מה נמצא במעמקי ריף הדולפינים?

מאות אלפי הנופשים שפקדו את אילת בחודש האחרון, וביניהם גם עשרות האלפים שפקדו את ריף הדולפינים - אחת האטרקציות המצליחות בעיר - לא ידעו דבר וחצי דבר על העבודות שהתנהלו בחשאי תחת האדמה שעליה הם דורכים. לפי החשד, עבודות תת-מימיות אלה פגעו בצורה בלתי הפיכה בשוניות האלמוגים הייחודיות של מפרץ אילת.

למרבה האבסורד, החשודים בפגיעה הם לא אחרים מאשר בעלי האתר - שדואגים בשנים האחרונות לשווק את הנכס שלהם כמיזם תיירותי ידידותי לסביבה, ונלחמים באמצעות סוללה של עורכי דין, לוביסטים ואפילו ח"כ אחד או שניים בכל מי שמנסה לטעון ההיפך. בעלי הריף הם השר רפי איתן, ראש מפלגת הגמלאים, ואלחנן פס, שכיהן בעבר כסמנכ"ל כימיקלים לישראל (בתקופה שבה איתן היה יו"ר החברה). בעשורים האחרונים, פועלים איתן ופס כשותפים בעסקים חובקי עולם וממעטים להגיע לאתר - אבל כל מי שצריך יודע שהמקום נהנה ממערכת קשרים מסועפת במוקדי הכוח של המדינה.

השותף השלישי, איש הקומנדו הימי לשעבר רוני זילבר, נהנה מקשרים חמים בממסד הביטחוני, ומוכר באילת כמי שבשנים האחרונות מאתגר את חוקי התכנון והבנייה. זילבר הוא מגיש סדרתי של תביעות נגד מקבלי ההחלטות ונציגיהם בעיר הדרומית ומנהל את הריף, שמגלגל מחזורי עתק.

תחקיר TheMarkerWeek מגלה כרוניקה של התעלמות מן הנהלים מצד הבעלים של הריף, שאליה מתלוות הסכמות בלתי כתובות מצד גופי הפיקוח - צירוף שגרם ליצירתן בשטח של כמה עובדות מתמיהות ביותר. כיום פועל האתר ללא רשיון עסק מעיריית אילת, צובר חובות לבעלי שטח הריף - מינהל מקרקעי ישראל וחברת נמלי ישראל - ונמצא בחקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות על חוק התכנון והבנייה. אף אחת מהעובדות האלה אינה מפסיקה את זרם המבקרים - ביניהם גם עובדי מדינה בכירים, שופטים ונבחרי ציבור.

העבודות התת-מימיות שהתבצעו בריף בקיץ הנוכחי היו רק חולייה נוספת בסדרת העימותים עם הרשויות שמקיפה את הריף. את דבר העבודות לא היה קשה לגלות: שמועות בעיר וסיור מקרי של אנשי רשות הטבע והגנים הלאומיים, המופקדת בין היתר על שמירת ערכי הטבע במפרץ, חשפו את המתרחש מתחת לפני השטח. סמנכ"ל האכיפה של הרשות, רוני מלכה, שמכיר היטב את בעלי הריף, נכנס לתמונה ושיגר אליהם מכתב התרעה.

"בתחילה חשבנו שמדובר בעבודות שגרתיות, שמבצעים פעם בשנה כדי לחזק את הרשתות שמונעות את מעבר הדולפינים לים החופשי", מספר מלכה. "ברמת הדיבורים, הם הסכימו מיד לשתף פעולה והודיעו לנו שמדובר רק בתחזוקה שגרתית. אבל בפועל גילינו שמישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהציב על קרקע הים קונסטרוקציות ברזל מעוגנות בבטון, באופן שפגע באלמוגים ומעולם לא אושר".

