כאן לומדים בעושר

בית ספר מטופח ומואר, מדשאות מוריקות, מורים חייכנים ומלאי אנרגיה, תלמידים שבאים לבית הספר בשמחה ושיעורי מוסיקה, מדעים ואמנות פלסטית - לא, לא מדובר ברפורמה חדשה מבית מדרשו של משרד החינוך. לפחות לא בינתיים. ובכל זאת, כמה אלפי תלמידים ברי מזל ברחבי ישראל מכירים את המציאות הפסטורלית הזאת מקרוב. הם לומדים בה.

ביום ראשון הקרוב, בזמן שחבריהם יפקדו את מערכת החינוך הציבורית, שעננה כבדה מרחפת מעליה, הם יצעדו אל יותר מ-150 בתי הספר ה"ייחודיים", שמכונים בפי העם "פרטיים". ההורים שלהם נדרשים למעורבות רבה ומשלמים בדרך כלל סכומים לא קטנים, אך בתמורה התלמידים מקבלים חינוך יוצא דופן, מושקע, ולעתים איכותי יותר.

"אנחנו משלמים הרבה כסף לחודש", מודה מירה (שם בדוי) ששולחת את שתי בנותיה לבית הספר לאמנויות בתל אביב, אבל מוסיפה שהיתרונות של בית הספר ברורים: "בגלל שיעורי ההעשרה באמנויות לומדים שם יותר שעות ביום. המורים שם יותר טובים מהממוצע, ולכן גם הרמה העיונית גבוהה יותר מזו של בתי ספר אחרים.

"קשה גם להתעלם מהתנאים הפיסיים", פוסקת מירה, "אין כזה בית ספר בכל מדינת ישראל. הוא נראה כמו קמפוס באוניברסיטה אמריקאית ויש בו מעבדות צילום ואולם הופעות מקצועי. הילדים מקבלים המון. הבת שלי, למשל, מנגנת על כינור. אם היא לא היתה לומדת שם היא לעולם לא היתה מגיעה לכלי הזה. היא נחשפה לשפה ולתרבות חדשה, וזה רווח ענק לדעתי".

ההורים לתלמידים בבתי הספר האלה מוכנים להשקיע הרבה יותר מכסף. בדרך כלל הם המנוע והרוח החיה מאחורי בתי הספר, שמוקמים בעקבות יוזמות ועמותות של הורים המעוניינים באלטרנטיווה לתוכנית הלימודים הממלכתית. אמנם הם לא יכולים לוותר על תכנית הליבה של משרד החינוך, אך יש באפשרותם להוסיף לה פעילויות שיתאימו לרוח בית הספר כמו לימודי אמנויות, ימאות, חקלאות, אזרחות ודמוקרטיה, דו קיום ערבי-יהודי או לימודים בגישה אנתרופוסופית.

במערכת החינוך לא תמיד מתרשמים מהמעורבות העמוקה של ההורים ומכנותה. בעבר אמרה ל"הארץ" רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך דאז, כי הורים בוחרים לעצמם מסגרת של בית ספר דמוקרטי - שמשמשת למעשה "כיסוי לרצונם להקים לעצמם בית ספר הומוגני מבחינה סוציו-אקונומית".

לא מדובר בתופעה חדשה - חלק מבתי הספר הייחודיים הוקמו לפני עשרות שנים, אך היא בהחלט צוברת תאוצה בשנים האחרונות. כיום קיימים בהערכה זהירה יותר מ-150 בתי ספר ייחודיים, יסודיים ותיכוניים.

בתי הספר האלה מוכרים על ידי משרד החינוך ומפוקחים על ידו (לפחות חלקית), ואינם מוגדרים כרשמיים. לפיכך הם מקבלים רק סבסוד חלקי, ורשאים להעסיק מורים לא דרך משרד החינוך. הם רשאים לגבות את תשלומי החובה והרשות של משרד החינוך, ובנוסף, כדי להעסיק את המורים שאינם עובדי משרד החינוך ולממן את שאר הפעילויות, הם יכולים לגבות תשלום נוסף דרך עמותת ההורים - מכמה מאות שקלים ועד ליותר מ-10,000 שקל לשנת לימודים.

