וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"מעריב" הוא כיום עיתון שהעורך הראשי שלו הודיע על עזיבתו וללא עורך לאתר האינטרנט; עיתון בלי עובדים

נתן ליפסון

21.8.2007 / 8:18

מאז ששלדון אדלסון החליט לא לרכוש את "מעריב", התפטרו מהעיתון רבים מבכירי ההנהלה והמערכת; המו"ל של "מעריב" מתקשה למצוא אנשים שיחליפו אותם, ועולה על יאכטה להפלגה לאורך חופי הים התיכון



מאז שמשפחת נמרודי השתלטה על "מעריב", לפני 15 שנה, ידע העיתון לא מעט משברים, בעיקר בתקופות שבהן עופר נמרודי הורשע פעמיים בעבירות פליליות וריצה עונשי מאסר.



ואולם, המשבר שעובר בימים אלה על העיתון הוא הקשה מכולם. האווירה במסדרונות "מעריב" בשבועות האחרונים היא לא נעימה מתמיד: ההפסדים הכבדים של העיתון, שמעלים חשש להישרדותו, נטישת העובדים הבכירים ביותר והקריסה המתמשכת בתפוצה הפכו את "מעריב" לאחד המקומות הנוגים בענף התקשורת בישראל, בתקופה שממילא אינה קלה לענף.



עם זאת, לעופר נמרודי, המו"ל של העיתון - האיש שהביא אותו לנקודת השפל הזו - יש דרך מיוחדת להתמודד עם הקשיים: עובדים, עורכים, מנהלים, ספקים ולקוחות שחיפשו בשבוע שעבר את המו"ל של העיתון, שנראה כמו ספינה טובעת, גילו שלנמרודי יש דווקא ספינה נוספת, פחות גדולה, אך הרבה יותר אטרקטיווית.



מחפש מחליף לעצמו



ביום חמישי נמרודי חזר מחופשת קיץ בחו"ל. הוא לקח את היאכטה הפרטית שלו והפליג לחופים הציוריים ולמים הכחולים והשלווים של מזרח הים התיכון. העיתוי שבו בחר לעלות על היאכטה ולהשאיר את עובדיו ברחוב קרליבך בתל אביב מוזר במיוחד, שכן נכון להיום הוא לא הצליח לאייש את משרות הבכירים בחברה לאחר התפטרות מנהלים ועורכים רבים בחודשיים האחרונים.



"מעריב" הוא היום עיתון עם עורך ראשי (אמנון דנקנר), שהודיע לפני חמישה שבועות שהוא מתכוון לעזוב את תפקידו, ללא פובליציסט מוביל (דן מרגלית) וללא עורך לאתר nrg (חיליק שריר, שהיה גם סגן עורך העיתון).







גם בצד המסחרי המצב דומה. מי שניהל בפועל את החברה בשנים האחרונות היו המשנה למנכ"ל האחראי על המודעות והמנויים, משה ראובני, והמשנה למנכ"ל האחראי על התפעול, אביעד פרידמן. השניים החליטו להתפטר לפני כחודש, כל אחד מסיבותיו. דנקנר הודיע על עזיבתו הקרובה יומיים בדיוק לאחר שמרגלית, ידידו האישי, הודיע שהוא עוזב את העיתון הוותיק לטובת החינמון החדש של שלדון אדלסון, "ישראל היום".



מרגלית דיבר עם הפרידה בשבחי האתגר והריגוש שבמיזם החדש, אבל ברור שאלמלא שקיעת "מעריב", ספק אם היה עובר לעבוד בעיתון כה צעיר שמעמדו עדיין לא ברור. מרגלית אינו סטארט-אפיסט או מנהל, אלא פובליציסט שאת רוב שנותיו העיתונאיות העביר במוסדות ותיקים כמו "הארץ".



לרוב המשרות שננטשו לא הצליח עד כה נמרודי למצוא מחליף. המקום היחיד שבו אויש תפקיד שפונה הוא משרת מנכ"ל אתר האינטרנט nrg. שאולי אלימלך עזב את התפקיד אחרי שלוש שנים ומונה לו מחליף, אביעד שריג. ואולם, לשני התפקידים המסחריים הבכירים יותר של פרידמן וראובני לא נמצאו מחליפים.







