רואה את הנולד

לפני כמה שבועות אחז הרעב ביואב צפיר, והוא חשק במנת שווארמה. בין ביס לביס במסעדת הפועלים ברמת גן, הוא הבין ששיחת היום במקום היא מי יעלה לגמר של "כוכב נולד". שמותיהם של מארינה, בועז וחן עפו באוויר והתערבבו עם ריחות הבשר והחריף. צפיר נזכר איך פנה אליו אחד הנוכחים ושאל: "תגיד, בחור, מה דעתך?" צפיר התערב, אמר מה הוא חושב על מי ולמה, וידע שאף אחד מהמעורבים בשיחה אינו יודע שה"בחור" הוא זה שעומד מאחורי התוכנית המדוברת. "לפעמים טוב להיות אלמוני", הוא צוחק. "כבמאי ויוצר אני מאחורי הקלעים, ואני יודע שאנשים מכירים בדרך כלל את מי ששר. לא אכפת לי אם לא מזהים אותי".

צפיר יכול להרשות לעצמו לחיות בשלום עם חוסר ההכרה של יושבי השווארמה. בסופו של דבר, הוא זה שצוחק כל הדרך אל טבלת הרייטינג - וגם אל הבנק. על אף שהוא מסרב לחשוף את סדר הגודל של ההכנסות שלו, ועל אף הצהרתו שהוא משלם משכנתה על הבית ברמת השרון, קשה להניח שמי שפיצח את נוסחת הקסם של הרייטינג בישראל אינו איש עשיר - לפחות במושגים המקומיים.

"אם הייתי עושה בארה"ב את מה שאני עושה כיום, היית מראיינת אותי עכשיו ליד הבריכה, בבית שלי בבוורלי הילס", הוא אומר. "אבל בישראל לא נעשים עשירים מהטלוויזיה. אנשי עסקים ויהלומנים - כן, אנשי טלוויזיה - לא. אני חי טוב, בסדר גמור, בבית משלי ברמת השרון, עם מיכל ושלוש הבנות ולאחרונה גם כלב - אבל זהו. אני יכול להבטיח לעצמי עבודה להרבה שנים קדימה, אבל זה לא נקרא להיות איש עשיר".

הראיון עם צפיר התקיים בשבת באולפני הרצליה, כמה שעות לפני הדרמה הגדולה שהכריעה מי ישתתף בגמר של "כוכב נולד 5". המתחרים, נמצאים בהפסקת אוכל, ועל הבמה הקטנה מתאמנים הנגנים. כשצפיר נכנס לאולפן, הם קוטעים את הנגינה לטובת תרועת חצוצרות קטנה ותנועת הצדעה מצד המתופף. הוא צוחק. האווירה בסט נינוחה, אבל בלילה יחזור המתח - ובגדול.

"תמיד שואלים אותי אם ידעתי ש'כוכב נולד' יגיע לכאלה מימדים של הצלחה", מספר צפיר. "לא צפיתי את זה. אני עובד עם תחושות בטן והיתה לי תחושה טובה לגבי 'כוכב נולד', מה גם שזה כבר היה טרנד עולמי - אבל לא היו ברורים לי המימדים. אני חושב שהבנתי את זה כשהגעתי לגמר הראשון. כשראיתי את האלפים שחיכו שם, את המתח ואת האקסטזה, הבנתי שיש לנו את זה".

ונינט טייב הופיעה אחר כך על השער של "הארץ".

"נכון, אני לא האמנתי, ונראה לי שגם ב'הארץ' עדיין לא מאמינים שהם עשו את זה. אבל כבר אז, גם נינט וגם 'כוכב נולד 1' היו תופעה שאי אפשר היה להתעלם ממנה. קרה משהו בגמר הראשון. זכינו באותה השנה ב'תוכנית של העשור', וחשבתי שזה מגוחך, כי איך אפשר אחרי עונה אחת להחליט שזו תוכנית של עשור? אבל בדיעבד הם צדקו. בראייה לאחור הגיוני שזו תהיה התוכנית של העשור".

צפיר, בן 39, נולד וגדל ברמת השרון, ומרגע הולדתו נשם את השואו ביזנס. הוא זוכר איך אביו, טוביה צפיר, פימפם לו משחר ילדותו שזה נהדר להיות שחקן - אבל שזה לא מספיק. "ידעתי שיום אחד אהיה במאי", הוא אומר. "מאז שהייתי ילד, אבא שלי שתל לי במוח שאסור להסתפק בלהיות שחקן. הוא לא חשב דווקא על בימוי אלא הציע לי לכתוב, אבל את העצה שלו אימצתי.