אלא שבזמן שפקחי הרשות הגיעו למקום, וניהלו חקירה לצורך הוצאת צו להפסקת העבודות, החליטו אנשי האתר להתחכם. רבים מעובדי האתר, כמו השותף רוני זילבר, הם יוצאי הקומנדו הימי ומורגלים במבצעים חשאיים. אחרי שנים בשירות המדינה, ניצלו זילבר ואנשיו את יכולותיהם כדי לעבור לכאורה על החוק.

"במקביל לעבודת החקירה שלנו ירדו החשודים בצלילות ליליות וסיימו את העבודות", מספר מלכה. "הם התחייבו לכך שמדובר רק בהחלפת רשת, אבל בצלילה של אחד מאנשינו במקום, גילינו שלא רק שהם הניחו קונסטרוקציות משחיתות - אלא אף הזיזו עוד את הרשתות לעומק הים והגדילו את השטח מעבר למותר בתוכנית המתאר הארצית לנמלים ומרינות (תמ"א 13, ג.ל.). הם סיימו את העבודות כדי להציב עובדות בשטח - כך שיקשה עלינו לפעול נגדם".

בתחילת החודש, אחרי שגילו ברשות שזילבר ואנשיו סיימו את העבודות, פנה מלכה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז דרום במשרד הפנים וביקש שתוציא לאתר צו מנהלי להפסקה מיידית של העבודות. "זה היה מאוחר מדי, אבל זה גרם לזילבר להבין שאנחנו לא מתבדחים", אומר מלכה.

"אנשי הריף התחייבו להחזיר את המצב לקדמותו, אבל הפגיעה הקשה באלמוגים תישאר לנצח. מבחינתנו, החזרת המצב אינה מבטלת את ההליך הפלילי. נפעל להטלת עונש כבד ככל הניתן כדי להעביר את המסר.

"אני יודע שקנס כספי הוא לא שיקול כשמדובר בעסק המגלגל מחזורים כבדים כמו ריף הדולפינים. החוצפה הזו - לנהל מגעים כדי לסגור הסכמים, ובמקביל להמשיך בעבודות לא חוקיות - מביאה אותי לחשוב שאם ימשיכו לשחק אתנו, לא נהסס לסגור את המקום, עם כל יחסי הציבור הטובים שלו".

מלכה רציני לחלוטין: מבחינת חוק חיות הבר, יכולה הרשות לשלול בכל רגע נתון את ההיתרים שקיבלו בעלי הריף להחזקת הדולפינים בשבי. "אנחנו כבר מוכנים עם תקציב מתאים למבצע שבו נגיע למקום, נתפוס את הדולפינים ונעביר אותם למקום אחר - שבו מכבדים את ערכי הטבע".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "ביום רביעי השבוע הוצא לריף הדולפינים צו הריסה מנהלי על הבנייה החדשה, שהתבצעה באופן בלתי חוקי. ייתכן שנציגי ריף הדולפינים הגישו בקשות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אך אין לכך ולעובדה כי בנו ללא אישור כל קשר. בקשה אינה מהווה תחליף להיתר בנייה".

ההיסטוריה של ריף הדולפינים דומה לזו של רבים מהמיזמים התיירותיים בחופי אילת. יזם מהצפון מגיע עם קצת כסף והרבה אומץ, מפעיל מעט קשרים ומקבל נתח מהחוף. פרשנות מוטעית של החוק, שנעשתה על ידי הוועדה המחוזית של משרד הפנים בראשית שנות ה-90, איפשרה לרבים מהיזמים לבנות כל שביקשו ללא קבלת היתרים.

לפי היחידה הארצית לאכיפת חוק התכנון והבנייה במשרד המשפטים, זה היה המצב גם בראשית דרכו של ריף הדולפינים. הריף מופעל על ידי חברת ריף כפר הדולפינים, שבבעלותם המשותפת של זילבר, פס ואיתן, ומשתרע על פני שטח של כ-12 דונם ביבשה וכ-15 דונם בים - שטח שהוענק ליזמים ללא מכרז עוד ב-89'.

