גם בקרב העובדים הזרים מתפתחת יזמות צעירה - ומצליחה

ברחובותיה הצדדים של שכונת נווה-שאנן בתל אביב, מאחורי גדר מתכת גבוהה וכלב שמירה אימתני, חיה הסוחרת הסודית הגדולה של צ'יינה טאון הישראלית. "היא עושה את המיליונים האמיתיים", אומרים עליה בעלי עסקים בשכונה. סו (שם בדוי) מוכרת באמצעות המחשב שבביתה, במחתרת, מוצרי מכולת, סירים, ביגוד, נעליים וכל מוצר שקיים בשוק, בהזמנה אישית.



לביתה הממודר, שהוא גם המשרד והמחסן שלה, אף אחד לא יכול להיכנס, וניתן לראות מהחלון רק את החטיפים המיובאים בצבעים העזים. "אנשים מזמינים ממני כל דבר, באותו יום אני מספקת להם אותו, הכל במזומן ובמשלוח לבית הלקוח", היא מספרת מעבר לגדר.







יתרון נוסף של סו הוא מגוון המוצרים האינסופי שהיא מוכרת, מה שהופך את ביתה ל-One Stop Shop עבור המהגרים, וחוסך מהם את הצורך להתרוצץ במדינה זרה בחיפוש אחר כל מוצר. "אצלנו בקהילה מעדיפים לקנות מהאנשים שלנו, ואני נחשבת לחנות הכלבו", מסבירה סו. היא נותנת גם "אשראי חירום" למהגרים שמבקשים לשלוח באופן מיידי כסף ליקיריהם בפיליפינים. "יש לי את אנשי הקשר שלי שם, אני מודיעה להם כמה להעביר ולמי, וכעבור ימים ספורים אני מקבלת את הסכום חזרה פלוס ריבית". עסק קמעוני לכל דבר.



היא הגיעה לישראל לפני 18 שנה, וכבר אז זיהתה את הצורך שקיים בקהילה במוצרי צריכה אותנטיים מהבית. אחרי שעבדה בניקיון כמה חודשים, החלה לחפש יבואנים ובעלי עסקים שמוכרים מוצרים אלה, והתחילה לשווק אותם בתוך הקהילה. "אני אשת עסקים מלידה", מצהירה סו בביטחון. "כל מהגר שפותח עסק תמיד בא אלי קודם, ואני מייעצת ומכוונת אותו מבחינה עסקית. הם סומכים עלי, ואני שמחה לעזור".



את גם מייבאת בעצמך?



"ממש לא. בשביל מה לי?"



סו קונה את כל המוצרים, החל בבקבוקי שתייה ואורז ועד לנעליים, מתחת לאפם של לקוחותיה - מהסוחרים הישראלים באזור.



כיצד את יוצרת את הרווח?



"פשוט מאוד: אני קונה בזול ומוכרת ביוקר, לפעמים אפילו במחיר כפול".



למה קונים אצלך למרות המחירים היקרים?



"אנחנו קהילה מאוד גדולה, ויצרתי לעצמי כבר שם טוב".



למה את מסתתרת ולא פותחת חנות?



השאלה נותרת תלויה, ללא תשובה, בחלל האוויר.



יזמות עם כללים משלה



כוח העבודה הזר והזול הוא חלק מההתנהלות הכלכלית ברוב מדינות המערב. ישראל אינה יוצאת דופן בעניין הזה. כיום חיים בישראל כ-150 אלף מהגרי עבודה, בהם כ-60 אלף במעמד לא חוקי. העובדה שרבים ממהגרי העבודה בישראל מתגוררים באותו אזור בדרום תל אביב, הולידה ביקושים גדולים בשכונות אלה לשירותים ומוצרים משלהם שמתאימים לקהל היעד הזה.



צ'יינה טאון וסוהו אמנם עוד אין כאן, אבל אנחנו בהחלט בדרך. בשנים האחרונות הולידו יזמים זריזים כלכלה מקבילה סמויה, בועה יזמית המתנהלת על פי כללים משלה. חלק מהיזמים יושבים מאחורי הקופות במכולות וחנויות אינטרנט-קפה, וחלקם נסתרים מהעין - ומגלגלים את הכסף הגדול. כדי להקים עסק חוקי ולגיטימי צריכים היזמים להיות בעלי מעמד של תושב קבע או נשוי לאזרח, אך יש גם דרכים עוקפות.



יתרונם הראשון של היזמים-מהגרים הוא כמובן קרבתם לקהילה והבנת צרכיה. בעלי העסקים הזרים נהנים מהשתייכותם הקהילתית. היינו מצפים שבגלל המיקום הגיאוגרפי של העסק וקהל הצרכנים שאינו משופע בממון, המחירים יהיו נמוכים יותר מבאזורים אחרים בעיר, אך הקהל הרחב והנאמן יצר את ההפך - בועת מחירים רווחית וסגורה. המהגרים נדרשים פעמים רבות לשלם מחירים גבוהים ואף מנופחים, יחסית לשוק הישראלי, בלי ליהנות מכללי תחרות בסיסיים ובלי מודעות למחיר השוק הישראלי.