נמרודי מחפש גם מי שיחליף אותו במשרת מנכ"ל מעריב אחזקות. אחד האנשים שהציע להם את התפקיד הוא רוני קליינפלד. קליינפלד אינו פנים חדשות במסדרונות "מעריב". רחוק מכך. הוא מונה למנכ"ל מעריב אחזקות במאי 2002, כשבארבע השנים שקדמו לכך הוא שימש כמנכ"ל מעריב הוצאת מודיעין, החברה הבת של מעריב אחזקות והמו"לית של העיתון "מעריב".



בתפקיד מנכ"ל מעריב אחזקות הוא שימש חצי שנה בלבד, עד נובמבר 2002. הוא עזב לאחר שיחה נוקבת בינו לנמרודי - שיחה שבה נמרודי העלה טענות קשות מאוד נגדו. בחודשים שלאחר עזיבת קליינפלד הקפיד הבוס לשעבר להכפיש אותו בשיחות סגורות עם גורמים בענף התקשורת. הביטוי החיצוני הבולט לקרע הקשה בין השניים ואובדן האמון היה פיטוריו של נהגו האישי של קליינפלד על רקע חשדות לחריגה מתפקיד.



מכל מקום, בהודעת "מעריב" אז על עזיבת קליינפלד נכתב שמדובר בהתפטרות ושהיא "אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת ציבור המשקיעים".







מדוע ירצה נמרודי לשכור מחדש את שירותיו של מי שהאשים בהאשמות קשות? הסיבה העיקרית היא כנראה הניסיון רב השנים של קליינפלד בניהול עיתון והעובדה שנמרודי לא מצליח למצוא מועמד אחר.



קליינפלד, מצדו, לפחות בשלב מסוים של המשא ומתן, התנה את הסכמתו ב"מצנח זהב" - סעיף בהסכם ההעסקה שיזכה אותו בפיצויים מוגדלים אם עבודתו תופסק. המשא ומתן ביניהם, שאותו נמרודי מכחיש, עדיין נמשך.



בין אם קליינפלד יחזור להיות המנכ"ל ובין אם לאו, שני קשיים עומדים בפני נמרודי המבקש למצוא מי ש יסכימו לקבל על עצמם תפקידים בכירים: הראשון הוא הקושי לגייס מנהל בכיר לארגון ששרוי במשבר ניהולי ועסקי עמוק. הקושי השני הוא שבדיוק באותה עת נכנסים לשוק שני שחקנים חדשים ועתירי מזומנ ים - מי יותר ומי פחות - שיחד מגייסים עיתונאים, עורכים ומנהלים במחירי שיא העונה.



השחקן הראשון, העשיר הרבה יותר והזקוק ליותר אנשי מקצוע, הוא "ישראל היום" של שלדון אדלסון. להחלטה הסופית של אדלסון להשיק את "ישראל היום" קדם משא ומתן ארוך עם נמרודי על רכישת השליטה ב"מעריב", שלווה בבדיקת נאותות מקיפה, שהחלה במארס השנה. עושרו האגדי של אדלסון, 26.5 מיליארד דולר על פי "פורבס", ונחישותו להיות הבעלים של העיתון הגדול במדינה נטעו תקוות רבות בקרב כ-1,000 עובדי "מעריב" לעתיד בהיר יותר.



ואולם, לקראת סוף יוני המגעים בין אדלסון לנמרודי הסתיימו ללא עסקה. נמרודי היה מוכן ללכת כברת דרך רצינית כדי להיפטר מהחברה. אם לפני שנה הוא טען שהמחיר עבור השליטה במעריב הוא 250 מיליון דולר, הרי בסוף המשא ומתן עם אדלסון הוא כבר נאלץ לשמוע מחיר הקרוב יותר ל-100 מיליון דולר.



גורמים בכירים בסקטור העסקי אומרים שהדרישות של אדלסון מנמרודי לביצוע העסקה היו כמעט בלתי אפשרויות. אדלסון סירב לרכוש את החברה "as-is", והתעקש לשמור לעצמו את הזכות לתבוע את נמרודי אם יגלה בתוך החברה חוסרים, פערים והתחייבויות שלא עלו במהלך בדיקת הנאותות.