במקור, השטח שייך לחברת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), שהחזיקה בו מתוקף הזיכיון שקיבלה מהממשלה וייעדה אותו למתקנים הנדסיים. היזמים הגישו בקשה למשרד התיירות בתקופתו של השר גדעון פת, ולאחר שבקשתם קיבלה את ברכת המשרד - היא עברה לוועדה משותפת עם מינהל מקרקעי ישראל, שהמליצה לפטור את המיזם ממכרז להקצאת הקרקע.

גם רשות הנמלים טיפלה בבקשת היזמים, משום שהשטח הימי שעליו ביקשו היזמים להשתלט היה ברשותה. העובדה שהשטח הוגדר בתוכניות המתאר כמיועד לנמל לא שינתה הרבה, ובעיריית אילת לא דרשו מהיזמים לפעול לשינוי ההגדרה בטרם יתחילו בהקמה.

עם חתימת החוזה עם המינהל נקבעו גם דמי שימוש בקרקע, אבל בריף לא הקפידו לשלם אותם בקביעות. בין רשות הנמלים והיזמים נחתם הסכם נוסף, שאישר לריף שימוש בשטח של 10 דונם, אך כבר בשנות הפרויקט הראשונות עלו טענות מצד רשות הנמלים בדבר הסגת גבול של הריף. ב-94' הגישה הרשות תביעה שהסתיימה בפשרה בין הצדדים.

ממינהל מקרקעי ישראל נמסר כי דמי ההרשאה שולמו עד דצמבר 2006, ובאחרונה יצאה דרישת תשלום נוספת. "המינהל התנה את הסכמתו לאישור השימוש בקרקע בקבלת כמה אישורים (שברובם נמסרו) והסדרת תשלום חוב סופי לאחר שרוב החובות שולמו".

בהמשך, הוגדל השטח שהקצתה רשות הנמלים לריף ל-15 דונם ימיים, ודמי הזיכיון הועלו בהתאמה. בדו"ח מבקר המדינה מ-2003 נמתחה ביקורת על התנהלות רשות הנמלים מול הריף, ונקבע כי לאורך כל הדרך לא אכפה הרשות את החוזה - וכתוצאה מכך לא גבתה את דמי ההרשאה שהגיעו לה ולא דאגה לממש ערבויות שניתנו לה עם חתימת החוזה.

מתביעה שהגישו בעלי הריף ב-2003 נגד חברת נמלי ישראל (חנ"י, החברה הממשלתית שהחליפה את רשות הנמלים בעקבות הרפורמה בנמלים - ג.ל.) עולה כי בשלב מסוים גילתה הרשות כי בריף עשו שימוש בשטח נרחב יותר מזה שעליו שילמו. דמי ההרשאה הוגדלו עם השנים בהסכמה בין הצדדים, אבל מדידה מסודרת של השטח הימי לא בוצעה.

בעלי הריף טענו כי נגבו מהם כ-400 אלף שקל על שטחים שלא עשו בהם שימוש וכי מנהל הנמל, גדעון גולבר, הבטיח להם להפחית את דמי השימוש. השופטת דפנה בלטמן-קדראי, סגנית בית משפט השלום באילת, דחתה את הטענות.

גורם בכיר בחנ"י אמר השבוע כי הטענה על אי-שימוש במלוא השטח הימי היא מגוחכת: "בכל פעם גילינו מתקנים חדשים בשטח, שהציבו בצורה שנראתה זמנית - אבל עם כוונה לקבוע עובדות בשטח. אחרי שהתרינו בהם שהם חורגים מהשטח הם פירקו את המתקנים, אבל בהמשך פלשו שוב - וחוזר חלילה.

"חנ"י מתנה את המשך ההרשאה להשתמש במי הנמל בחידוש החוזה עם מינהל מקרקעי ישראל - וכך, לקראת תום החוזה פנינו אל הבעלים, כדי שיציגו אישור כזה. נכון להיום האישור טרם הוצג", אמר הבכיר בחנ"י.

