בית המשפט מתנגד להקלה בעונשם של נהגים שיכורים

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מודריק, דחה שלשום את ערעורו של נהג שהורשע בעבירת נהיגת רכב בהיותו שיכור, וביקש להפחית מעונש שנתיים פסילה אשר נגזר עליו.



מודריק התייחס בהחלטתו לפסק דין שניתן לפני כמה שבועות ע"י שופט ביהמ"ש לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, ובמסגרתו ציין השופט כי במקרים רבים ראוי לסטות מעונש המינימום שנקבע בחוק בגין עבירה זו ועומד על שנתיים פסילה.



הערעור הוגש על ידי נהג אשר עוכב בידי צוות סיור משטרתי בנימוק שנדף מפיו ריח חריף של אלכוהול, וכאשר קודם לכן אחד השוטרים הבחין בו כשהוא עושה את דרכו בהליכה לא יציבה, נתמך בידי בחורה אל עבר רכבו. כאשר נשאל הנהג האם שתה אלכוהול הוא השיב כי שתה "4 וודקה ובירה".



לדברי מודריק, פסק הדין של השופט טננבוים הציב סימני שאלה על הגיונו של עונש הפסילה המינימלי בעבירה של נהיגה בשכרות, ואולם, כתב, "אני רואה את הדין ואת מחויבותו של השופט לפי הדין באור שונה".



בפסק הדין נכתב כי "המחשבה ש'שיכור' נוטל הגה בידיו ומסכן עוברי דרך מחרידה את הדעת". לדבריו, בתי המשפט לכל דרגותיהם לא הוסמכו לקבוע איזהו "שיכור", וכי המידה הקבועה בחוק מהווה רף שחצייתו מעמידה את הנהג בחזקת שיכור.



עו"ד דוד גולן, טען בשם המערער כי הוא אדם בן 42, מיושב בדעתו, נשוי ואב למשפחה שמשך כ-24 שנות נהיגה צבר אומנם 30 הרשעות בעבירות תעבורה אך מעולם לא הורשע בנהיגה בשכרות. לדבריו הוא הודה כי שתה משקה אלכוהולי אך לא חש תחושת שכרות, שלט בכל פעולותיו וכי באלה יש כדי להוות טעם מיוחד לסטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק.



מודריק ציין כי בית המשפט המיישם את הוראת החוק חייב להניח כי מדיניות הענישה הקבועה בחוק אינה נשענת על גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה ואינה מענישה באורח "דרקוני" נהגים תמימים וברי לבב. "נהיגה בשכרות איננה עבירת תעבורה הנעברת בהיסח הדעת. מי שבאורח מודע נוהג בשכרות ואינו חס על הבריות, אינו צריך שיחוסו עליו".



לדברי השופט, "ישתו השותים ויעלוזו ותחגוג עמם גם תעשיית היין הישראלית המפוארת. אולם שתייה ונהיגה גם יחד בל תראה ובל תמצא". לדבריו, את ה"יובש" הזה מצא הדין לכוף באמצעות ענישת מינימום הכרחית.



לפיכך הוא דחה את הערעור והורה להעביר העתק מהחלטתו לשר התחבורה ולראש אגף התנועה במשטרת ישראל.



(ע"פ 70200/07)