על מה שצריך כדי לקבל תואר קונסול של כבוד: תעודת יושר, קורות חיים וראיון במשרד החוץ

יוסי מוסלי, הנאשם בימים אלה בכך שעמד בראש ארגון פשע גדול, נקלע לפני כמה חודשים למצוקה. הוא רכש מכונית משוריינת, כנראה מחשש לפגיעה בחייו, דווקא בזמן שהמשטרה החלה לפסול את הרישיונות למכוניות אלה, כדי להפעיל לחץ על עבריינים. לפי המשטרה, מוסלי חשב על פתרון יצירתי שייאפשר לו להמשיך להשתמש במכונית המשוריינת - "מספר לבן", לוחית הזיהוי שמשמשת דיפלומטים וקונסולים של כבוד. "אמרת שאתה יכול להביא לי מספרי זיהוי של שגריר אלבניה", הקליטה אותו המשטרה אומר לאחד מאנשיו, "כשאתה מקבל תואר שגריר של כבוד, לא יכולים לגעת בך".







היוזמה של מוסלי נכשלה אמנם, אך לא בכדי הוא חשב עליה. לוחית הרישוי הלבנה עם הסימון CC נחשבת בעיני רבים כסמל סטטוס מעורר קנאה - בעיקר בגלל מקומות החנייה השמורים לבעליה בתל אביב והמיתוס לפיו בעליה פטורים מתשלום דו"חות חנייה. "צר לי לאכזב", אומר ראש חטיבת הטקס במשרד החוץ, יצחק אלדן, שאחראי על הטיפול בקונסולים של כבוד, "לקונסולים אלה אין כמעט שום זכות מיוחדת והם צריכים לשלם דו"חות חנייה". ואכן, קונסול כבוד של מדינה אירופית (במשרד החוץ סירבו למסור את זהותו), שסירב לשלם דו"ח על נסיעה במהירות-יתר בטענה כי מיהר לטקס, נאלץ לשלם את הקנס בתוספת ריבית, לאחר שמשרד החוץ הבהיר לו שעליו לעשות כן.



לדברי אלדן, הזכות העיקרית היא עצם התואר. "מבחינת משרד החוץ, ההטבות לקונסולים של כבוד הן מינימליות. יש להם דגל ליד המשרד וחנייה שמורה, אבל רק אם העירייה מוכנה לתת. הם גם יכולים לקנות משקאות ללא מכס לטקסים ולקבלות הפנים שהם עורכים. אבל חוץ מזה אין כלום, בטח שלא חסינות דיפלומטית".



באחרונה נחשד ישראלי, המשמש כקונסול כבוד של מדינה אירופאית, בעבירות חמורות בהרבה מאי-תשלום דו"חות תנועה. האיש חשוד שאנס והתעלל בעובדת זרה שהעסיק בביתו. אף שחקירת המשטרה עדיין בתחילתה - והאיש מכחיש את החשדות המיוחסים לו - המקרה הכה בתדהמה את הקהילה הדיפלומטית בישראל.



כך תקבל מינוי



מעטים יודעים מה באמת עומד מאחורי תואר קונסול הכבוד. המוסד נוצר בימי הביניים, כששליטי ונציה החליטו לקדם את קשרי המסחר שלהם באמצעות בחירת סוחרים מקומיים באירופה ובמזרח התיכון והענקת התואר קונסול לשם כבוד. בארץ ישראל חולק התואר לראשונה לפני יותר ממאה שנים, בתקופת השלטון העותמאני. אחד הראשונים שהחזיקו בו היה מרדכי סגל מצפת, שמונה לסגן הקונסול הבריטי בעיר ב-1875. לצדו שירת הרב יעקב חי עבו, שהיה סגן הקונסול הצרפתי מ-1879.



היום יש בישראל יותר מ-150 קונסולים של כבוד, כולם ישראלים בעלי קשרים במדינות שאותן הם מייצגים. רובם משמשים בתפקיד לצד הדיפלומטים המקצועיים המוצבים בישראל מטעם אותה מדינה. מיעוטם הם הנציגים היחידים של אותה מדינה ומשמשים כדיפלומטים לכל דבר, אך ללא חסינות דיפלומטית. כל מדינה זרה יכולה למנות עד ארבעה קונסולי כבוד בישראל.



