ביהמ"ש: נהג שיסרב לעבור בדיקת נשיפה ייחשב כמעט תמיד מי שנוהג בשכרות

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, פסק כי כמעט בכל מקרה שבו נהג מסרב לעבור בדיקת נשיפה, הנחת בית המשפט היא שהוא נהג בשכרות.



המשטרה עיכבה את אורטל וקנין בשל חשד לנהיגה בשכרות. לאחר שנדרשה להיבדק באמצעות מתקן הינשוף לגילוי רמת האלכוהול, הסכימה לשתף פעולה אך הבדיקה לא איפשרה תוצאה ראויה. לאחר שנדרשה לבצע את הבדיקה שוב סירבה וקנין, ואז נרשם לה דו"ח בגין נהיגה בשכרות, שבגינו נפסל רישיונה ורכבה הושבת ל-30 יום.



בית המשפט לתעבורה אישר את החלטת קצין המשטרה. בערעור למחוזי טענה וקנין, באמצעות עו"ד מאליק מנצור, כי סירובה להיבדק נבע מדלקת גרון כרונית ממנה היא סובלת החוסמת את דרכי הנשימה ומונעת ממנה נשיפה חזקה שתוכל להפעיל את הינשוף. עוד טענה כי בית המשפט לתעבורה טעה כשביסס את החלטתו על התרשמות השוטרים באשר למצבה בעת הנהיגה, והיה עליו להתבסס על הוכחה מדעית, ולא על ריח אלכוהול מהפה שיכול להיווצר גם משתייה מועטה.



השופט יעקב צבן דחה את הערר. הוא קבע כי הנהגת סירבה לבצע את בדיקת הינשוף בפעם השנייה, ובכך קמה החזקה הקבועה בחוק כי מי שסירב להיבדק רואים אותו כמי שנהג בשכרות. לדברי השופט, אין כל משמעות לעובדה כי עד לדרישה זו היא שיתפה פעולה עם השוטר וכן אין משמעות לשאלה אם היה חשד לשכרות. השופט הוסיף כי לא הוכח כל קשר בין הבעיה הרפואית שלה טענה וקנין לאפשרות לבצע בדיקת נשיפה, וספק אם קשר כזה יכול להצדיק סירוב לבצע את הבדיקה.



השופט דחה את טענת וקנין כי יש לבטל את השבתת הרכב, משום שמדובר ברכב של אמה ויש בכך פגיעה בלתי מידתית בקניינה. לדברי השופט, העובדה כי מדובר ברכב של האם מהווה דווקא שיקול לדחיית הערר. "מן הראוי הוא כי הורים יידעו כי מוטלת עליהם אחריות במתן רכב לילד, וכי הם כבעלי הרכב עלולים לשאת בתוצאות בגין עבירות תעבורה שיבוצעו על ידי ילדם. אולי בכך, יהיה כדי להטיל 'פיקוח' נוסף על הנהגים".



(ב"ש 9899/07)