"כשאתה שחקן, כך הוא אמר לי, אומרים לך מה לעשות ואתה צריך לחכות שהדברים יוצעו לך - והוא רצה עתיד מבטיח יותר בעבורי. הוא כנראה גם הרגיש שיש בי דברים אחרים. היתה לי ילדות מאושרת, לא היתה לי טראומה שבגללה אני צריך לפרוק דברים על הבמה או משהו כזה. נכון ששיחקתי ואני עדיין משחק לפעמים, אבל זה לא המרכז של הקריירה שלי".

לאחר שסיים את לימודי התיכון ב"תלמה ילין", צפיר השתתף ב-1987 באחד מסרטי הפולחן שידעה ישראל, "בלוז לחופש הגדול". במרכז הסרט נמצאים ארבעה בוגרי תיכון בקיץ 1970, זמן מלחמת ההתשה, שמחפשים תשובה לשאלות גדולות כמו מה עושים עם חובת הגיוס ומעבירים את הזמן עם אהבות ראשונות ותמימות, סמים ורוקנרול.

"יש דברים שאתה נוצר בלב, לא משנה כמה זמן עבר מאז שהם קרו, וכך קרה לי עם 'בלוז לחופש הגדול'", הוא מהרהר בקול. "מה שעושים בגיל 18 נשאר אתך תמיד. כשאני מסתכל על הילדים האלה על הבמה ב'כוכב נולד', אני יודע שגם הם יזכרו את האירוע הזה בעוד 20 שנה. זה משהו שאפשר להעריך רק במבט לאחור".

על הסרט והתקופה ההיא מספר צפיר כי "זו אותה ארץ ישראל. נער בן 18 בישראל לא היה ולא יהיה נער בן 18 בחו"ל, ולכן הסרט הזה היה ונשאר מיתוס. בגיל 18 הייתי כוכב, כמו שחן אהרוני כוכב כיום. אז לא היו טלפונים ניידים ו-SMS, ולא אינטרנט ובלוגים, והייתי מקבל כל יום הביתה שקים של מכתבים וגלויות ממעריצות. כמעט לא יכולתי לצאת לרחוב".

"מהר מאוד התפכחתי מהאופוריה והתחלתי לעבוד", מספר צפיר. "ב-1993 שיחקתי ב'קומדי סטור', ואחר כך עברתי להיות במאי. למעשה, כבר ב'בלוז לחופש הגדול' הסתכלתי על הסט במבט של במאי. הסתכלתי על רנן שור (הבמאי - י"ו) ועל דורון נשר (התסריטאי), הגעתי לכל ימי הצילום מהבוקר עד הערב, וניתחתי לעצמי שעושים ככה או ככה. שם נפל לי האסימון, גם אם לא ידעתי שהוא נופל שם. שם כנראה הבנתי שאני רוצה להיות יוצר. לפעמים מבינים את הדברים תוך כדי עשיית משהו אחר. זה כמו שהלכתי ללמוד קולנוע, אבל אני בעצם עושה כרגע טלוויזיה".

לדברי צפיר, "בלימודים הטלוויזיה היא עולם פחות נחשב, ומלגלגים עליו. אבל אני הבנתי כבר אז שזה עולם היצירה שמגניב בעיני. באמריקה, אגב, כבר יש תפישה הפוכה, ובעשור האחרון הדברים המעניינים באמת נעשים שם בטלוויזיה.

"גם הקטע המסחרי חשוב, ויש הסכמה שקשה יותר לקחת סיכונים בהוליווד. אני מיישר עם זה קו. אמנם כאן זה לא אמריקה, אבל אין לי ספק שהייחוד שלי כיוצר וכבמאי בטלוויזיה הופך אותי לרנטבילי".

