שרת החינוך תמיר מציעה פשרה לחרדים: המדינה תממן השלמת 12 שנות לימוד עד גיל 30בעלות של 15-10 מ' ש' בשנה

שרת החינוך, הפרופ' יולי תמיר, מגבשת תוכנית חדשנית שלפיה כל ילד בישראל יהיה זכאי ל-12 שנות לימוד - גם לאחר גיל 18. עד היום הכירה המדינה בזכותו של כל ילד ל-12 שנות לימוד רצופות, מכיתה א' עד י"ב. משמעות תוכניתה של תמיר היא שאם התלמיד נשר ממסגרת החינוך הרגילה, או אם למד במוסד חרדי המלמד לימודי ליבה חלקיים, הוא יוכל להשלים את לימודיו עד גיל 30 על חשבון המדינה. כך עולה מטיוטת התשובה של משרד החינוך לעתירה שהוגשה נגדו לבג"ץ בעניין "תוכנית הליבה" ותקצוב החינוך החרדי.



לפני כחודשיים עתר "המרכז לפלורליזם יהודי" לבג"ץ נגד משרד החינוך, בדרישה ליישם החלטה קודמת של בית המשפט העליון, שלפיה ייפסק תקצוב בתי הספר החרדיים, היסודיים והעל-יסודיים, שאינם מלמדים את הליבה. פסיקת בג"ץ, שהתקבלה בסוף 2004 בעתירה של ארגון המורים העל-יסודיים (שגם הוא הגיש כעת עתירה בנושא), העניקה ארכה למשרד החינוך ליישם בהדרגה את השינויים המתחייבים. ארכה זו אמורה להסתיים בחודש ספטמבר הקרוב.



תוכנית משרד החינוך מנסה למצוא איזון בין ההתנגדות החרדית שתלמידי "הישיבות הקטנות" העל-יסודיות ילמדו תכנים ממלכתיים, לבין הרצון לאפשר לתלמידים אלה - ובתוך כך לכל מי שלא השלים מסיבה כלשהי 12 שנות לימוד - להשיג השכלה מלאה באמצעות מערכת החינוך הציבורית.



"מודל שמגשר בין שתי תפיסות מנוגדות"



לדברי גורם בכיר במשרד החינוך, "זהו מודל שמגשר בין שתי תפיסות מנוגדות: הזכות של ההורים החרדיים לבחור את החינוך של ילדיהם, מצד אחד, וזכותו של כל ילד לקבל השכלה והכשרה מצד שני". עוד אומר הגורם, כי משרד החינוך כבר החל לבדוק את אפשרויות ההפעלה והמימון של "תוכנית ההזדמנות השנייה", בין השאר עם אנשי משרד האוצר. על פי הערכות ראשוניות, עלות התוכנית היא 15-10 מיליון שקל בשנה הראשונה, והיא תופעל, כנראה, באמצעות "המרכזים לחינוך מבוגרים" של משרד החינוך. מספר תלמידי "הישיבות הקטנות" עומד על כ-24 אלף בני נוער.



תחת כותרת "הזכות לחנך והזכות להתחנך" נכתב בטיוטת התשובה של משרד החינוך, שהגיעה לידי "הארץ", כי "ההכרה בזכותם של הורים לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוך פרטיות וייחודיות מגשימה ערכים בעלי חשיבות עליונה. היא מכבדת את זכויותיהן של קבוצות מיעוט לשמור על מסגרות ייחודיות בחברה רב-תרבותית... כנגד זכות ההורים לשמר את אורחות חייהם ולחנך ילדיהם במסגרת הקהילה בה הם חיים, עומדת זכותו של כל ילד לחינוך שמכשיר אותו לחיים בוגרים, פעילים ויצרניים".



