איך מלמדים סטודנטים להשקיע בבורסה?

כיתות הלימוד באוניברסיטה הן בדרך כלל מקום אפרורי וחסר חן. אבל לפחות בשלושה מוסדות אקדמיים בישראל התמונה שונה וסוערת בהרבה, ומייצגת את הקשר שנרקם בין עולם האקדמיה לעולם ההשקעות.



באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובקריה האקדמית קרית אונו מציעים לסטודנטים חדרי מסחר אותנטיים שבהם הסטודנטים יכולים לנהל תיק השקעות באופן מקצועי. הסטודנטים מקבלים סכום מכובד - כמיליון שקל, שמתקבלים כתרומות מבנקים, חברות או מתיק הנוסטרו של האוניברסיטה - ובאמצעות מערכות מתקדמות המאפשרות מידע וגישה לערוצים פיננסיים, הם יכולים לסחור. כך, מעבר ללמידת מודלים תיאורטיים זוכים הסטודנטים גם להכשרה מעשית בשוק ההון.



חלוצי המסחר העברי



"בשום מקום בתעשייה לא נעשית עבודה מקצועית ורצינית כמו אצלנו. אני מקווה שהסטודנטים ישמרו על הקריטריונים הנהוגים אצלנו כשיצאו לשוק העבודה, ולא יישחקו לרמה הקיימת. אני יושב בדירקטוריונים של חברות וגופי השקעה כבר 17 שנה, ויכול להגיד בביטחון כי ועדת הסטודנטים בתחום עולה עשרת מונים על הוועדות הפועלות בשוק", אומר פרופסור חיים לוי, מרצה בכיר למימון באוניברסיטה העברית, מנחה הקורס והדיקאן המיועד של ביה"ס למינהל עסקים במכללה האקדמית ברמת גן.



חדר המסחר באוניברסיטה העברית בירושלים הוקם לפני 7 שנים והיה החלוץ מסוגו בישראל. בתחילת הדרך היו בקופת הקרן המנוהלת כמיליון שקל. כיום מחזיקה הקרן נכסים בשווי 2.3 מיליון שקל. לוי מסביר כי מטרת הקורס ללמד את הסטודנטים המצטיינים להבין כיצד פועלת הבורסה ואיך מבצעים עסקות.



ואולם לוי מדגיש כי כוונת התוכנית היא לא הגדלת הסכום - אלא הכרה מעמיקה של המכשירים הפיננסיים בשוק ההון: "המסחר באופציות, למשל, לא מומלץ על ידינו, אבל הקצנו סכום מכובד לתרגול המסחר במכשיר השקעה זה: הסטודנטים לומדים כיצד קונים וכותבים אופציות, מתרגלים אסטרטגיות ומגדרים את תיק ההשקעות בפני ירידות".



מיקי בלנק מנכ"ל קרן ההשקעות של האוניברסיטה העברית ושחף כהן, שניהם סטודנטים בקורס ההשקעות, מתארים את תיק הנכסים ואת תהליך קבלת ההחלטות: "בישיבה האחרונה, שהתקיימה בתחילת יולי, החלטנו להשאיר את מניית קסטרו שייצרה תשואה של 50% בחצי שנה. מניה נוספת, של חברת אודיוקודס המפתחת מוצרים לאספקת שירותי טלפון אינטרנטיים, נמצאת עדיין בתיק - אבל אנו שוקלים להוציאה בשל התכווצותה ב-10% בשלושה חודשים האחרונים".



בלנק מסביר כי מנהלי הקרן החליטו להגדיל את החשיפה לאירופה: "כשקיבלנו את התיק בתחילת השנה הוא היה מוטה ארה"ב. השוק האמריקאי והיחלשות הדולר גרמו לנו לשנות כיוון. ההתעוררות במערב אירופה ושיעור הצמיחה הגבוה במזרח היבשת הביאו אותנו להגדיל החשיפה לאזור באמצעות תעודות סל". לדבריו, הקרן מחזיקה גם בתעודות סל המספקות חשיפה לאמריקה הלטינית.



"ועדת האג"ח החליטה, למשל, להשקיע באג"ח ממשלתית איסלנדית בשל שערי הריבית הגבוהים במדינה. ואולם ההשקעה חושפת את התיק לשער החליפין שקל-קורונה איסלנדית, ואנו מגדרים עצמנו גם במקרה של התחזקות השקל. במידה שגידור החשיפה המטבעית לא יקזז התשואה העודפת - נקבל החלטת השקעה", מסביר כהן.



כהן מספר כי החלטות השקעה במניות מתקבלות פעמים רבות לפי העיתוי שבו מניות עתידות להיכנס למדד מוביל, עוד לפני שהשוק גילם זאת במחיר. לדבריו, גם מניות שיוצאות מהמדד נבחנות, למרות הצניחה במחירן כשהן "יורדות ליגה"; כהן מסביר כי מחקרים מראים כי מניות אלו מתקנות במהירות, ולכן מהוות פוטנציאל השקעה.