חלק מההצלחה שלו חייב צפיר, בלי ספק, למשרד 'טדי הפקות', שאתו הוא קשור בפרויקטים הגדולים מאז 1993. טמירה ודודו ירדני עשו אתו - ובחלק גדול מההפקות גם עם צביקה הדר - את "הקומדי סטור", "שמש", "לא נפסיק לשיר", "נולד לרקוד" וכמובן גם "כוכב נולד", עבור הזכיינית קשת של הערוץ השני. בנוסף עשו ביחד את "הפיג'מות" עבור ערוץ הילדים ואת "השיר שלנו" עבור yes. לפיכך, די מפתיע לשמוע את צפיר מצהיר: "אני על תקן פרילאנס שלהם. מעולם לא חתמנו חוזה, אבל יש בינינו שותפות מסוג אחר, שותפות רגשית. בכלל, אני לא חתום על שום חוזה. פשוט מסכמים ומקבלים כסף. אני חי בשקט עם הסכומים שאני מקבל, וטוב לי עם השותפות הזו עם 'טדי' ועם קשת, שהיא שותפה גדולה לכל העשייה שלנו".

יש הבדל בין עבודה מול קשת לעומת הכבלים?

"קשת זה ארגון מסודר ומאורגן. אבי ניר, המנכ"ל, הוא מאוד מעורב, משתף ומציע, ומגיע לכל ההפקות. הוא לא מנכ"ל שיושב על הכסא, אלא ממש איש צוות. לא היו מקרים שרצינו לעשות משהו ביחד וזה לא יצא. לפעמים הצורך עולה מהם, כמו שקרה עם 'שמש', ואז הם פנו לצביקה שפנה אלי וביחד תפרנו את החליפה לפי המידות ש'קשת' ביקשה. לפעמים הם הפלטפורמה שתקבל אותנו אליה ותהיה שותפה מלאה. גם צביקה הוא שותף לעשייה וחבר אמיתי. אנחנו משלימים אחד את השני, הוא המבצע לתוכן, שהוא שלי.

"גם ב-yes, שם עשינו את 'השיר שלנו', נוח לעבוד. כשהתחלנו היו שם פחות אנשים, והם סמכו עלינו ונתנו לנו לעשות מה שאנחנו רוצים. בקשת הפיקוח עלינו הרבה יותר צמוד והדוק, אבל מאז גם ב-yes גדלו, ויש יותר כוח אדם ומעורבות בתוכן".

עד כמה אתה מעורב בתחרות בין הזכייניות? אתה עוקב מקרוב אחרי הרייטינג שלך?

"אני בקיא, אבל אני לא מהמכורים. אני יודע שיש תחרות רייטינג בין 'כוכב נולד' לבין 'אחד נגד 100', שתיהן תוכניות משפחתיות. הפורמט מצוין, אברי גלעד מצוין, ואני רואה את התוכנית ביחד עם הבנות שלי, אבל השאלה פה היא האימפקט. לא מדברים על 'אחד נגד 100' כמו שמדברים על 'כוכב נולד'. שבוע שלם שומעים במדינה ש'מארינה היתה ככה, וחן אהרוני היה ככה', וזה אימפקט. נתוני רייטינג זה סוג של קבלה, זה אומר כמה רוצים ואוהבים את מה שאתה עושה.

"כשיש עונה כמו העונה הנוכחית, שהביאה מספרים שלא היו מעולם וקהל מבוגר שלא היה מעולם, זה מהנה - אבל זה לא מה שקובע. אני לא מאלה שמתקשרים בבוקר ושואלים מה הרייטינג, ובוודאי לא מאלה שמתקשרים בלילה. באמת שזה לא מה שהכי חשוב לי".

נחזור רגע לכוכב נולד. עד כמה אתה מעורב רגשית בתוכנית? בזכיות, בהפסדים?

"המון. העונה, למשל, זה לא סוד שנורא רציתי שמרים טוקאן תמשיך. אבל אני כבר במצב שאני מזהה את הצבעות הצופים, ומכין את עצמי נפשית לזה. אני רואה סיסטמה של הצבעות שלא משתנה הרבה, ויודע מי יהיה ראשון ושני ומי יעוף. אני יכול לעזור למתמודדים בבחירת השירים, אבל לא מעבר לזה. בסוף הקהל הוא זה שמחליט. כשיש דיונים פנימיים בין השופטים, אני תמיד לצד הקהל, כי בעיני הקהל יודע יותר טוב מכולם. אבל לפעמים מרגיז אותי שהקהל לא חושב כמוני".

אתה מרגיש נוח עם המהירות שבה התוכנית מכתירה כוכבים?

