כונס הנכסים הרשמי מערער על דחיית תביעתו לתגמולי ביטוח בגין המעילות בבנק צפון אמריקה

כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה עירער לבית המשפט העליון על דחיית תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח בעקבות 43 מקרים שונים של מעילות שהתרחשו בבנק בשנות ה-80.



התביעה הביטוחית הוגשה ב-1989 נגד החברות אסורנס ג'נרל דה פרנס ונגד סוכניה בישראל - י.מ טוקטלי ובניו - על סך כ-83 מיליון שקל. על פי התביעה, ג'נרל דה פרנס ביטחה את הבנק בפוליסת ביטוח בנקאי בשנים 1985-1984 בפוליסה שמכסה מעילות שבוצעו על ידי עובדי הבנק, ולכן על חברת הביטוח לשפות אותו בגין מקרי המעילות שבוצעו באותן שנים, שהכיסוי הביטוחי בגין כל אחד מהם הוא על סך כמיליון דולר.



בסוף מאי השנה, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את התביעה. השופטת, רות רונן, קיבלה את טענות חברת הביטוח, שיוצגה על ידי עו"ד אהוד שטיין, וקבעה כי לצורכי התביעה לא ניתן לקבוע כי ידיעתם של הדירקטורים המועלים תיחשב כידיעה של הבנק. עוד נקבע כי הבנק לא הוכיח שמעשי המעילה "התגלו" על ידו בתקופה בה הפוליסה הייתה בתוקף ועל כן יש לדחות את התביעה, שכן הפוליסה תקפה רק אם המבוטח גילה את מקרה הביטוח בתוך תקופת הביטוח.



כעת טוען הכנ"ר בערעור, באמצעות עו"ד משה קפלנסקי, כי "פסק הדין ניחן במתן פרשנות שגויה וקיצונית בחוסר סבירות ואינו מתיישר עם שורות הדין וההיגיון". לטענתו, השופטת דחתה את תביעת הבנק שערכה כיום עומד על כ-1.5 מיליארד שקל, בהסתמך על פרשנות שגויה של הפוליסה לפיה דרישת "הגילוי" בפוליסה לא התקיימה.



עוד טוען הכנ"ר כי השופטת טעתה בקביעתה שההודעה על מקרי הביטוח ניתנה על ידי בנק ישראל ולא על ידי בנק צפון אמריקה, שכן לדבריו ההודעה אל האפשרות למעילה בסכומים גדולים נשלחה על ידי הבנק. על כן, טוען הכנ"ר, הגיעה השופטת למסקנה כי גילוי מקרה הביטוח צריך להיעשות רק על ידי המבוטח, קרי הבנק, ולא על ידי כל צד שלישי אחר. מדובר לדעת הכנ"ר בפרשנות "אבסורדית בקיצוניותה" ובלתי טבעית.



לנוכח האמור טוען הכנ"ר שפסק הדין נסמך על ראיות פסולות, על פרשנות שגויה שאינה עומדת במבחן הסבירות ואינו נותן כל ביטוי לאינטרס הביטוחי של הציבור, שכן תגמולי הביטוח הם כספי המדינה ולפיכך יש לבטלו (ע"א 7276/07)