את קונסולי הכבוד ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: מחד, ישראלים מהמעמד הבינוני, שלהם זיקה למדינות שונות מתוקף עבודתם או תחביביהם - כמו עובדי משרד החוץ לשעבר, מדריכי טיולים, עובדים סוציאלים שמסייעים לעובדים זרים ואנשי תיירות. מאידך, ישראלים עשירים או ידועים, כגון אנשי עסקים, עורכי דין, אמנים ואנשי תרבות. כך, לדוגמה, הזמר יהורם גאון משמש קונסול כבוד של צ'ילה בירושלים; הקולנוען אמנון מטלון הוא קונסול הכבוד של הרפובליקה הדומיניקנית בתל אביב; איש העסקים יוסי מימן מייצג את פרו; עמיתו לב לבייב את קזחסטאן; יעקב נמרודי את מדגסקר; השר לשעבר רוני מילוא את אקואדור; והעיתונאים טטיאנה הופמן ואיתן הבר מייצגים את צ'כיה ואת דרום קוריאה, בהתאמה.



"חלק עושים את זה בשביל המספר הלבן ואחרים פשוט אוהבים לעזור לאחרים", מסביר יעקב פרי-גל, קונסול הכבוד של נורווגיה באילת ומוותיקי הסגל הדיפלומטי בישראל. לדברי קונסול הכבוד של איסלנד, עו"ד גד נשיץ, "קונסולים של כבוד הם בעיקר השמנה והסולתה של החברה הישראלית". נשיץ, שקיבל את תוארו ב-1956 ומאז הוא פעיל בזירה הדיפלומטית לצד עיסוקיו המשפטיים, עומד היום בראש הסגל הדיפלומטי של הקונסולים של כבוד בישראל. לדבריו, המרכיב העסקי משחק תפקיד מרכזי במינוי הקונסולים. "חלק קיבלו את התפקיד אחרי שביצעו עסקה גדולה ואחרים קיבלו אותו כדי לעזור למדינה שהם מייצגים להיכנס לשוק הישראלי ביתר קלות".



בניגוד לנהוג במדינות אחרות, קונסול כבוד שמייצג מדינה זרה בישראל חייב להיות אזרח ישראלי. בהליך המינוי - המעוגן בתקנון שירות החוץ הישראלי - המדינה הזרה ממליצה למשרד החוץ בירושלים על האדם שהיא מעוניינת שיקבל את התפקיד. האחרון צריך להציג תעודת יושר מהמשטרה, קורות חיים מפורטים וכן לנמק מדוע הוא מעוניין בתואר. לאחר מכן הוא מזומן לראיון בוועדת המינויים במשרד החוץ, שמתכנסת מדי כמה חודשים. בראש הוועדה עומד ראש הטקס במשרד וחבריה הם ראש החטיבה הקונסולרית, נציג האגף המדיני ויועץ משפטי. אחרי שהוועדה מאשרת את המינוי, שולחת המדינה הזרה בקשה נוספת לנשיא ולשר החוץ, שמפרסמים כתב הסמכה לקונסול הכבוד.



בעבר הועלו טענות בתקשורת ומטעם ארגונים העוקבים אחר טוהר המידות, שמדובר ב"תעשיית מינויים". כלומר, שיטה שבאמצעותה גומלות מדינות זרות לאנשי עסקים ישראלים על סיוע בקידום עסקי חברות מאותן מדינות בישראל, או על הפניית משקיעים מישראל אליהן. לכאורה, אין בכך פסול, אך בחמש השנים האחרונות משרד החוץ החמיר את הבדיקות שהוא עורך למועמדים לקבלת התואר. "לפעמים אני שואל אותם למה בכלל הם צריכים את התפקיד הזה?", מספר יו"ר הוועדה אלדן, "רובם אנשים מוכרים, אבל אנחנו רוצים להיות בטוחים שאין כאן 'דילים' לא כשרים". בנוסף, המשרד צימצם את מספר קונסולי הכבוד שהוא מאשר לארבעה מכל מדינה, ודחה בקשות של מדינות שעברו מכסה זו.



הבירה - אילת



בעבר היו רוב קונסולי הכבוד תושבי תל אביב וירושלים, אבל בשנים האחרונות חל שינוי, בין היתר בגלל שמשרד החוץ מבקש מהמדינות הזרות למנות קונסולים מהפריפריה. "הדגש שלנו הוא על הגליל והנגב", אומר אלדן, "עדיף להם ולנו שקונסול הכבוד יפעל במקומות שבהם לשגרירות המקצועית אין נגישות מיידית". כך צצו קונסולים בחיפה, באילת, באשדוד ובבאר שבע.