שי טחנאי, רכז שמירת טבע במחוז דרום של הגנת הטבע, העוקבת באחרונה אחרי הנעשה באתר, אומר כי הנזק שנגרם בינתיים לחוף אילת הוא גדול: "הביאו לחוף חול ממקור אחר וכיסו את החול הטבעי-חצצי כדי ליצור חוף 'חולי', שיהיה יותר נעים למתרחצים. החול הזה נכנס לתוך הים וגורם לרחופת (עננת חול בתוך המים), שפוגעת בשוניות האלמוגים".

לדברי טחנאי, "יש פה סיפור קלאסי שחוזר על עצמו בכל מיני פרויקטים תיירותיים. כדי לקצר תהליכים וללכת לקראת יזמויות תירותיות, הקימה המדינה ועדה עוקפת תכנון של מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ומשרד התיירות.

"זהו החטא הקדמון: הוועדה הזו מעניקה ליזמים פטור ממכרז ונותנת הרשאה לתכנון. ברוב המקרים, מרגע שהיזם קיבל את הפטור וקיבל הרשאה, הוא מרגיש שקיבל את הזכות לעשות ככל העולה על רוחו בשטח. אחר כך במשך שנים המדינה מתנהלת מול היזם בוועדות התכנון ובבתי משפט כדי להכשיר את השרץ. הכל התחיל מהחלטה תמימה לכאורה של המדינה - לתת עדיפויות ליזם ולקצר את ההליך הקבוע בחוק".

ואכן, במאי 2004, אחרי 15 שנות פעילות כמעט באין מפריע, התברר כי קיצור ההליכים אינו משתלם. פקחי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה בדקו אז את ההתאמה בין ההיתרים הזמניים שניתנו לריף עם הקמתו לבין המצב בשטח - ולא היה צורך בעבודת בילוש מאומצת כדי לגלות את החריגות.

במקום הוקמו במהלך השנים שורה של מבנים ללא היתר: מטבח בשטח כולל של 100 מ"ר, מלתחות ומשרדים על עשרות מטרים נוספים, מעבדת צילום בשטח של כ-50 מ"ר, מכולת קירור גדולה, שעליה הוצבה מכולה נוספת אשר בה פועלים משרדים. כמו כן, הוקמו מחסנים ובריכות טיפולים והתרגעות על שטח של כ-400 מ"ר נוספים.

כתב אישום בגין הממצאים הוגש נגד בעלי הריף, ובו נטען כי לו היו המבנים חוקיים, היתה החברה צריכה לשלם אגרה בסך כ-200 אלף שקל. בהמשך התווספו לכתב האישום גם עבירות בנייה שבוצעו לכאורה בשטח הימי שבו פועל הריף.

כאן הריחו היזמים המנוסים את הסכנה הקרבה והחלו לפעול נגדה במלוא המרץ. הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה לעיכוב הליכים בתיק. נדמה שאפילו הם לא ידעו עד כמה יצליח המהלך: בניגוד גמור להצהרותיו מהתקופה שבה כיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וטיפל, בין היתר, במלחמה בתופעת עבריינות הבנייה - אישר מזוז את עיכוב ההליכים הפליליים כנגד בעלי הריף.

במשרד הפנים היה מי שתהה השבוע אם העובדה שרפי איתן מונה לשר בממשלה כמה חודשים לפני בקשת עיכוב ההליכים לא השפיעה על החלטתו של מזוז. במשרד המשפטים הכחישו בתוקף. דובר משרד המשפטים מסר בתגובה: "חברת הריף פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה במהלך הקמת מתקניה ותיאמה עמה את הבנייה.

כמו כן, הדבר נעשה בידיעת ובהסכמת הוועדה המחוזית". התגובה נשמעת אמנם נחרצת ומבוססת, אבל בתגובה לעתירה לבג"ץ שהוגשה נגד מינויו של של רפי איתן לשר בממשלת אולמרט, השיבה הפרקליטות בטון מהוסס יותר. לטענת גורמים בפרקליטות, חלק מהעבירות שבהן הואשמו בעלי הריף, ובהם איתן, אכן התיישנו - אבל השימוש במבנים המשיך להיות לא חוקי, ולכן הוחלט על עיכוב הליכים ולא על מחיקת התביעה כולה.