לוי מסביר כי דרגת הסיכון לא נקבעת באופן חד משמעי. ועדת ההשקעות קובעת אם ללכת על הגבול העליון או התחתון של טווח הסיכון, שקובע הדירקטוריון. הקבוצה שוקלת את התשואה מול הסיכון ומחליטה על אסטרטגיית השקעה. "כדי להתקרב ככל האפשר למציאות, הסטודנטים נמדדים בקנה מידה שבו נמדדים מנהלי השקעות - פעם בחודש הם צריכים להציג אסטרטגיות ולהראות תשואות בהשוואה לתיק לא מנוהל".



לוי חושף כמה מהמסקנות האחרונות של ועדת ההשקעות: "הדבר החשוב ביותר זה לפזר את תיק ההשקעות בין מגזרים וכמובן, גם גיאוגרפית. אין סיבה להשקיע 80%-90% מהמרכיב המנייתי במדינה קטנה כמו ישראל. היחסים צריכים להתהפך. זה נכון שבמשבר האחרון גם הפיזור הגיאוגראפי לא עזר, בשל המתאם הגבוה בין השווקים. ואולם עדיין מומלץ להמשיך ולפזר השקעה בעולם, במיוחד בארה"ב. המשחק בשוק ההון אינו סימטרי: משבר בארה"ב מיוצא לישראל, אבל משבר מקומי לא ישפיע על וול סטריט - והשקעה במניות אמריקאיות תעזור למשקיע הישראלי".



באשר למרכיב האג"חי, אומר לוי כי ניתן לרכזו בישראל: "הייתי ממליץ לפזר גם באג"ח קונצרניות המדורגות גבוה יחסית. בכלל, לא הייתי משקיע יותר מ-50% במרכיב מנייתי".



הקריה למסחר



בפברואר השנה הצטרפה גם הקריה האקדמית אונו לזירת ההשקעות. שיתוף פעולה עם הבנק הבינלאומי הביא להקמתו של חדר עסקות ולרשות הסטודנטים הועמדה קרן השקעות בהיקף של מיליון שקל.



"ש דברים שאי אפשר ללמד על הלוח", אומר פרופ' שמואל האוזר, לשעבר הכלכלן הראשי ברשות ניירות ערך, שמנחה את הקורס. "העבודה הפרקטית מאפשרת יישום החשיבה המימונית - יש צורך לשלב בין התיאוריה לתהליך בפועל. ברוב הקורסים התנהלות הסטודנטים בשיעורים היא פאסיווית ומסתכמת בהקשבה. בשיעורים בחדר המסחר הסטודנטים אקטיוויים. אנחנו רק מייעצים ומספקים קווים מנחים לפיזור ההשקעות. אם הם יחליטו על השקעה במניה מסוימת ואנו, כמנחי הקורס, לא נחשוב שזו השקעה נכונה - עדיין יש להם את מלוא הלגיטימיזציה לבצע את ההשקעה, הכל לפי שיקול דעתם".



האוזר מתאר את ההבדל בהתנהלות הסטודנטים: כשמדובר בסימולציות לסטודנטים אין בעיה למנף השקעות באמצעות הלוואות - אבל כשמדובר בכסף אמיתי, הם נעשים הרבה יותר סולידיים, אפילו יותר ממה שהם מורשים לסכן. "לעתים אנחנו ממש צריכים לעודד אותם לקחת סיכונים", מוסיף.



אלה גולן, מנהלת מחלקת ני"ע בבינלאומי שלקחה חלק בהקמת המיזם בקרית אונו וממשיכה ללוותו: "כשהגעתי לשוק העבודה זה היה מאוד חסר. המוסדות האקדמים היו מאוד תיאורטיים. המטרה היא לגדל דור של אנשים שיגיעו לשוק ההון עם רקע אקדמי והכרת הכלים השמישים - שיהיו ערים למגבלות ההשקעה, לסיכונים ולמשמעותם.



"אני קיבלתי את כל הרקע האקדמי, אבל לא הועמדתי במבחן המציאות. התוכנית מהווה תרומה ענקית להתפתחות החינוך האקדמי בישראל - שילוב בין פרקטיקה לאקדמיה. הסטודנטים האלה הם השחקנים העתידיים של שוק ההון. הם יצטרפו לשוק העבודה עם ידע אקדמי ועם היכרות טובה של השוק. מדובר ברווח של כולנו", מדגישה גולן.



רוח דרומית



חדר המסחר באוניברסיטה הדרומית הוקם לפני 3 שנים כפרויקט משותף של האוניברסיטה ובנק הפועלים. התיק הראשוני הסתכם במיליון וחצי שקל המחולקים לשני חשבונות: מיליון שקל כחשבון של האוניברסיטה וחצי מיליון מחשבון הנוסטרו של הבנק.



