מיהו החברתי האמיתי

ידידי רן מלמד תפס שיטה. בכל פעם שאני כותב פרשנות על תופעה זו או אחרת במשק, הוא ממהר לשלוח מאמר תגובה. ומשום שמדובר בעיתון ליברלי, המאמר זוכה לפרסום וגם הארגון שבו עובד מלמד זוכה לפרסום - חינם אין כסף. ולא רק זאת, אלא שכאשר המאמר מועבר לעיוני לפני הפרסום, אני לא מוריד ממנו אפילו מלה אחת. וכל זה קורה אף על פי שהדברים שכותב מלמד מאוד לא מדויקים ומאוד לא משקפים את המאמר שאליו הוא מתייחס.



הנה אתמול התפרסם כאן מאמר תגובה נוסף שלו ("יש אנשים שלא נהנים מהצמיחה") ובו הוא מתרעם על כך שאני כותב "חברתיים" במרכאות כאילו מדובר ב"מלת גנאי". אז אולי הגיע באמת הזמן לברר מיהו החברתי האמיתי.



במקומותינו נהוג לכנות חברתי כל מי שרוצה שתקציב הממשלה יהיה גדול יותר והמסים גבוהים יותר. אותו חברתי לא חושש מההשפעה של הגדלת הגירעון על האינפלציה ועל החוב והוא מתנגד בכל תוקף לרפורמות ולהפרטות. החברתי הזה רוצה להחזיר את הבטחת ההכנסה לגודלה הקודם, הוא נלחם נגד תוכנית ויסקונסין, רוצה בהגדלת הקצבאות גם לאלה שיכולים לצאת לעבודה ובעצם רוצה שהממשלה תעשה הכל, כי היא חכמה יותר ומבינה יותר מכל אזרח ומכל יזם פרטי.



העובדות לא עושות כל רושם על אותו חברתי. הוא לא רוצה לדעת שלאורך 20 שנה (שהסתיימו ב-2003) העלתה הממשלה פעם אחר פעם את קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה - אך העוני לא רק שלא ירד אלא דווקא עלה. זאת משום שנוצר מצב שבו לא היה כדאי לצאת לעבודה. "מלכודת העוני" קראתי לתופעה.



אותו חברתי מתעלם מהמציאות. הוא לא רוצה לדעת שהקיצוצים בתקציב ובקצבאות, הורדות המסים, הרפורמות וההפרטות, הם שהביאו בארבע השנים האחרונות להצטרפות של 372 אלף איש למעגל העבודה בכל רחבי המשק ולעליית שכר כולל שכר המינימום. המעבר מקצבאות לעבודה היא המהפכה החברתית האמיתית. אם כך, מיהו החברתי האמיתי, זה שבלי מרכאות?



החברתי האמיתי הוא מי שמבין שבעולם הגלובלי והתחרותי שבו אנו חיים אי אפשר לפגר מאחור ואי אפשר להגדיל את הוצאות הממשלה ולגבות מסים גבוהים יותר, כי אז הצעירים הכישרוניים יעזבו לארה"ב. החברתי האמיתי מבין שכל העולם הולך בכיוון של כלכלה חופשית יותר, תחרותית יותר, פתוחה יותר, כולל במדינות המגדירות את עצמן סוציאל-דמוקרטיות.



החברתי האמיתי יודע שאת הכלכלה צריך לנהל לפי עקרונות השוק החופשי. כלומר, להקטין את מעורבות הממשלה במשק, להוריד מסים ולבצע רפורמות והפרטות. רק כך נוכל להמשיך לצמוח בקצב מהיר של 5% לפחות בשנה. רק כך יגדלו הכנסות הממשלה ממסים.



וזה בדיוק הרגע שבו צריך להכניס שיקולים חברתיים. כי כלכלה חופשית מביאה אמנם למקסימום תפוקה, אך אין היא מביאה לצדק חברתי. לכן הממשלה צריכה להתערב בחלוקת ההכנסות. היא צריכה להקטין את פערי ההכנסות בין עשירים לעניים ובין הפריפריה למרכז. היא צריכה להשקיע יותר בחינוך ובתשתיות בפריפריה, כי ההשכלה היא תנאי לחיי עבודה עצמאיים. היא צריכה להשקיע בהכשרה מקצועית למבוגרים ולספק מעונות יום בחינם לנשים - כדי שייצאו לעבודה. וזה לא הכל, כי הממשלה חייבת גם לעזור ולתמוך בכל אלה שלא יכולים לצאת לשוק העבודה - חולים, נכים, זקנים וחלשים.



אבל שלא תהיה טעות. הממשלה תוכל לעשות זאת רק כשהכלכלה עצמה תתנהל לפי חוקי השוק החופשי, כי רק אז תהיה צמיחה יציבה ומספיק הכנסות ממסים - איתם תוכל לבצע את כל התיקונים החברתיים הדרושים.