עוד נכתב בטיוטה, כי אם הזכות של הילד לא מומשה בתקופת הלימודים המקובלת (גילאי 6-18), "יוכל האדם, בהגיעו לבגרות, לבחור לממש את זכותו להשלמת לימודים על חשבון המדינה... גישה זו מביאה לידי ביטוי גם את תפיסת החירות של האדם הבוגר שיכול, אם יבחר, לשנות או להתנער כליל מההחלטות שקיבלו עבורו הוריו".



בהמשך מתייחסים במשרד החינוך במפורש לאוכלוסייה החרדית. "למדינה יש אינטרס ברור - מדיני ומוסרי - לאמץ מדיניות של הידברות עם קהלים בעלי אורחות חיים ייחודים, על מנת להגיע עמם להסכמה כוללת על אופי החיים המשותפים. העמדה המוצעת כאן מניחה כי אם תנקוט המדינה מדיניות של הידברות ולא של כפייה, היא תצליח להשיג את יעדיה - כולל יצירת תשתית חינוכית משותפת - ופתיחת מסלולי השתלבות כלכליים ארוכי טווח באורח מקיף ומהיר יותר מבכל דרך אחרת". בהקשר זה מצוין, כי "כבר היום מורגשת נכונות של גברים ונשים חרדיים להשתלב בשוק העבודה, מגמה שיש להניח שתגבר אם לא תוצג ככפייה אלא כמהלך של פתיחת החברה הישראלית להשתלבות חרדים בכל תחומי חייהם, תוך שמירת דרך חייהם הייחודית".



"ייעשה מאמץ להידבר עם ראשי הישיבות"



באשר ל"לימודי ההשלמה" של התלמידים החרדים, מציעה התוכנית כי כל ילד אשר למד במסגרת חינוך שלימדה 75% מתוכנית הליבה יהיה זכאי להשלמה של שנת לימודים אחת, ואילו ילדים שהתחנכו בבתי ספר בהם לימדו פחות מ-55% מהתוכנית ייהנו משלוש שנות השלמה. התלמידים יוכלו להשיג "תעודת גמר" או ללמוד לקראת בחינות הבגרות.



כמו כן מתחייב משרד החינוך לפעול להטמעת תוכנית הליבה במסגרות החרדיות האחרות (בתי הספר היסודיים, שעל פי דיווחי המפקחים כבר מלמדים את התוכנית, ובמסגרות העל-יסודיות לבנות, שבהן אין התנגדות לתכנים אלה); להעלות את מספר המפקחים על בתי הספר החרדיים; ובמקביל - להעניק פטור לשנתיים לתלמידי "הישיבות הקטנות" מלימודי הליבה. בתקופה זו, נכתב בטיוטת התשובה, "ייעשה מאמץ להידבר עם ראשי הישיבות במטרה לבחון אפשרות להרחיב את לימודי הליבה גם לישיבות אלה". בעקבות מתן הפטור מלימודי הליבה, ישונה מעמדם של הישיבות הקטנות, ויקטן שיעור התמיכה שהם מקבלים ממשרד החינוך מ-75% ל-55%.



לדברי גורמים במשרד החינוך, התוכנית החדשה מתבססת, בין השאר, על רעיונות שפיתח שר החינוך לשעבר, אמנון רובינשטיין. "במתח המתמיד שבין הרצוי למצוי", נכתב בטיוטת התשובה של משרד החינוך, הושגה "תוצאת ביניים, שאמנם אין בה כדי לרצות את העותרים באורח מלא, אך במנעד שבין 'הכל או לא כלום', היא ניצבת באמצע הדרך, ובתור תוצאת ביניים היא בוודאי סבירה. גם תוכנית הליבה לא חלה על כלל הציבור, די אם נסתכל על חצי הכוס המלאה".



לדברי גורם בכיר במשרד, "התוכנית החדשה מציעה תפיסה חדשה לגמרי. לא רק שמדינת ישראל תכיר לראשונה בזכות הבסיסית לחינוך, אלא שזכות זו עומדת לרשותו של כל ילד ואיננה תולדה של מסגרת החינוך בה הוא למד".