"לוקחים פה אנשים נורא מוכשרים ונותנים להם את הבמה. נינט ושי גבסו לא היו מגיעים לזה כל כך מהר, בועז מעודה המושבניק בחיים לא היה חושב לשיר כך. גם חן אהרוני - אף אחד לא ידע מי הוא, ופתאום יש עדת מעריצות סביבו. אני כל הזמן אומר להם שזה בלוף, ומסביר להם שיום אחרי הגמר כבר לא יהיו צלמים ועיתונאים, והם יצטרכו לבנות לעצמם את הקריירה. התוכנית נותנת להם כלי, אבל רק כוח הרצון שלהם יוביל אותם הלאה".

אתה סוגר עכשיו חמש עונות של "כוכב נולד". פיתחת חוש לזהות מה תהיה בחירת הקהל?

"פיתחתי את החוש הזה כבר בעונה הראשונה. בעונה השנייה היה לי ברור שהראל מויאל הולך לזכות. עם זאת, דווקא בעונה הזאת אני מודה שאני לא יודע. אנחנו מדברים הרבה לפני הגמר, והפעם אני לא בטוח, למרות שיש לי הימור. הנה, אנחנו לפני ההכרעה הסופית של חצי הגמר, ואני חושב שבועז מעודה יהיה שם (מה שאכן קרה - י"ו). זה קרה לאורך ההפקות הקודמות. אחרי האודישן הראשון אמרתי לכולם שג'קו יזכה, והכרחתי את כל ההפקה להכניס בעזרת גלגל ההצלה את סעדו כי ידעתי שהוא יזכה. אבל זו באמת לא חוכמה גדולה, החוש הזה. זה המקצוע שלי".

איך ידעת מיד שזה יהיה הראל מויאל? זו לא חוכמה לאחר החלטה?

"אמרתי את זה לכולם בגמר, עוד לפני התוצאות הסופיות. הקהל שלנו אוהב 'אנדר דוג', לא משנה מי יותר טוב. כשמויאל זכה סקעת הפך ל'אנדר דוג', ואמרתי לו שזה הדבר הכי טוב שקרה לו. אמרתי לו שמהמקום השני ייצא לו רק טוב. עובדה ששניהם מצליחים עכשיו. גם נינט היתה משהו כזה: היא באה מקרית גת, כנגד כל הסיכויים. על אף שעם נינט טעיתי פעם אחת".

מתי?

"כשאמרו לי שרוצים אותה ל'השיר שלנו' אמרתי שזאת טעות, שהיא יודעת לשיר ולא לשחק. אבל אמרתי לטמירה ירדני, את יודעת מה? אעשה לה אודישן. וברגע שהסתיים האודישן, אמרתי לטמירה: מה זה הדבר הזה? ביקשתי להתחיל בצילומים כמה שיותר מהר, כי היה לי ברור שיש פה 'וואו' אמיתי".

מה זה מעיד עליך, שלרוב דעתך כדעת הקהל?

"יש שילוב בטעם שלי בין משהו עממי לאליטיסטי, וזה מה שצריך. אני יודע, למשל, שבכל עונה הקהל רוצה לראות משהו חדש, כי הקהל לא טיפש. הקהל לא יקבל מישהו רק בגלל סיפור חיים. יש לנו קהל בוגר שרוצה לחדש לעצמו בכל פעם מחדש, וזה קשה. כי בכל עונה אני אומר לעצמי מחדש, מה יהיה עכשיו, מה אחדש? שאלתי את עצמי לפני העונה הזאת, ופתאם הגיעה מארינה בלומין כזאת, והכישרון שלה זה לא משהו מפה בכלל, והנה, יש במי להתאהב. בעונה הרביעית הוספנו את הרוקנרול, עכשיו הקהל רצה משהו אחר, וקיבל. בגמר יופיעו יהודית רביץ ומתי כספי, וזה כבר שונה, ואני בטוח שבעונה הבאה כבר נחדש בדברים אחרים".

איך נוצרת תוכנית מצליחה? חולמים בגדול או פשוט מתבססים על פורמטים מוכרים מחו"ל?

"הכל נולד מתוך אהבה. אני לא איש שיווק, אני לא יודע ליצור מודל מתוך ידיעה שהוא יצליח. אני לא יודע מה הנוסחה של הקהל, אבל אני יודע מה אני אוהב. במובן הזה אני כמו ילד, עושה את מה שהוא אוהב. אני יודע מה אני אוהב ולא צריך לחשוב פעמיים מה אני עומד לעשות עם האהבה הזאת.