בתגובה לבג"ץ נטען גם כי האישור שניתן ליזמים בתחילת הדרך "היה בידיעת והסכמת הוועדה המחוזית, גם אם מתוך תפישה משפטית שגויה שהיתה נהוגה אז". מגיש העתירה, איש עסקים אילתי, המפעיל מימשה לספינות סמוך לריף ומסוכסך עם הבעלים בשורת תביעות הדדיות, משך את עתירתו וכך נמנעה מהמדינה ההתמודדות עם הטענות נגד כתב האישום, שהוכנס בינתיים להקפאה עמוקה. עם זאת, נראה שתגובת הפרקליטות קבעה תקדים נדיר, שיאפשר מעתה לכל בעל עסק בלתי חוקי באילת להמשיך לצפצף על החוק כאוות נפשו.

דוברת השר איתן מסרה בתגובה כי איתן העביר את אחזקותיו בחברה (27.5%) לנאמנות במאי 2006 וכי במהלך השנים לא היה מעורב והיה בגדר "שותף שקט". עוד מסרה הדוברת כי השר מעולם לא פנה בעניין לרשויות המדינה או ליועץ המשפטי לממשלה והגדירה את הטענות כ"לשונות רעות".

במאי 2005 אושרה תוכנית המתאר הארצית לנמלים (תמ"א 13) שהכירה בריף הדולפינים כמתחם תיירותי הפועל באזור נמלי. בעלי הריף ראו בכך ניצחון גדול, אבל בניגוד למצופה ממי שנלחמו כל כך הרבה שנים כדי להוכיח שמדובר בעסק שומר חוק, לא פעלו הבעלים לקידום תוכנית נקודתית, שאישורה יהפוך את פעילות הריף לחוקית.

ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, דרש מהבעלים לקדם תוכנית כזו, אך משהבעלים המשיכו לגרור את רגליהם, ביטל ראש העיר את רישיון העסק הזמני של הריף. מעיריית אילת נמסר: "מבדיקה מול מחלקת רישוי עסקים בעירייה עולה כי לריף הדולפינים באילת אין רישיון עסק כחוק - על כן, הוגש נגד האתר כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון ביולי 2006".

במשרד הפנים בוחנים עתה את המידע שנאסף על ידי יחידת הפיקוח המחוזית ופקחי רשות הטבע והגנים. מהמשרד נמסר השבוע כי "באחרונה החלו בריף הדולפינים להניח רשתות בתוך הים, מחוץ לשטח שאושר בתמ"א 13, ללא קבלת היתרים. כמו כן, הניחו מזחים צפים מחוץ לשטח שבו פעלו קודם, כאשר הם חורגים משטח קצא"א שבו פעלו עד אז, תוך פלישה לתחום היבשתי והימי של חנ"י.

"כתוצאה מפעילות בלתי חוקית ובלתי מורשית זו הוציא יו"ר הועדה המחוזית צו הפסקה מנהלי שנמסר לבעלי הריף ב-2 באוגוסט 2007 - והעבודות אכן הופסקו. במקביל, בודקת היחידה נקיטת צעדים נוספים, וביניהם הגשת כתב אישום חדש נגד הריף, בגין העבירות שבוצעו באחרונה ביום רביעי השבוע הוצא צו הריסה".

רוני זילבר, מנכ"ל ושותף בריף הדולפינים מסר בתגובה: "אנחנו מפעל מאושר במרכז ההשקעות במסלול של פטור ממיסים, ולצורך כך עברנו את כל תהליכי הביקורת של מרכז ההשקעות וקיבלנו את כל ההיתרים מ-1989.

"השטח היבשתי היה אזור של קצא"א, מתחם מוזנח ששימש להכנת בטון להקמת הנמל שהיה אתר פסולת. עקב דרישת רשות הנמלים הופרד הזיכיון בין השטח הימי לשטח היבשתי. כאן התחיל המאבק בין גופי המדינה על השליטה בשטח וקבלת דמי הזיכיון. כך התחלנו לשלם למינהל במקביל לתשלום לרשות הנמלים, כך שכיום אנחנו משלמים כפול על השטח ונפגעים מהמאבק על הבעלויות.