"נמרודי הבין שגם אם הוא מוכר את "מעריב", הוא יהיה חשוף עוד זמן רב לתביעות מצד אדלסון, ועורכי הדין שלו ייעצו לו שלא לבצע את העסקה", טען מקור בכיר במגזר העסקי. לאחר שהתפוצצה העסקה למכירת "מעריב" הודיע נמרודי כי העיתון כבר אינו עומד למכירה. ואולם, לפחות איש עסקים בכיר אחד במשק אמר ל-TheMarker כי נמרודי גישש אצלו לגבי אפשרות שיקנה ממנו את השליטה בעיתון לפי שווי של כ-120 מיליון דולר. "נראה לי שגם במחיר נמוך משמעותית מזה אפשר היום לסגור", הוא העריך באותו מועד, לאחר השיחה עם נמרודי.



מהרגע שבו התפוצצה העסקה למכירת "מעריב" לאדלסון החלה העזיבה הגדולה: ראובני, מרגלית דנקנר ופרידמן עזבו ביולי ושריר נטש באוגוסט. המכה הגדולה ביותר היתה העזיבה של מרגלית: אדלסון שיכנע אותו לעזוב את "מעריב", בין היתר על ידי כך שהציע לו שכר הרבה יותר גבוה מהשכר שנמרודי, או כל עיתון אחר, היה מוכן או מסוגל לשלם לו.



היריבות בין נמרודי לאדלסון הגיעה לכך ש"מעריב" הגיש תלונה במשטרה נגד "ישראל היום" בטענה שהוא מורה למפיציו לפרוץ דלתות כניסה לבתים של מנויי "מעריב".



הרצון האדיר של אדלסון לקדם את "ישראל היום" לעמדת העיתון הגדול בישראל לא צפוי להיחלש, ובמקביל היכולת של נמרודי לגייס כוח אדם איכותי לא צפויה להשתפר.



השחקן השני הוא עיתון כלכלי חדש של "ידיעות אחרונות" בהובלת גלית חמי, שהיתה העורכת הכלכלית של העיתון. הקמת עיתון כלכלי חדש היא הרפתקה יקרה מאוד. "ידיעות אחרונות" זקוק לכתבים ועורכים, מה שעלול לייקר גם את עלות עורכיו וכתביו הכלכליים של "מעריב".



תחזית להפסד תפעולי גדול יותר



גם האופק הכלכלי שנמרודי יכול להציע למי שינסה לגייס למשרה, בכירה יותר או פחות, עכור מאוד. "מעריב" הוא עיתון מפסיד: אם מחברים את השורות התחתונות, שורות הרווח הנקי, של כל הדו"חות הכספיים של העיתון מאז שמשפחת נמרודי השתלטה עליו, ב-92', התוצאה היא מספר שלילי.



חמור מכך: "מעריב" סובל מהפסדים תפעוליים כרוניים. בכל אחד מששת הרבעונים, עד הראשון של 2007, רשם "מעריב" הפסד תפעולי. משמעות הפסד תפעולי הוא שגם לו לא היו ל"מעריב" הוצאות מימון כלל, עדיין היה רושם הפסד נקי.



מקור בכיר בשוק ההון מעריך שגם הרבעון השני של 2007 הסתיים בהפסד תפעולי, השביעי ברציפות, ושההפסד הנקי עלול להיות גבוה הרבה יותר מזה שנרשם ברבעון הראשון, 8.3 מיליון שקל. ההפסד התפעולי, הוא מעריך, עשוי לנוע סביב 10 מיליון שקל ו"מעריב" עלול לסיים את 2007 בהפסד תפעולי של כ-40 מיליון שקל.



בתוואי הנוכחי שבו צועד העיתון, אומר המקור, "לא תהיה ברירה לחברת הדירוג מעלות אלא לשקול הורדה נוספת של דירוג החוב של החברה - והלחץ של הבנקים עליה עלול לגדול".



כל הקשיים האלה יהפכו את משימת איוש התפקידים שהתפנו לאתגרית במיוחד, ובמקביל הם עלולים לגרום לעזיבות נוספות בעיתון.



העובדים שעוד נשארו בעיתון מביטים החוצה ורואים הזדמנויות. הם רואים ענף שנמצא בהתעוררות וזקוק לבעלי מקצוע מנוסים. כשהם מביטים פנימה הם רואים עיתון מתפקד ומדור כלכלי שהצליח להתחדש בצורה מרשימה, אך גם משבר ניהולי ומצב עסקי חמור ומידרדר.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully