וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דנון נכנס לפני 4 שנים למציאות הסבוכה של בנק ישראל; אלה היו השנים הגרועות בתולדות הבנק - אבל הוא אופטימי

טל לוי

31.8.2007 / 8:26

בנק ישראל משותק כבר יותר משנתיים בשל הסכסוכים בין העובדים למשרד האוצר; בינתיים הרפורמה החיונית לקיומו תקועה ותנאי השכר הפרועים טרם שונו; המנכ"ל, יעקב דנון, מאמין שיהיה טוב



"אני משלם 20 מיליון שקל בשנה בעבור 80 עד 100 עובדים שצריכים לפרוש" - כך מתאר מנכ"ל בנק ישראל יעקב דנון את השיתוק שאחז בבנק. "הפרישה לא מתבצעת כי אין לעובדים ודאות לגבי תנאי הפרישה. חמור מזה, אנחנו לא יכולים לקלוט עובדים חדשים כי הם יצורפו מיד לדור א' ועלות העסקתם תהיה גבוהה".



דנון מוסיף כי "בינתיים עדיין אין דור ב', אך בניית הדור הבא היא בדיוק מה שאמור לקרות בשבועות הקרובים". הצהרתו של דנון אופטימית במיוחד על רקע סכסוך השכר הארוך שבו לכוד הבנק המרכזי של ישראל, שהחל הרבה לפני שדנון נכנס לתפקיד ב-2005.



שלוש השנים האחרונות היו מהגרועות בתולדות הבנק. סכסוך השכר המתוקשר בין ועד העובדים לממונה על השכר באוצר והאווירה העכורה בין העובדים להנהלה פגעו בפעילות השוטפת. בתנאים אלה שותקו גם המהלכים למימוש הרפורמה בבנק, שאמורה לפתור שורה של בעיות מבניות ולפתוח את שעריו בפני אנשי מקצוע חיצוניים.



תמצית הסכסוך פשוטה: הממונה על השכר אלי כהן טוען כי תנאי השכר בבנק מופרזים וגבוהים הרבה מעבר למקובל בשאר חלקי המשק. בשל כך כיכבו עובדי בנק ישראל בדו"ח מבקר המדינה מ-2005, שהראה כי יש ביניהם יותר מ-70 שיאנים, המשתכרים לפחות 33 אלף שקל בחודש. מנגד, העובדים טוענים כי כדי למשוך אנשים מצוינים צריך להציע להם שכר גבוה, וכי הצורה שבה מציג האוצר את נתוני השכר שגויה ומוטה.



זו המציאות המסובכת שחיכתה לסטנלי פישר כשמונה לנגיד במאי 2005. פישר, שכישוריו מאפשרים לו להתמנות לשורה של תפקידים בכירים בכלכלה העולמית, בחר להשקיע את מאמציו דווקא בבנק ישראל. קל לנחש שהוא אינו רווה נחת מכך שהעיסוק האינטנסיווי בתחום יחסי העבודה מגביל אותו.



חודשיים לאחר מינויו של פישר מונה גם דנון, בעבר הממונה על השכר באוצר ומשנה למנכ"ל בכימיקלים לישראל ובבנק המזרחי. דנון נכנס לבנק ישראל במטרה לערוך את השינוי הארגוני, אך נלכד בסכסוכי השכר. לפני מינויו לא אויש תפקיד המנכ"ל במשך ארבע שנים, מה שהוביל אז להצהרה של דנון כי "מצאתי גוף שקפא על שמריו".



בין השאר, גילה דנון עם כניסתו לתפקיד כי עובדי הבנק עדיין מקבלים זה יותר מעשור מענק התייעלות, שאותו אישר בעצמו כממונה על השכר לתקופה של שלוש שנים בלבד. דנון הואשם על ידי ועד עובדי בנק ישראל בשיתוף פעולה עם ידידיו מתקופתו באוצר, וגם אנשי האוצר האשימו אותו בשיתוף פעולה עם הוועד.