"כשסיימנו את 'שמש' יצאנו עם 'לא נפסיק לשיר'. צביקה ואני רצינו לחזור למוזיקה. חיפשנו תוכנית אירוח וחשבנו איך נביא סלבריטאים ונוציא מהם את השטאנץ של עצמם, והבנו שרק מוסיקה ושירים יעשו את זה. בדיוק אז היתה תקופה של שירה בציבור ושירי ארץ ישראל, והכל התחבר. חשבנו על האירוויזיון ופיתחנו תחרות שירה, כי אנחנו לא מתעלמים ממה שקורה בעולם. תוכנית מהסוג של 'כוכב נולד' היו טרנד בעולם, והחלטנו לעשות משהו כזה משלנו ולפתח אותו כז'אנר ריאליטי - כשהקפדנו להיות שונים".

ובצד ההצלחות יש גם כישלונות. לפחות כישלון אחד שלך זכור - "זה זה או זה זה".

"נכון, עשיתי גם שטויות. למזלי, 'זה זה או זה זה' יצא במקביל ל'כוכב נולד 1', וכשהבנו שזה לא ישודר יותר ושזה כשלון, זה קרה במקביל לגמר של 'כוכב נולד 1' והידיעה ש'כוכב נולד' יכול לרוץ עוד 50 שנה. אז לא קרה כלום, ולא עברתי תקופה קשה בגלל זה. לפעמים אתה יודע שאתה צריך לעשות את הדבר הבא, לעבור הלאה, וזה מה שעשינו".

הכישלון לא עירער לך את הביטחון העצמי?

"זה בהחלט מערער את הביטחון העצמי, אבל זה קורה לי כל הזמן. אחרי תוכנית לא טובה אחת של 'כוכב נולד' אני מרגיש חסר ביטחון. אני מדבר עם עצמי, עם אנשי הצוות, ויודע להמשיך הלאה. יש גם דברים אחרים לא קלים, למשל פרשת ג'קו. התבאסתי ממנה וחששתי שזה מה שיזכרו מהעונה הקודמת, וזה עיצבן אותי, כי ג'קו הוא בחור נחמד וזמר מוכשר. אבל גם זה עבר".

בלילה, אחרי התוצאות, צפיר חוזר הביתה. לבית ברמת השרון, למיכל, לבנות ולכלב. "יש לי שלוש בנות (בגילאי שנתיים, שבע ותשע - י"ו) וזו עבודה בפני עצמה", הוא מחייך. בזמן הפנוי הוא מכור לסדרה "האוס", רואה כמה פרקים של "מסכים" וכמה של "ארץ נהדרת", וחושב על ההמשך: "ברור לי שאעשה שוב קולנוע. אני לא איש פוליטי, אבל יותר קל להעביר מסרים דרך הקולנוע. עוד לא ברור מה בדיוק אעשה, אבל אעשה קולנוע ישראלי".

תמיד קראו לך "הבן של טוביה". הגיע הזמן לקרוא לו "אבא של יואב"?

"לא חושב שזה יקרה, כי יש לנו קהלים נפרדים. הקהל שלו מכיר אותו כסיפור הצלחה ענקי בתחום שאליו הוא עבר, תחום הילדים, וגם זוכרים לו את 'בולה בולה' ב'גבעת חלפון אינה עונה'. יש לו מפעל חיים שעליו הוא קיבל פרס. יש לנו משפחה נפלאה ומפרגנת, וטוב לנו ביחד".

נגד אבא שלך הוגש כתב אישום בגין אלימות בצילומים.

"כאבתי את הפרשה, כי כאב לו, אבל זה מאחורינו. התעשייה הזאת היא תעשייה של אמוציות. האמת היא שלא אני צריך לענות על השאלה, אלא הקהל - שלא הפסיק ללכת להצגות שלו, לאהוב אותו ולתמוך בו. כולם הבינו שזה לא האיש, שזה אולי מקרה אבל לא התנהגות גורפת. כבר אמרתי שהקהל חכם, נכון?"
_______

יואב צפיר
גיל: 39
מצב משפחתי: נשוי + 3
מקום מגורים: רמת השרון
תפקיד קודם: שחקן
עוד משהו: אוהב את הסדרות "האוס" ו"ארץ נהדרת"

______

5 תחנות
למד ב"תלמה ילין"
בגיל 18 שיחק בסרט הפולחן "בלוז לחופש הגדול"
שירת בלהקת הנח"ל
שיחק בתוכנית "הקומדי סטור"
למד קולנוע