דניאל פרידמן נגד דורית ביניש - האינטריגות שמאחורי הקלעים

דמעות, לחצים טלפוניים ואינטריגות אישיות קרעו את נשיאי בתי המשפט לפי כחודש בינם לבין עצמם, לפני שהחליטו לשגר מכתב לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, בו דחו את הזמנתו להיפגש עמו. לטענת מקורות, חלק מהנשיאים כלל לא חתמו על המכתב כדי לשאת חן בעיני השר, וכבר זכו בדיווידנד על כך. אחרים, שכן חתמו, עשו זאת בחוסר שביעות רצון בולט, ובמקרה של נשיאת בית המשפט החדש של מחוז מרכז, הילה גרסטל, תוך דמעות של ממש - רק כדי שלא להצטייר כפורשים מהמחנה הרחב של הנשיאים תומכי ביניש.



מאחורי הקלעים, התארגנות הנשיאים לוותה במחלוקות רבות, ובהרבה פחות תמימות דעים מכפי שהצטייר במבט ראשון.



בסוף יולי פירסם כתב ערוץ 10 ברוך קרא חליפת מכתבים בין נשיאי בתי המשפט לפרידמן, שבה סירבו הנשיאים להיפגש עם השר לצורך דיון בחלוקת 85 תקני שיפוט חדשים שהשר השיג למערכת. הרקע לסירוב היה אי שיתופה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בדיונים על חלוקת התקנים. בין הנשיאים היו מי שנפגעו מכך שביניש לא קיבלה הודעה בדבר זימון הנשיאים לשיחות עם השר. חליפת המכתבים הדגישה סכסוך מתמשך וידוע בין פרידמן לביניש מאז נכנס השר לתפקידו לפני כחצי שנה.



מה שנסתר מאותם מכתבים הוא מידת הפילוג והפיצול הקיימים במערכת המשפט בין שופטים ונשיאים תומכי השר לאחרים תומכי הנשיאה. ראשית הפרשה בהבטחה לתוספת של 85 תקני שיפוט בחמש השנים הבאות שקיבל השר מראש הממשלה אהוד אולמרט. בעקבות הבטחה זו שלח פרידמן באמצע יולי מכתב לנשיאי בתי המשפט, שבו הודיע על כוונתו לזמנם לפגישות עמו, בהן יוכלו לשטוח באוזניו את צורכי בתי המשפט בראשם הם עומדים בכל הקשור לתוספות התקנים. המכתב מוען לכל הנשיאים ואף למנהל בתי המשפט, השופט משה גל, המקורב לביניש. נשיאת העליון, לעומתו, אפילו לא זכתה לקבל העתק מן המכתב.



הנשיאים, תומכיה של ביניש, מתארים כי קיבלו את המכתב "בתדהמה". הם ניהלו ביניהם עשרות שיחות טלפון, והעבירו לה העתק ממנו. נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, בלהה גלאור, ונשיא בית משפט השלום בירושלים, אמנון כהן, החליטו לא למחול עוד על כבוד הנשיאה. כהן טילפן בבהילות לנשיאי בתי משפט השלום, והוחלט שהם לא יגיעו לפגישות עם השר. רק עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום הגדול בישראל - בית משפט השלום בתל אביב, לא נענתה להפצרותיו של כהן שתצטרף ליוזמה. היא דרשה תחילה שגם נשיאי בתי המשפט המחוזיים יצטרפו אליה.



בקנשטיין מוכרת כמי שאינה נמנית על המיליה המשפטי המרכזי של מערכת המשפט, ואף גאוותה על כך. בעבר אמרו מכריה כי הוצע לה תפקיד של מנהלת בתי המשפט, אך היא סירבה. אחרים טוענים כי דווקא היתה מעוניינת מאוד בתפקיד, אך הדבר לא הסתייע. לאחר כמה ימים החלה חני מלשכת השר להתקשר לנשיאים, כדי לקבוע פגישות עמו. נשיאי השלום התחמקו (באופן מתואם כמובן), ולא השיבו לה טלפונים. למחרת המשיכו הנשיאים אהוד רקם מבית משפט השלום בחיפה ותופיק כתילי מבית משפט השלום בנצרת להתחמק מחיזורי לשכת השר, אך היה מובן כי לא ניתן להמשיך בכך לאורך זמן.