כשידיו כבולות והוא אינו יכול לגייס עובדים חדשים או להוציא את העובדים הנוכחיים לפנסיה מוקדמת, השעה דנון את הרפורמות המתוכננות. הרפורמות כוללות בין השאר את החלת חוק בנק ישראל החדש, שמחייב הקמת ועדה מוניטרית בראשות הנגיד ומועצה מינהלית בת שבעה חברים, שחמישה מהם אינם עובדי הבנק. השינויים היחידים שמומשו בינתיים היו הקמה של ועדת ביקורת חיצונית ומינוי רואה חשבון מבקר שיפרסם לציבור את הדו"ח השנתי של הבנק.



"מענקי פרישה בסכומי עתק"



בדיקה ראשונה של פעילות הבנק על ידי מבקר המדינה נערכה כבר ב-1988. אז אף הוכנה טיוטה של דו"ח, אך היא נגנזה. רק ב-2005 נערכה שוב בדיקה, על ידי מבקר המדינה הנוכחי מיכה לינדנשטראוס. הוא מצא כי הכשלים שהתגלו בעבר טרם תוקנו, והגיש דו"ח חמור שטילטל את המערכת. דנון טוען כי "אילו הדברים היו מוצפים כבר ב-1988, ייתכן מאוד שהדו"ח מ-2005 לא היה כה חמור".



דנון אומר גם כי הוא האחראי לחשיפת הנתונים שמופיעים בדו"ח המבקר: "כמה שבועות לאחר שהגעתי לבנק גיליתי הוצאות של סכומי עתק בעבור מענקי פרישה, שפשוט לא היו ידועים לאוצר. דיווחתי וביקשתי שיכינו דו"חות מתוקנים ל-2002-2003, ונמצאו פערים אדירים בין התשלומים בפועל לתשלומים שהאוצר ידע עליהם". דנון מספר כי הפרקליטות אמנם המליצה להעמיד לדין שלושה בכירים בבנק באשמת זיוף נתונים, אך תוהה כיצד פיספס האוצר פערים שכאלה, הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים.



לכאורה ענייני השכר אמורים להיפתר בין ועד העובדים לממונה על השכר, וכל שנותר להנהלת הבנק הוא להמתין בצד. בפועל הפעילות בבנק קפאה. "מחצית מ-750 העובדים בבנק הם עובדים מקצועיים ומחציתם מינהלתיים", מסביר דנון. "מכיוון ששכר הוא גם כלי מוטיווציוני, אחת הנקודות החשובות לנו היא ליצור הפרדה בין שכרם של אנשי המקצוע (כמו כלכלנים ורואי חשבון) לשכרם של אנשי מינהלה, כמו פקידות". לדבריו, "חשוב לזכור כי אין בישראל שום גוף מחקרי כלכלי רציני חוץ מבנק ישראל, ואפילו באוצר אין יחידה כלכלית שעורכת מחקרים".



בשנים האחרונות סיפק הבנק הרבה אנשי מקצוע לשוק הפרטי, וכאן טמון האיום העיקרי על קיומו. "כשאני צריך סוחר מט"ח, רואי חשבון וחוקרים טובים, התחרות שלי הוא מול השוק הפיננסי שמשלם היטב. כשאנו מקימים מערכות מחשב מתוחכמות כמו RTGS (מערכת לסליקה מיידית של העברת כסף בין הבנקים - ט.ל), אני מתחרה בחברות היי-טק", הוא מבהיר.



דנון מצביע על הקונפליקט הטבעי בין ההנהלה לוועד העובדים. הוועד שואף לדאוג לעובדי דור א', שמרכיבים את הוועד, בעוד שהנהלת הבנק מעוניינת לדאוג בעיקר לעובדי דור ב' - שיפעילו את הבנק בעתיד. כיום 70% מהעובדים הם בני יותר מ-45. יש גם עובדים צעירים ואיכותיים, אך בדור הביניים קיים חלל שאותו מתקשים למלא.



