גם לאחר שמכרו את קרנות הנאמנות וקופות הגמל, ממשיכים הבנקים להדפיס כסף: 2.919 מיליארד שקל - זהו סכום העתק שגבו 5 הבנקים הגדולים מעמלות בלבד ברבעון השני של 2007. מדובר בעלייה של 9% לעומת הרבעון המקביל ב-2006. ההכנסות שרושמים הבנקים מגביית עמלות היא ברוטו ומייצגת את הגביה בלבד ולא את הרווח שהפיקו הבנקים מפעילות זו. 5 הבנקים הגדולים הרוויחו ברבעון השני של 2007 סך של 2.922 מיליארד שקלים - זינוק של 53% לעומת הרבעון המקביל ב-2006.
בניגוד לרבעון הקודם שהושפע רבות מהכנסות חד פעמיות שנבעו ממכירת הנכסים, הפעם רק הפועלים ודיסקונט מציגים הכנסות חד פעמיות משמעותיות שכאלה.
כל הבנקים הגדולים העלו את סך העמלות שהם גובים מהציבור ודווקא בשיעורים ניכרים. וגם כך, בנק דיסקונט בולט לרעה שכן הוא הבנק היחיד שהודיע (בספטמבר 2006) כי על אף העלייה שחלה בגביית עמלות ועל אף הסכומים העצומים בהם מדובר, הוסיף עמלות נוספות ברכישת קרנות נאמנות ודמי חבר בכרטיס אשראי.
את 2006 כולה סיימו 5 הבנקים הגדולים ברווח משותף של 8.88 מיליארד שקל ובגביית עמלות של 10.73 מיליארד שקל.
מי מממן את הבנק?
העסק המרכזי של הבנק הוא מתן אשראי כאשר הרווח מגיע מהמרווח הבנקאי - הפער בין הכסף שהבנק משלם ללקוחותיו עבור הכסף שהם מפקידים (פק"מ בנקאי משלם כיום ריבית של כ-3.5%) לבין הריבית שהבנק גובה עבור הלוואות. הלוואות אלה ניתנות לעסקים שזקוקים לאשראי, למשקי בית שזקוקים להלוואה ולמי שמשלם ריבית גבוהה עבור משיכת יתר.
מדובר בנתון המוכר בשם "רווח מפעולות מימון" המשמש כשורה העליונה בדו"חות הבנק. שורה זו - המייצגת את ההכנסות נטו של הבנקים - הסתכמה ברבעון השני של 2007 ב-5.81 מיליארד שקל, עלייה של 0.43% לעומת הרבעון המקביל ב-2006. חשוב להדגיש כי מדובר בהכנסה נטו כלומר סך הכנסות הבנק מריבית בניכוי תשלומי הריבית שהוא מעביר. את הנתון העליון ביותר - כמה כסף נכנס לבנק - שומרים הבנקים לעצמם..
צמצום במספר העמלות
ההכנסות העצומות שמגיעות לכיסי הבנקים מעמלות בלבד לא נעלמו מעיניו של בנק ישראל. נגיד הבנק, סטנלי פישר, אמר בספטמבר 2006 כי הבנקים מציגים "רשימת עמלות מגוחכת" ותהה מדוע המערכת הבנקאית הישראלית מתפקדת כך בעוד שבמדינות אחרות הבנקים מתפרנסים בעיקר מהמרווח הבנקאי.
ואכן, המפקח על הבנקים מוביל מהלך לצמצום מספר עמלות הבנקים מ-350 לכ-70, מה שאמור להקל על הציבור להתמצא במערכת העמלות הסבוכה. בדו"ח שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתחילת ינואר 2007 נכתב במפורש כי "אנשים יודעים היטב כמה כסף הם מוציאים על טלפון סלולרי אבל הם פשוט לא יודעים כמה כסף הם מוציאים על עמלות".
המצב ה"אידיאלי" אליו שואפים הבנקים להגיע הוא שסך ההוצאות התפעוליות (שכר, הוצאות תחזוקה ועוד) ימומנו במלואן על ידי ההכנסות התפעוליות הכוללות בעיקר עמלות אבל גם הכנסות חד פעמיות ורווחים ממניות. בפועל, מממנות ההכנסות מעמלות סביב 60% מההוצאות הללו. נתון המוכר בשם "יחס הכיסוי".
הוצאות השכר של הבנקים ירדו ברבעון השני של 2007 ב-11% ל-3.37 מיליארד שקל. על אף שנראה כאילו הוצאות השכר ירדו משמעותית, המצב בפועל מעט שונה. התוצאות ברבעון המקביל כללו בונוסים חד פעמיים, מענקי הפרטה, הוצאות פרישה מרצון ועוד.
תיק האשראי גדל
הפרמטר העיקרי למדידת פעילות הבנקים הוא דווקא הרווח השוטף כלומר הרווח שמפיק הבנק מפעילות אשראי ובנקאות וללא הכנסות חד פעמיות. רווחים אלה זינקו ב-56% והסתכמו ברבעון השני של 2007 ב-2.22 מיליארד שקל.
סך האשראי שהעניקו הבנקים לציבור עלה ב-4% (נמוך מהצמיחה בפעילות העסקי בישראל) והוא מסתכם ב-606 מיליארד שקלים