אחד המעוזים הבולטים של קונסולי הכבוד בישראל הוא אילת, שבה 22 אנשים נושאים את התואר. אלדן מגדיר את הקונסולים בעיר כ"קבוצה מובחרת ופעלתנית במיוחד". הם עוסקים בעיקר בסיוע לתיירים - החל מסידור אשרות וכלה בשחרור ממעצר. לאחרונה הם גם מסייעים בעידוד התיירות לאילת מהמדינות אותן הם מייצגים.



יעקב פרי-גל ובנו אורי מייצגים באילת לא פחות מחמש מדינות כבר יותר מ-20 שנים - נורווגיה, שוודיה, הולנד, גרמניה ודנמרק. פרי-גל, שעלה מהולנד, פתח את הקונסוליה הראשונה בעיר ב-1970, לאחר שממשלת שוודיה פנתה אליו כדי שיסייע לאזרחיה הרבים ששהו שם אז. "רובם היו ?ביטניקים'", הוא נזכר. "הייתי אז סגן ראש העירייה וממונה על התיירות ומצאתי עצמי מטפל בתיירים רבים מסקנדינוויה, בין השאר בגלל שידעתי שוודית". אחרי השוודים הגיעה בקשה מהולנד וכמה שנים לאחר מכן גם דנמרק הצטרפה. פרי-גל, כיום גמלאי, מגדיר את תפקידו כ"עובד סוציאלי עם הילה". לדבריו, לא מעט מזמנו הוא מבלה בבית החולים "יוספטל", במסירת בשורות איוב לתיירים שבני זוגם מתו.



סודות האגם



על אף הגוון הטקסי, הכלכלי או התרבותי שמאפיין את עבודת רוב קונסולי הכבוד, כמה מהם עסקו בפעילות מדינית. כך לדוגמה, איש העסקים גד פרופר, שמייצג בישראל את ניו זילנד, השתתף במגעים ליישוב המתיחות בין המדינות לאחר מעצר שני ישראלים באוקלנד במארס 2004 - סוכני מוסד לטענת ניו-זילנד - בחשד שרכשו דרכונים מזויפים.



לפני כחודש ביקרה בישראל שרת החוץ של איסלנד, אניגבורג סולארן גיסלדוטיר, ונשיץ, המייצג את מדינתה, הצטרף אליה בפגישותיה המדיניות. לדבריו, הביקור הזכיר לו את תקופת המגעים החשאיים על הסכמי אוסלו, ב-1993. "שר החוץ אז, שמעון פרס, סגר בנורווגיה את ההסכם עם הפלשתינאים ומיד טס לביקור באיסלנד", מספר נשיץ. "בעוד אנחנו צועדים על גדת אחד האגמים עם ראש ממשלת איסלנד, פרס סיפר על ההסכם עם אש"ף. כך היה ראש ממשלת האי המנהיג הראשון מחוץ למזרח התיכון ששמע על כך. כמה דקות מאוחר יותר כבר היינו בדרך לארוחה מסורתית של בשר לווייתן".



מאמן הכדורגל שמעון שנהר זכה לתואר מטעם מיקרונזיה, לאחר שסייע בהקמת הנבחרת הלאומית של מדינת האיים שבאוקיינוס השקט. אף שהישגים ספורטיוויים גדולים לא היו שם, שנהר נהפך לגיבור מקומי שם וכששב לישראל מונה לקונסול של כבוד - השני בסך הכל של המדינה, אחרי הקונסול בוואשינגטון. לפני כשנתיים הוא גם סייע בארגון ביקורו של של נשיא מיקרונזיה בישראל. לא מכבר, פעל שנהר לשחרר מהכלא ישראלית שנעצרה במיקרונזיה. במשרד החוץ טוענים, שניתן לייחס לפחות חלק ההצבעות של מיקרונזיה בעד ישראל באו"ם, לפועלו של שנהר. "אני לא יודע אם זה באמת ככה", אמר שנהר בשבוע שעבר, "אבל הדחף שלי הוא לשמור אתם על קשר ושתמיד יהיו לצדנו".



מעמדם של הקונסולים לשם כבוד מול הדיפלומטים המקצועיים הוא עניין הטומן בחובו פוטנציאל של חיכוך. יש דיפלומטים זרים שעובדים בשיתוף פעולה עם קונסולי הכבוד שלהם, ואילו אחרים רואים בהם, לדברי נשיץ, "דיפלומטים חובבנים". "מי שיש לו שכל משתמש בקונסול הכבוד", הוא אומר. "ככה מתחברים למוקדי הכוח בחברה הישראלית". אלדן מסכים, משום שלדבריו "קונסול כבוד מוצלח מכיר היטב את המציאות בישראל ויודע לנצל הזדמנויות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות - לטובת שתי המדינות".