הדרך לרווח פשוטה: מוצרי המזון הייחודיים נמכרים במחיר נמוך, אך מחירי המוצרים המיוצרים בישראל גבוהים בהרבה ממחירם בשוק, ועוזרים לרווחים לתפוח. בעוד הכלכלה הישראלית כורעת תחת כללי תחרות בסיסיים, הרי שבבועה הזרה פועל סוג של קרטל. בעלי העסקים נמנעים מיצירת תחרות בקהילה הסגורה. הם מסתובבים באופן קבוע בין המתחרים, ומתאמים מחירים. "אם מישהו מעלה לצ'יפס את המחיר בשקל, כולנו עושים זאת אחריו", חושפת בעלת מכולת אסיאתית, ומוסיפה כי "התחרות היא השירות, אם נתחרה במחירים, כולנו נפסיד מזה בסופו של דבר". על זה, שום רגולטור לא יכול לפקח.



משטרת ההגירה מבריחה לקוחות



באינטרנט-קפה של פליקס, מהגר מגאנה שהגיע לפני שמונה שנים, נפגשים עובדים שהגיעו משלל ארצות, מהודו ועד ניגריה, משוחחים עם המשפחה מעבר לים ונהנים מחברה מקומית. "האינטרנט ושירות השיחות לחו"ל הם לא הסיבות היחידות שאנחנו באים לכאן", אומרים שני בחורים סינים שבילו במקום. "לפעמים אנחנו באים לשתות בירה, לשחק קלפים וגם לראות טלוויזיה בלווין פרטי שמשדר מהבית".



פליקס הקים את העסק בעזרת הבעלים של החנות, שאותו הכיר כשעבד בעסק אחר בשכונה. "לבד לא יכולתי להקים כזה עסק באופן חוקי", אומר פליקס, "אני הגיתי את הרעיון, ויחד עם בעל החנות הישראלי חתמנו על הסכם שלפיו אני הבעלים של המקום, והוא רושם עליו את העסק בעירייה, ומקבל ממני כמה אחוזים בחודש בתמורה לזכות הזאת". את מחירי זמן הגלישה ניתן להכניס לתוך הבועה הזרה - הם כפולים כמעט בהשוואה למחירי אינטרנט קפה אחר בעיר. מתברר שגם כאן, חברת המהגרים מסכימה לשלם יותר - ולא מתקוממת.



מה היה קורה אם ישראלי מלידה היה מנהל את העסק הזה?



פליקס: "אם העסק היה מנוהל על ידי ישראלי, הייחוד הביתי שלו וזיהויו כמקום של מהגרים בלבד לא היה קיים. היינו מפסידים קהל יעד רציני".



פונו (שם בדוי) הגיעה לישראל מהפיליפינים לפני 10 שנים, וכיום היא בעלת מכולת מזרח-אסיאתית במרכז מדרחוב נווה-שאנן. היא בת זוגו עם אבי, ישראלי שעובד עמה. "היא היזמית והבעלים של העסק, אני כאן כדי לעזור לפרנס את המשפחה שלנו", הוא אומר.



לזוג ילדה משותפת בת 6, והם חיים בדרום תל אביב. כשפונו הגיעה לישראל, היא עבדה בסיעוד, וכעבור חמש שנים חסכה 50 אלף שקל, שבהם השתמשה כדי לרכוש קרקע בעיר הולדתה, לא הרחק מהבירה מנילה. לפני שנה וחצי, "בגלל היחס של הממסד בישראל", החליט הזוג לעבור יחד לפיליפינים ולהתחיל שם בחיים חדשים. ואולם כשהגיעו לשם, פונו קיבלה הצעת רכש על הקרקע, בשווי כפול ממה שקנתה אותה, קפצה על ההזדמנות, לקחה עוד כמה אלפי שקלים שנותרו מירושה, והחליטה לחזור עם אבי לישראל ולהקים את המכולת.



"אני כבר ישראלית, וגם הבת שלנו", היא אומרת. "לאחר הרווח מההשקעה שלי ובגלל העובדה שאני חיה עם ישראלי, יכולתי להרשות לעצמי להקים עסק עצמאי בישראל". העסק עוד קטן ופועל רק חצי שנה, אך הקשיים גדולים כבר מהיום הראשון.



"בכל שבת אנחנו מקבלים קנס של 650 שקל מהעירייה, הם פשוט לא רוצים להבין שזה היום שבו המהגרים עושים את הקניות, וכל העסקים פתוחים כאן", אומר אבי. הזוג סופג את הקנס מכיוון שביום שבת מחזורי המכירות גבוהים במיוחד, והם לא רוצים להפסיד לקוחות וכסף למתחרים. גם משטרת ההגירה לא מקלה. היא פושטת על העסק ומבצעת בדיקות פתע של אישורי שהייה ללקוחות ועוצרת רבים מהם. פונו בעצמה הוטרדה כמה פעמים על ידי שוטרים שחשבו כי מסמכי השהייה החוקיים שלה מזויפים, וגרמו תוך כדי כך לבריחת לקוחות. למרות הקשיים שמערימות הרשויות, פונו מתכוונת להמשיך לנהל את המכולת ולפרנס את המשפחה, ומקווה שעם הזמן הרווח יגדל והקשיים יפחתו.



על השאלה מה צופן להם העתיד מתקשים היזמים-מהגרים לענות. בשל פעילות נמרצת של משטרת ההגירה וההחמרה בהענקת רישיונות להבאת מהגרי עבודה נוספים, עשוי בשנים הקרובות מספר מהגרי העבודה להתאזן. חלק מהעובדים החיים כאן אף יזכה בתעודת הזהות הישראלית הנכספת. נווה שאנן תקבע, ככל הנראה, במרוצת השנים את מעמדה כרובע מסחר של מהגרים, כמו אלה שבמדינות אחרות במערב. והמחירים? אולי גם הם יתאזנו.