"על אף שמדובר בהוצאה כספית לא קטנה - כ-7,000 שקל בשנה - מהרגע שהתוודעתי לבית הספר לא היה לי ספק איפה ילמדו ילדיי", אומרת גליה (שם בדוי), אם לארבעה מתל אביב, ששני ילדיה הגדולים לומדים בבית הספר לאמנויות בעיר. "החלטנו לשלוח את הבן הגדול אחרי שקיבלנו המלצות מהורים אחרים בשכונה, ואחרי שראינו שהוא מגלה נטיות אמנותיות. כבר בגן הוא הצטיין בציור. לכן הרגשנו שזו מסגרת שמתאימה לו, ועדיפה מבית ספר רגיל שקצת דל בתחום האמנותי.

"הלכנו ליום הפתוח לראות את בית הספר, והתרשמנו מאוד מהמבנה המטופח", מספרת גליה. "בתי ספר אחרים נראים הרבה פעמים מאוד מדכאים. כשהבת הקטנה הגיעה לגיל בית ספר כבר לא היה לנו ספק לאן נשלח אותה, למרות ההוצאה".

בבית הספר הייחודי הפתוח בחיפה, שמדגיש ומפתח את המעורבות החברתית והמנהיגות, נדרשים ההורים לשלם 2,700-3,700 שקל לשנה בהתאם לגיל הילד. אריאלה בהלול-דימנד, מנהלת בית הספר, טוענת שיש גם בתי ספר ממלכתיים רגילים שגובים סכומים דומים - ומעבר למותר להם. "אם תעשו השוואה בין התשלומים שלנו לבין אלה הנהוגים בחלק מבתי הספר הממלכתיים, תמצאו שההפרש אינו גדול - אם הוא בכלל קיים", היא אומרת.

ומה עם מי שלא יכול לעמוד בתשלומים הכבדים? בעיקרון, בתי הספר לא יכולים לפסול קבלה של תלמיד בשל חוסר יכולת הוריו לממן את לימודיו, ורבים מהם מאפשרים הנחות ומלגות לתלמידים. אבל לעתים המציאות בשטח שונה. כך למשל ערן (שם בדוי), בן 24, בוגר אחד מבתי הספר הדמוקרטיים, אמנם ממליץ בחום על בית הספר שלו - אבל מספר שנאלץ פעם אחת להפסיק את לימודיו שם בגלל הקושי של ההורים להמשיך ולממן את הלימודים היקרים.

מעבר למחיר הכלכלי, ההורים והילדים נדרשים לשלם גם מחירים אחרים. אחד מהם הוא מבחני הקבלה שמנהיגים חלק מבתי הספר. בעיקרון, הוחלט כי אסור לבתי הספר הייחודיים לבצע מיונים וקבלה סלקטיבית של תלמידים. ועדת ויינשטיין, שמשרד החינוך הקים ב-2001 לצורך בחינת הסוגיה, קבעה כי "במקום מיונים צריכים בתי הספר האלה לקיים הגרלה על המקומות הפנויים, וכן לשריין מקום לתלמידים משכבות חלשות". אך בבתי ספר יחודיים מתקיימת סלקציה - בין היתר משום שהחוק אמנם אוסר קבלה סלקטיווית אך מתיר מבחני סינון למגמות מקצועיות וייחודיות, ורבים מבתי הספר מתהדרים במגמות מסוג זה, כמו תיאטרון ומוסיקה.

