אגרת הרישוי לרכבי דיזל תופחת

מנועי הדיזל לא מצליחים לחדור לשוק המכוניות הפרטיות. רק 5% מכלל מכוניות הנוסעים בישראל מצוידות במנועי דיזל, לעומת אירופה שבה יותר ממחצית מהמכוניות החדשות מצוידות במנועים אלה. רכבי הדיזל היחידים שהישראלים קונים ללא בעיות הם רכבי שטח ומסחריות. אם כן, מדוע לא מצליח הדיזל לכבוש נתח משוק מכוניות הנוסעים?

הסיבות לכך הן מגוונות: רבים בישראל מאמינים עדיין שמכוניות דיזל הן חלשות, רועשות ומזהמות יותר. גם יוקר אגרת הרישוי השנתית למכוניות דיזל, בהשוואה למכוניות בעלות מנוע בנזין, מרתיע קונים רבים. אך למעשה, בשנים האחרונות נוספו למנועי הדיזל מסננים מונעי זיהום וחומרי בידוד למניעת רעשים.

ב-2005 החל משרד האוצר בהנהגת מהלך שאמור לשנות את פני שוק הרכב הישראלי: השוואה בין מס הבלו שמוטל על סולר למס לבלו שמוטל על בנזין, ובמקביל הורדה של עלות מבחן הרישוי השנתי למכוניות דיזל. בתהליך ההשוואה, עולה הבלו על ליטר סולר בכ-30 אגורות מדי שנה.

בעבר, כשמחירי הסולר היו נמוכים נגרמו למדינת ישראל הפסדים, בשל מיסוי נמוך שהוטל על הסולר. לשם כך קבעה המדינה "קנס" שנועד לפצותה על אובדן ההכנסות: תוספת של כ-2,500 שקל לעלות מבחן הרישוי השנתי למכוניות דיזל. ואולם עם עליית המס על הסולר לא היה יותר צורך בהפעלת ה"קנס" ולכן במקביל חלה גם ירידה במחירי אגרת הרישוי למכוניות דיזל.

ב-1 בספטמבר יתייקר מחיר הסולר, בשיעור של 30 אגורות. במקביל תצטמצם התוספת לאגרת הרישוי למכונית בעלת מנוע דיזל מ-849 שקל ל-400 שקל בשנה. כך תסתכם האגרה למכונית דיזל מקבוצת שווי שימוש 4 בסכום ממוצע של 1,636 שקל לתקופה של שלוש שנים.

חברת חשב מערכות מידע סיפקה ל-TheMarker השוואת נתונים שמתייחסים לעלות עתידית של אחזקת מכונית דיזל, בהתחשב בשינויים שיתרחשו בחודש הבא. נתוני חשב מתייחסים לכל היבטי אחזקת מכונית, החל בעלות הביטוח והרישוי וכלה בעלות הצמיגים. לפי נתוני חשב, נקודת האיזון של הכדאיות בעתיד תהיה 24,185 ק"מ בשנה. כיום עומדת נקודת הכדאיות על 24,700 ק"מ.

מי שנוסע מעל 24 אלף ק"מ יחסוך כסף אם יעבור למכונית דיזל, אבל ספק אם נהגים רבים אכן יעברו לדיזל. עיקר המכוניות החדשות שנמכרות בישראל כיום הן מכוניות מקבוצה 2 - מכוניות משפחתיות בעלות מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים ותיבת הילוכים אוטומטית. 70% מן המכוניות האלה נרכשות על ידי חברות ליסינג ומשמשות ציי רכב. השיקול העיקרי של חברות הליסינג בעת רכישת מכונית הוא רמת הסחירות שלה, כלומר המהירות והקלות שבה תימכר המכונית אחרי שתסיים את תקופת החכירה.

קונים בשוק היד השנייה מעדיפים מכוניות מקבוצה 2 על פני מכוניות דיזל, שלעתים אינן בעלות תיבת הילוכים אוטומטית. הדגמים הפופולריים ביותר מקבוצת שווי השימוש 2, כמו פורד פוקוס, מאזדה 3 וטויוטה קורולה, כלל לא נמכרים בישראל בגרסה בעלת מנוע דיזל. בשלב זה, השוק הישראלי פועל לפי תכתיבי חברות הליסינג, וכל עוד הן לא יצביעו בעד הדיזל, ספק אם יתחולל מהפך.