"כשהגיעו אלי עם הרעיון שאלתי: 'מה החידוש בהשוואה למשחקי ההשקעות הווירטואליים המונהגים כיום?' על אף שחדר המסחר יאפשר ניהול כסף אמיתי - עדיין, לא מדובר בכסף של הסטודנטים", אומר אבי שגב דוקטורנט למינהל עסקים ומנחה הקורס. "ואולם בכר בתחילתו של הקורס הבנתי כי ההתנהלות בכסף אמיתי היא שונה לגמרי. כסף אמיתי מביא עמו התייחסות רצינית לסיכון". גם שגב מעיד על ניהול הסיכונים הקפדני של הסטודנטים: "הם אפילו לא מגיעים להיקף המנייתי שהם מורשים לו".



שגב מסביר כי מדובר בפרויקט הדגל של ביה"ס לתלמידי תואר שני במינהל עסקים, שמטרתו להכשיר את הסטודנטים לתפקידים בגופים לניהול השקעות. לדבריו, כל שבוע מתכנסת ועדת ההשקעות, סוקרת את השוק ואת הביצועים בתקופה האחרונה, תוך השוואה לבנצ'מארק מייצג. לאחר קבלת ההחלטות מגיע שלב הביצוע, שבו מעורבים הסטודנטים במסחר וקונים ומוכרים מוצרי השקעה בהתאם להחלטות שהתקבלו. "התוכנית מאפשרת להם משוב דינמי: אם החלטותיהם היו נכונות - הפסידו או הרוויחו.



"ברוב משחקי ההשקעות הווירטואליים שהיו מונהגים, סטודנט היה מקבל סכום כסף להשקעה ומטפל בו. קבלת החלטות באשר לאפיקי ההשקעה היתה בלעדית לסטודנט. במסגרת הנוכחית קבלת ההחלטות נעשית בשיתוף - היא עמוקה יותר, מבוקרת יותר ומצריכה העלאת נימוקים באשר לאפיקים המוצעים. השקעה בחו"ל, למשל, מחייבת בדיקת שטח רצינית. העבודה מאוד דינמית; לפני שנתיים לא חשבו על פיזור השקעות בחו"ל - כיום זה מתבקש", מספר שגב.



שגב מדגיש כי העבודה המעשית מאפשרת גם התייחסות לצורכיו של הלקוח: "תיק ההשקעות של האוניברסיטה - גוף ללא מטרות רווח - מנוהל אחרת בשל היבטי מס שונים. כך גם הנוסטרו של הבנק, שנתון למגבלות כמו איסור להשקיע במניות. טיפול בלקוח מאפשר לסטודנטים התייחסות למקרים ספציפיים מעבר לבחירת ייעוד ההשקעה".



"גם אם נשלש את המשכורות - חברי הסגל הצעירים לא יחזרו"



באחרונה נמתחה ביקורת על בתי הספר למינהל עסקים בישראל. בדו"ח שפירסמה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) נקבע כי מצבם האקדמי של המוסדות, שאמורים להכשיר את הדור הבא של מנהלים בישראל, עגום ומידרדר. הטענות התמקדו באיכויות ובהיקף של הסגל האקדמי הבכיר. בין השאר דובר שם על איכות ההוראה הירודה, על תוכניות לימודים לא מעודכנות ועל סף קבלה נמוך בכמה מהמוסדות.



"הוועדה עשתה עבודה טובה, אבל לא גילתה לנו דבר. כל הממצאים היו ידועים לעוסקים במלאכה זה זמן רב", מדגיש פרופ' חיים לוי מהאוניברסיטה העברית. "בריחת מוחות בחוגים למינהל עסקים ולכלכלה נובעת גם מהמשכורות הנמוכות. הסגל האקדמי הפנים כי פתוחה בפניו האפשרות לשהות 8 חודשים באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב - ולהשתכר הרבה יותר. בארבעת החודשים הנותרים של השנה אפשר לנפוש בישראל. 8 אנשי סגל בגילאים 45-50 מהאוניברסיטה העברית הבינו באחרונה שזו ההזדמנות האחרונה בעבורם לעזוב - כולם מפוזרים כיום ברחבי בארה"ב. התהליך קורה גם באוניברסיטאות אחרות. גם אנשים צעירים שנשלחו מטעמנו לעשות דוקטורט, מעדיפים להיאבק על קביעות באוניברסיטאות האמריקאיות ולא לחזור למחקר בישראל".



לוי מדגיש כי דו"ח המל"ג פיספס נקודה חשובה: "הסגל לא עוזב רק בגלל המשכורות, אלא גם בשל האווירה בישראל. בעבר, ההצעות האטרקטיוויות היו נענות בשלילה מטעמי ציונות. כיום, בהיעדר מנהיגות וובשל המשפטים המביכים של קברניטי המשק - אין סיבה לחזור. גם אם נשלש את המשכורות, חברי הסגל הצעירים לא יחזרו. זה לא ממצא חדש, אבל הדו"ח המסורבל שהוועדה הגישה היה מיותר. צריך ליצור קשר עם אנשי סגל שעזבו לחו"ל ולהבין את הסיבות שבגינן הם לא חוזרים. זו נקודת המפתח".