המשבר החריף



לאחר שנים של דיונים בלא תוצאות ממשיות, נראה היה שקיץ 2005 מציע הזדמנות אמיתית לשינוי. הממונה על השכר דאז יובל רכלבסקי בדיוק פרש, ובמקומו מונה עוזר ברקוביץ'. ברקוביץ' גילה הבנה לשני הצדדים: הוא התחשב בהנהלה החדשה שנאלצה להתמודד עם בעיות העבר, וגם קיבל בהבנה את העובדים שדואגים לתנאיהם.



"המו"מ היה מהיר ופורה והתנהל ברוח טובה", אומר דנון. "במאי 2005 סגרנו 95% מההסכם וכל הצדדים היו מרוצים". אך יום לאחר סגירת ההסכם נפטר ברקוביץ' במפתיע. אם לא די בכך, ועד העובדים התחלף ונראה היה כי כל הסיכומים ירדו לטימיון.



באוגוסט 2005 מונה אלי כהן לתפקיד הממונה, והמשא ומתן היה צריך להתחיל מחדש. "כהן החל לכרסם בהסכמות שהושגו מול ברקוביץ' ופתח סעיפים רבים", אומר דנון. "בעיה נוספת היא שכהן אוהב להתנהל מול התקשורת, ובתנאים של משא ומתן פומבי קשה יותר לרדת מהעץ, מחשש שתוצג כחלש".



דנון מספר כי המשבר החריף עד למצב שבו שבוע לאחר שהנגיד הודיע לוועד כי נותרו רק שלוש נקודות מחלוקת פתוחות, מצא הממונה שתי נקודות מחלוקת נוספות. "הריטואל הזה חזר על עצמו כמה פעמים ועורר בעיית אמינות", אומר דנון. ואולם למרות הקשיים, נדמה היה כי לאחר שנתיים של משא ומתן שוב הגיעו הצדדים להסכם שניתן לחתום עליו.



מרבית העקרונות שעליהם הוסכם מול ברקוביץ' נותרו גם בתוואי ההסכם הנוכחי: פגיעה קלה בתנאי ההעסקה המנופחים של עובדי דור א'; הורדה משמעותית יותר של רמות השכר בקרב עובדי דור ב'; וביטול של כל תשלומי הפרישה החריגים, והשוואתם לנהוג בשירות המדינה.



בנוסף, תתקיים הפרדה בין דרג מקצועי למינהלי, כאשר שכרם של העובדים המקצועיים יירד ב-10% ושכרם של המינהליים (מחצית מעובדי הבנק) יירד בכ-35% לעומת עובדי דור א'. תוספות השכר (רכב, ותק ועוד) יהיו זהים לנהוג בשירות המדינה.



ההסכם החדש כולל גם בחינה מקיפה של המבנה הארגוני בבנק ופרישה של כ-10% מעובדי הבנק מכל הדרגים, במטרה להאיץ את תנועת העובדים בבנק. חתימה על ההסכם תאפשר לבנק ישראל לקלוט עובדים ולסווגם כעובדי דור ב' בעלות נמוכה יותר.



להסכם העבודה בבנק ישראל יש אבות רבים, שטרם הצליחו לממש אותו: שני ראשי ממשלה (אריאל שרון ואהוד אולמרט), ארבעה שרי אוצר (בנימין נתניהו, אולמרט, אברהם הירשזון ורוני בר-און), שלושה ממונים על השכר (יובל רכלבסקי, ברקוביץ' וכהן), שני מנכ"לי אוצר (יוסי בכר וירום אריאב), הנהלת בנק ישראל, ועד העובדים, ההסתדרות, צוות מטעם ראש הממשלה, מבקר המדינה, בג"ץ ובית הדין לעבודה.



מי שאמור להכריע כיום בנקודות המחלוקת שעדיין נותרו הוא שופט בית הדין לעבודה, אייל אברהמי, שבפניו מתנהלים דיוני השכר. למרות כל המכשולים, דנון אומר כי ההסכם קרוב מתמיד, וכי בשבועות הקרובים בנק ישראל ייצא לדרכו החדשה.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully