יונה אחת ביד

חודש חלף מן היום בו נודע לאזרחי ישראל על הצרות המתחוללות בחברת חפציבה. מאז אותו יום, השם חפציבה מעורר אסוציאציות נדל"ניות שגורמות לנו להתכווץ במעט. עד אותו יום ייתכן שהבועז היחידי שהכרתם היה בועז מעודה - הזמיר הנולד, אך מאז אותו יום ארור נכנס בועז יונה לכל בית בישראל.

בבת אחת התוודענו ל-4,000 לקוחות תמימים שבסך הכל ביצעו את הרכישה הגדולה של חייהם, ככל הנראה, וקנו דירה. או כך הם חשבו. הפרטים החלו להיחשף, כמויות הכסף שנמשכו על ידי יונה החלו להתגלות והאמירו מיום ליום. בתחילה דובר על משיכת 70 מיליון שקל בחודשיים מהבנקים, ואחר כך על עוד 120 מיליון שקל שנמשכו מכספי קבוצת חפציבה. כמובן שבועז יונה הבעלים והמנכ"ל של חברת הנדל"ן ברח כל עוד רוחו בו, והותיר את לקוחותיו חרדים ומסתגרים בדירות לא שלמות לשם סימון טריטוריה.

במשך החודש האחרון היה לנו מספיק זמן לתהות על קנקנו של יונה, לנסות להיכנס לנעליו או למוחו ולהבין את מהלכיו. מה שלבטח הצלחנו להבין הוא שמהלכיו היו מתוכננים מבעוד מועד. מן הכספים שנמשכו והוברחו מבלי לעורר את חשדות הבנקים ורואי החשבון, ועד מסלול בריחתו שלקח חודש להתחקות אחריו.
לכן נדמה שגם הצלחנו להשלים עם העובדה שהכספים, כספי הלקוחות שהוברחו, ככל הנראה נעלמו לבלי שוב. והלוואי שנתבדה.

מכאן כל שנותר הוא עניין של החטא ועונשו, משום שתקנה לא תהיה. נותר רק לספק את יצר הנקמה, המוצדק, של נפגעי הפרשה ותו לא. יונה ירצה את עונשו, אך את האבידות לא ישיב. היום, עם לכידתו של יונה, הסתיים סרט המתח והטלנובלה מתחילה. נזכה לראות את יונה יורד מן המטוס, נלקח כבול אל בית המעצר, אל בית המשפט, נושא כמה מילים לקוניות לעבר המצלמות, תמונות משפחתו ימלאו את העיתונים, הלקוחות הפגועים יטיחו בו מילים קשות וכולם ימתינו לעשיית הדין. כי צדק כבר לא ייעשה. יש יונה אחת ביד, אך 4,000 יונים תמימות ופגועות על העץ.