מאת ג’וזף קאהן וג’ים יארדלי
בייג'ין. כל מדינה שנהפכה למעצמה תעשייתית הותירה מאחוריה מורשת של נזק סביבתי, שלתיקון השפעותיו דרושות עשרות שנים וכסף רב. כפי שהמהירות והמימדים של עלייתה של סין כמעצמה כלכלית חסרי תקדים בהיסטוריה - כך גם בעיית הזיהום שלה.
חששות סביבתיים, שהיו נחשבים לאסון במדינות מסוימות, שכיחים בסין: ערים תעשייתיות שבהן אנשים כמעט אינם רואים אור יום; ילדים שמתים מהרעלת עופרת או סוגי זיהום אחרים; רצועת חוף המוצפת בגאות אצות אדומות, עד כי בחלקים מהאוקיינוס כבר אין חיים ימיים.
אך הבעיה של סין היא גם בעיה עולמית. גופרית דו חמצנית, יחד עם תחמוצות חנקן מהמפעלים מבוססי הפחמן של סין, ניתכים מאוחר יותר כגשם חומצי על סיאול בדרום קוריאה ועל טוקיו ביפאן. לפי כתב העת למחקר גיאופיסי, מרבית הזיהום החלקיקי מעל לוס אנג'לס מגיע גם הוא מסין.
ההידרדרות באיכות הסביבה כה חמורה, עד כי הזיהום הוא מעמסה לטווח ארוך לא רק על הציבור הסיני, אלא גם על המפלגה הקומוניסטית השלטת. כרגע, לא ברור אם סין מסוגלת להתמודד עם האתגר.
מכורים לצמיחה מהירה
סין נחנקת מהצלחתה. הכלכלה נמצאת בתאוצה היסטורית, עם רצף ארוך של שיעורי צמיחה דו-ספרתיים. אך הצמיחה נובעת - כיום יותר מאי פעם - מהתרחבות אדירה של תיעוש ועיור, הדורשים השקעת אנרגיה עצומה, שמרביתה מגיעה מפחם. הפחם הוא אולי האנרגיה הזמינה ביותר בעבור סין, אך הוא גם מקור הכוח המלוכלך ביותר.
סין הגיעה לשלב הצמיחה המהירה במהפכה התעשייתית - בעוד יתר העולם כבר עוסק ללא הרף בבעיית ההתחממות הגלובלית. אם בעבר מומחים חשבו שסין תהיה ליצרנית גזי החממה הגדולה בעולם עד 2010, עתה צופה סוכנות האנרגיה העולמית (IEA) כי סין תיקח מארה"ב את התואר כבר בסוף השנה הנוכחית.
עבור המפלגה הקומוניסטית, החשבון הפוליטי מאיים. הגבלת הצמיחה הכלכלית כדי להפחית את הזיהום נראית אולי כפתרון ההגיוני, אך המערכת הסינית מכורה לצמיחה מהירה. שיווק השגשוג מרגיע את הציבור, מספק הטבות לבכירי השלטון ומעכב את הדרישות לשינוי פוליטי. האטה עשויה להצית תסיסה חברתית, לפגוע באינטרסים עסקיים ולאיים על שליטת המפלגה.
אך הזיהום מציב איום משלו. עלויות הבריאות זינקו, מחסור חמור במים עשוי להפוך שטחים חקלאיים עצומים למדבר, וההתרחבות הפרועה של תעשיות עתירות אנרגיה מגדילה את התלות בנפט המיובא ובפחם המלוכלך. ככל שהבעיות הסביבתיות מחמירות, הפתרונות נהפכים למסובכים ויקרים יותר.
מנהיגי סין מבינים שעליהם לשנות כיוון. הם נשבעו לשנות את פילוסופיית הצמיחה של תקופת דנג שיאופינג, שהפנה את סין לכיוון של כלכלת שוק בסוף שנות ה-70, ולאמץ דגם המאפשר צמיחה יציבה תוך הגנה על הסביבה.
לממשלה יש יעדים מספריים לצמצום פליטות פחמן ולחיסכון באנרגיה. הסובסידיות לתעשיות מזהמות קטנות והולכות. השלטונות החלו לסגור מכרות פחם בלתי חוקיים ולסגור כמה מפעלים מזהמים במיוחד.
במקביל, מתחילים בסין לחפש מקורות אנרגיה נקיים יותר, כמו שמש ורוח. אך מרבית יעדי יעילות האנרגיה - כמו גם יעדי שיפור איכות האוויר והמים - לא התממשו. ויש סימנים רבים כי ההנהגה לא מוכנה או לא מסוגלת להוביל שינויים משמעותיים.