"במהלך השנים הצלחנו להפעיל את האתר לשביעות רצון כולם. לאורך העשור הראשון הכל היה מוצלח - פעלנו באישור עיריית אילת עם רישיון לניהול עסק. לפני חמש שנים למדתי מהעיתון שרשות הנמלים מוציאה מכרז להקמת מימשה לספינות בשטח נמל אילת שצמוד אלינו.

"השגתי את המכרז וגיליתי שהמימשה נמצא על שטח שקיבלנו מהנמל. בנמל אמרו לי שהעניין נכפה עליהם, וביקשו שנתנגד. ניגשנו לבית המשפט והגשנו עתירה, תבענו את כל הרשויות הרלוונטיות, אבל בשטח כבר החלו העבודות. מכאן החלה התנהלות ממשלתית שנועדה לטעון שהתובע אינו נקי כפיים, במקום שהמדינה תבדוק את עצמה.

"עברנו מסלול ייסורים של שנתיים שבמהלכו ניסו להוכיח שאנחנו לא בסדר. בתום הדרך קבעה השופטת שההליכים בכל הקשור למימשה אינם חוקיים, אך מאז המימשה עדיין פעיל. תפעולו יוצר חומרים רעילים המגיעים לים ופוגעים בדגים ובאלמוגים. זה הפשע הגדול. כשהגענו לכאן, הכל היה מת בקרקעית הים.

"הצלחנו לנקות את הקרקעית וכיום יש אצלנו את השונית היחידה באזור שגדלה ומתפתחת. אנחנו משקיעים מאות אלפי שקלים בהחלפת הרשת שעליה גדלים אלמוגים, שהגיעה למצב של קריסה בגלל הכובד. אלמוגים נפגעים יום יום, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי שלא ייפגעו. ביצענו תהליך שיקום שכלל חיזוק לקרקע - במהלך החיזוקים אמנם נפגעים אלמוגים, אבל כל הפעילות שלנו נועדה כדי למנוע פגיעה בהם.

"נכון לעכשיו, אנחנו קרובים לחתימה על חוזה מחודש. על הקרקע לא השתנה דבר ב-12 השנה האחרונות. עד היום לא ניצלנו את כל השטחים שאושרו לנו ואין לי מושג מדוע אין לנו רישוי עסק. רק בגלל התביעה שלי מול הרשויות התברר שאין תוכנית מפורטת לתכנון ובנייה בחוף אילת.

"אנחנו הראשונים, ולמיטב ידיעתי היחידים בחוף, שהגישו תוכנית מפורטת. במציאות לא השתנה דבר. התוכנית הכלכלית שהוגשה לצורך קבלת מעמד של מפעל מאושר. כל הגורמים המעורבים הסכימו. לא שינינו את פעילותנו כבר 18 שנה, הפקידים חיים בעולם וירטואלי, כאן בשטח הכל בסדר".

הביולוג הימי ד"ר נדב ששר, שהתבקש על ידי בעלי הריף לבדוק אם נגרם נזק לשונית כתוצאה מהעבודות התת-מימיות, טוען כי מדובר בסופו של דבר במאבק כוחות בין רשות הטבע והגנים ובין בעלי הריף: "הרשת התוחמת את שטח הריף עמוסה באוכלוסייה של אלמוגים, חלקם נדירים, שהתפתחה עם השנים. בעבודות שבוצעו להרחבת השונית והחלפת הרשת נפגעו חלק מהאלמוגים.

"השבוע צללתי בשטח יחד עם אנשי הרשות וראינו שהשינויים אינם דרסטיים, וכי הנזק שנגרם הוא מינורי למדי. הוא יתוקן בטווח של שלוש עד חמש שנים, ובסופו של דבר יהיו במקום יותר אלמוגים משהיו לפני העבודות".