בקנשטיין אוכלת צהריים



הנשיאים החליטו להיפגש בבהילות בלשכת הנשיאה ביניש בירושלים. בהתרעה של שלוש שעות התייצבו שמונה נשיאים בלשכת ביניש, אך היו גם מי שלא הופיעו לפגישה. כמה מהנעדרים פשוט לא הסתדרו עם לוח הזמנים הצפוף, אחרים לא הזדהו עם האג'נדה. בלטו בהיעדרותם הנשיאים אורי גורן ממחוזי תל אביב, הילה גרסטל ממחוזי מרכז החדש, מוסיה ארד ממחוזי ירושלים ועדנה בקנשטיין משלום תל אביב.



בדרך לפגישה צילצלו גלאור וכתילי מכלי הרכב שלהם לבקנשטיין, וסיפרו לה שהם בדרך לירושלים. בקנשטיין נדהמה מהבהילות, והשיבה את פני הדוברים ריקם. בקנשטיין, שרואה את עצמה כמי שאינה נמנית על שום מחנה, השיבה שאם נשיאת העליון מזמינה אותה לשיחה אז היא מגיעה, ובאותו אופן היא נוהגת כלפי הזמנת השר. כך היא סברה שיש לנהוג תמיד, וכך הביעה דעתה כי יש לנהוג גם במקרה זה.



כמה מהנשיאים שהצטרפו ליוזמה עשו כן כמי שקפאם שד, ורק מתוך "לחץ חברתי". הם התקשרו ללשכת השר וביקשו ממנו באמצעות עוזרו האישי, ד"ר גיא רוטקופף, שיימנע מלהעמיד אותם במצב של חוסר ברירה. השר נעלב מהבקשה - וסירב. להבנתו, הנשיאים היו מעוניינים שהוא יפתור את הבעיה בכך שיבקש מביניש את הסכמתה לפגישותיו עמם. גרסטל, שרבים טוענים כי היא חייבת לשר את קידומה לנשיאת בית המשפט המחוזי החדש במחוז מרכז, התקשרה לרוטקופף כשהיא בוכה, והתחננה ש"לא יעשו לה את זה", ולא יציבו אותה בפני הברירה במי לבחור.



גרסטל, שנחשבת למינוי של השר ו"חשודה" כחייבת לו, ידעה שאם תתייצב לצד השר ונגד הנשיאים, לדיראון עולם ייזכר שמה כעושה דברו. אולי כדי להימנע מכך, היא הצטרפה ליוזמת הנשיאים "ללא היסוס". ואולם, לאחר מכן הרימה טלפון נוסף לרוטקופף, כשהיא שוב בדמעות, והבהירה כי לא היתה לה כל ברירה אחרת. יש הטוענים כי עד עכשיו לא ברור כיצד חתמה על המכתב, וכי כנראה לא הבינה על מה היא חותמת, שכן לא השתתפה בישיבה אצל ביניש.



חלק גדול מנשיאי בתי המשפט הוותיקים צהובים לשר המשפטים, מאז שהאחרון העביר חוק, בניגוד לעמדתם, הקוצב את תקופת כהונתם כנשיאים לשבע שנים. שופטים "רגילים", שאינם נמנים על שדרת הנשיאים הוותיקה, חושבים אחרת, ודווקא רואים יתרונות בכך שתיווצר תחלופה בעמדות הנשיאים.



כך או כך, בפגישה בירושלים ניסחו הנשיאים מכתב קצר לשר, בו דחו את הזמנתו לפגישה. כהן התקשר לנשיאים הנעדרים, הקריא להם את המכתב, וביקש לקבל את אישורם לנוסח. ניסיון אחרון לצרף את בקנשטיין למכתב לא עלה יפה. כהן התקשר אליה וביקש להקריא לה את הנוסח. בקנשטיין, שבדיוק היתה בהפסקת צהריים, אמרה לו ש"יעשה לה טובה", ושהיא אינה חותמת על שום דבר לפני שהיא רואה אותו מול העיניים. הבהילות נראתה לה מוגזמת ומתלהמת.



היא הציעה שהנוסח יישלח לה בנחת ללשכתה באימייל והיא תעיין בו. הנשיאים איבדו בה אמון. הם לא בטחו בכך שהיא באמת שוקלת לשתף עמם פעולה, אלא מבקשת לבזבז זמן ודוחה אותם בלך ושוב. הם שלחו את המכתב בפקס ללשכת השר מיד.



כהן, כאמור, היה הרוח החיה מאחורי היוזמה, ביחד עם גלאור. מתנגדיו אינם מתפלאים על התגייסותו למען ביניש. לדבריהם, הוא ורוב הנשיאים עשו חשבון פשוט: ביניש תכהן בתפקידה עוד חמש שנים, ואילו פרידמן לא צפוי לשרוד לאחר התפרקות ממשלת אולמרט, בתוך שנה וחצי-שנתיים. משום כך, נטען, הם מעדיפים להמר על הסוס של ביניש. יתרה מזו, תקופת כהונתם של הנשיאים, ובכלל זו של כהן, כבר נקצבה בחוק החדש שהעביר פרידמן, וכהן פוזל לאחר תום תקופתו כנשיא, כך נמסר, לעבר תפקיד בהנהלת בתי המשפט. לשם כך הוא זקוק לביניש.



יש הגורסים כי אחידות הדעים המדומה במערכת המשפט אינה מקרית, והיא תוצאה של משטר קפדני שמחילה המערכת על אנשיה. למשל, נמסר כי הנשיאה ביניש הבהירה לכל מי שהיה בכוונתו להגיע לפגישות עם השר כי "יהיה לו עסק אתי".



במערכת המשפט אומרים כי התייצבותה של בקנשטיין לצד השר אינה מפתיעה, וכמו במקרה של גרסטל, גם בקנשטיין כבר החלה לקטוף את הפירות. על פי הנטען, בית המשפט בתל אביב קיבל תקן שיאויש כבר בהתכנסות הוועדה למינוי שופטים הבאה, תקן שלא אמור היה להינתן לו, בעוד שלבתי משפט אחרים הפחיתו תקנים שהובטחו.



מצד שני, גם נשיאים שהתייצבו לצד ביניש כבר זכו בתשואה על התנהגותם. מחוזות שלקחו חלק פעיל במאבק למען ביניש ואירגנו אותו, כגון מחוז הדרום, קיבלו העדפה בהמלצה על תקנים שהעביר מנהל בתי המשפט לעוזר השר, על פני מחוזות שהסתייגו מהיוזמה ולא הצטרפו אליה, כגון מחוז תל אביב.



מרירות כוללת



בקנשטיין מזועזעת מהטענות. לטעמה, מדובר בחוסר בקיאות בעובדות. באותם ימים שבהם התקיימה חליפת המכתבים בנוגע למהלך של פרידמן, נודע לבקנשטיין כי מנהל בתי המשפט, משה גל, המקורב לביניש, סיכם כי השופט מאיר יפרח, מבית המשפט שלה, ימונה לרשם בית המשפט המחוזי שיוקם בראשות גרסטל מיד בתום הפגרה בספטמבר. בקנשטיין התקוממה על כך שהדבר נעשה מאחורי גבה ושיגרה מכתבים בהולים לכל העולם - לפרידמן, לביניש ולגל.



תוך ימים ספורים העניין סודר. הובטח לה כי יפרח לא יעזוב את משמרתו לפני שימונה לו מחליף. מבחינת בקנשטיין, אין קשר בין יוזמת הנשיאים אליה לא הצטרפה, לאישור המיידי של מחליף ליפרח. בקנשטיין מאמינה שכל פעולותיה היו למען בית המשפט בראשו היא עומדת. היא סוברת שאינה נוטלת חלק במאבק בין הגורמים הניצים במערכת, שכן לשיטתה אין טבעי יותר לנשיא בית משפט מאשר להיפגש עם שר המשפטים שלו.



בכלל, תוהים בסביבתה, כיצד ניתן לשמוע טענות על מסורות ונהגים במערכת המשפט, שבהם השר לכאורה פוגע, מנשיאים חדשים שרק מונו כגון גלאור מחיפה?



למעשה, כל הצדדים חושבים שהיו לגמרי בסדר בסיפור הזה. הנשיאים בתחושה שניסו לקרב בין השר לנשיאה. ביניש בדעה כי מכתב התשובה שלה לשר היה פייסני. בקנשטיין בדעה כי פעלה אך ורק כששיקול טובת בית המשפט שהיא מנהלת עומד לנגד עיניה. פרידמן בדעה שלא יכול היה להסכים ל"כניעה" המעליבה שביקשו הנשיאים, לפיה "יקבלו רשות" להיפגש עמו. הוא סבור שכלל לא ניסה להסתיר מביניש דבר, וכי הוא לא כיתב אותה למכתבו משום שהיא לא היתה רלוונטית לעניין. העתק מהמכתב נשלח למקורבה, גל, כך שלתפישתו היה ברור שיגיע גם אליה.



השר אינו מרגיש חוסר נוחות מכך שלא שיתף את ביניש במהלך. ראשית, גם בדיונים על תקציב מערכת המשפט היא לא נוכחת. שנית, אם יש מישהי שקוראת לו בכל מקום בו אין מיקרופון "משוגע והזוי", מדוע הוא צריך להיות מנומס כלפיה? אז חטאו יהיה בכך שהוא לא יידע אותה בדברים שאינו חייב לפי חוק ליידע אותה.



פרידמן משוכנע שהוא מטפל בנושאים שבטיפולו באופן ענייני. מצפים שהוא יתמוך במערכת ולא יהיה ראשון המבקרים אותה. הוא יתמוך, אך רק לפי קריטריונים עניינים, כשהדבר נכון לדעתו.



בין הנשיאים תומכי ביניש ניתן לשמוע אמירות שאנשים מסתובבים עם ה"ראש באדמה", "חיים בפחד", "על הפנים" ו"שוד ושבר". מלים כמו "הלכה המדינה", "מתקפה" ו"מצוקה" רווחות בשיחות המסדרון ובלשכות הנשיאים. גם שופטים שאינם חשים חורבן מסכימים כי ההרגשה אינה טובה עם כל מה שקורה במערכת המשפט מבחינה ציבורית.



בסביבת השר דוחים את הטענות על מרירות כוללת במערכת המשפט. המרירות, לטעמם, היא לכל היותר נח לת נשיאים וסגניהם, זאת משום שפרידמן העביר את החוק המגביל את משך כהונתם. שופטים מן השורה אינם מסתובבים עם שום תחושת דכדוך. עבורם, הרפורמה של פרידמן מבורכת, ומאפשרת גם להם פתח להתמנות ביום מן הימים לסגני נשיאים ואף לנשיאים.



מדוברות הנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה, כי "מכתבם של נשיאי בתי המשפט לשר פרידמן מ-16 ביולי הוא פרי יוזמה עצמאית של נשיאי בתי המשפט החתומים עליו, המשקף את עמדתם באשר להצעתו של שר המשפטים להיפגש עמם בנפרד (מכתב השר מ-9 ביולי), מבלי לשתף במהלך את נשיאת בית המשפט העליון. המכתב נשלח לשר המשפטים על דעתם ובהסכמתם של כל החתומים עליו".