"כדי להתקבל לבית הספר צריך לעבור סדרת מיונים", מספרת גליה, שגילתה זאת כשרצתה לשלוח את בנה הבכור לבית הספר לאמנויות: "מאוד חששתי מכך שהוא לא יתקבל ומהסכנה שהוא יתמודד עם דחייה כזו בגיל 5. אמרתי לו 'בוא נבדוק אם בית הספר מתאים לנו', כאילו אנחנו בודקים ולא בודקים אותנו - אבל התחושה היתה לא נעימה".

רוב המנהלים ששוחחנו אתם אומרים כי בבתי הספר שלהם אין מבחני קבלה, אבל מנהלים רבים סירבו להתראיין לכתבה. לדברי תלמידים והורים, התופעה אכן קיימת. כך, למשל, ועד ההורים של תלמידי בית הספר לאמנויות באשקלון מסר כי בבית הספר מונהגים מבחני קבלה עיוניים חיצוניים בחסות מכון ארז. מי שמצליח לעבור את המבחנים האלה נדרש לעבור מבחנים פנימיים באמנות בכל התחומים. אם רבים מדי צלחו את המבחנים מתקיימת הגרלה. ואולם, ועד ההורים ציין כי מבין אלה שהצליחו במבחנים יש נטייה ברורה לקבל את מעוטי היכולת ללא הגרלה - והם גם מקבלים הנחה דרך העירייה בהתאם למצבם הכלכלי.

למרות המחיר ולמרות מבחני הקבלה, אם קיימים, רוב התלמידים וההורים ששוחחנו אתם מאוד מרוצים. "בתור מי שלמד בבית ספר דמוקרטי אני יכול לומר להורים מודאגים, שחושבים שילד שהולך לבית ספר כזה לא יידע ללמוד, שזה פשוט לא נכון. הוא ילמד, וההבדל הוא שהוא יעשה את זה מהסיבות הנכונות", אומר עמרי, בן 22, שלמד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה המשתייך לזרם החינוך הדמוקרטי - אחד הזרמים הוותיקים והבולטים בבתי הספר הייחודיים, המושתת על עקרונות של חופש בחירה ושוויון בין מבוגרים לילדים.

עם זאת, גם המהללים לא מתעלמים מהפגמים שיש בבתי הספר הייחודיים. "המצוינות מגיעה עם תג מחיר", אומרת גליה. "לפעמים לילד יש קשיים שנובעים מהתחרותיות הגדולה שיש בבית הספר: כל הילדים שם מאוד מוכשרים, ורבים מהם ילדים של האליטה של תל אביב. הם נבחרו אחרי סינון ומבחנים, רובם מאוד בטוחים בעצמם ויש להם תכונות של כוכבים. אני מניחה שגם בבתי ספר אחרים יש תחרות, אבל כאן זה ממש מורגש".

גם העובדה שמדובר בדרך כלל בבתי ספר על-אזוריים, שנרשמים אליהם גם ילדים מחוץ לאזור הגיאוגרפי של בית הספר, די מטרידה את ההורים: "זה בית ספר לא שכונתי ולילדים אין חברים קרובים לבית", אומרת מירה. "האמת היא שזה חיסרון שכמעט שקול לכל היתרונות, ויש לנו ויכוח רציני בבית בעניין הזה".

להורים אחרים יש טענות הפוכות. ויקי שלחה את בנה, בן תשע, לבית ספר דמוקרטי, ולדבריה "בית הספר הוא פנינה מבחינה חברתית, ערכית וחינוכית. רק בצד הלימודי היתה בעיה. גילינו שבית הספר מאוד מתאים למי שהדרישות שלו מהמערכת מופחתות, כמו ילד שזקוק ליותר מרחב או ליותר שעות משחק ללא לחץ לימודי. לעומת זאת, ילדים שיש להם דרישה או סקרנות מעל ומעבר לגיל הכרונולוגי שלהם - לא כל כך ימצאו שם את עצמם". כיום לומד בנה של ויקי בבית ספר רגיל, "שיש בו ריכוז של מורים מצוינים. הקפיצו אותו כיתה וזה הפתרון המושלם עבורו", היא מסכמת.