מאשימים את העולם
גם הפרויקט הסביבתי השאפתני של נשיא סין, הו ג'ינטאו, התמוטט השנה. הפרויקט, המכונה "תמ"ג ירוק", ניסה ליצור מדד סביבתי לבחינת עבודתו של כל פקיד בסין. הוא איפשר, בין היתר, חישוב של התמ"ג תוך התחשבות במחיר הזיהום. אך לאחר שהתוצאות הראשוניות הראו כי בשקלול מחיר הזיהום שיעורי הצמיחה במחוזות מסויימים קרובים לאפס, הממשלה הפסיקה לייחס חשיבות לפרויקט.
אדמה, מים, חשמל, נפט והלוואות בסין נותרו זולות באופן יחסי - גם בעבור המזהמות הכבדות. בייג'ין נמנעת מהפעלה של מדיניות מס או תמריצים לחיסכון באנרגיה, שפעלו היטב ביפאן ובאירופה. שלטונות מקומיים, הנהנים מאוטונומיה רבה, מתעלמים לרוב מצווים סביבתיים, ובאופן כללי, האכיפה נגועה בשחיתות.
המנהיגים הסינים טוענים כי כל העולם שותף בדירדור איכות הסביבה בסין. הרי התוצרת של המפעלים הסינים המזהמים מגיעה למדפי החנויות בארה"ב ובאירופה. לעתים מדובר במפעלים בבעלות של חברות זרות. ממשלת סין מסרבת לקבל הגבלות על רמת פליטת הפחמן, וטוענת כי המדינות העשירות הביאו להתחממות הגלובלית, ועתה עליהן לפתור את הבעיה מבלי לפגוע בהתפתחות של סין.
אכן, בריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות זיהמו כל הדרך לשגשוג כלכלי, והחלו לדאוג לפגיעה הסביבתית רק לאחר שכלכלותיהן הבשילו והמעמד הבינוני שלהן החל לדרוש שמים כחולים ומי שתייה נקיים. ואולם, המחיר של המשך המצב הנוכחי, כולל ההשפעות החזויות של התחממות עולמית על סין עצמה, נראה קשה מנשוא בעיני המומחים שלה וכמה פקידים בכירים.
"לרוב, המדינות המתועשות מתעסקות בבעיות זיהום לאחר שהן מתעשרות", אומר רן יונג, מומחה לאקלים במרכז לאיכות הסביבה וכלכלה בבייג'ין. "אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות הללו כאשר אנחנו עדיין עניים. אין לנו שום מודל קיים לפעול לפיו".
כמה פעילי איכות סביבה אמרו שהם מקווים שההנהגה הבכירה תתן עדיפות גבוהה יותר לשליטה בזיהום, כך שלפקידות הנמוכה לא תהיה ברירה אלא לפעול למען מטרה זו, בדיוק כפי שדנג שיאופינג הכריח פעם את הפקידות הסינית להתמקד בצמיחה.
מחסור חמור במים
שני שלישים מצורכי האנרגיה של סין מתבססים על בעירת פחם. לסין יש מאגר עצום של פחם והיא שורפת כבר עכשיו יותר מארה"ב, אירופה ויפאן יחדיו. ואולם, מתקני הייצור במדינה משתמשים בבקרת זיהום שנחשבת ללא מספקת במושגי המערב.
גידול בבעלות על רכבים ודלק ברמה נמוכה הפכו את המכוניות למקור המרכזי לזיהום אוויר בערים המרכזיות. רק 1% מהאוכלוסייה העירונית (560 מיליון אנשים) נושם אוויר שנחשב ללא מסוכן במושגי האיחוד האירופי - כך לפי מחקר של הבנק העולמי שיצא לאור השנה.
גורם עיקרי לזיהום הוא השימוש בחומר חלקיקי מרחף - חומרים חלקיקיים בעלי קוטר נמוך מ-10 מיקרון (PM10). האיחוד האירופי קבע שרמה הגבוהה מ-40 מיקרוגרם למ"ר אוויר אינה בטיחותית. ארה"ב התירה רמה של 50 ב-2006. בבייג'ין הממוצע הוא 141. בין בירות העולם, רק בקהיר יש זיהום אוויר גבוה יותר.
בעיה רצינית יותר היא בעיית המים. לסין יש חמישית מכמות המים לנפש שיש בארה"ב. ואולם, בעוד שהדרום בסין משופע יחסית במים, הצפון, שבו מתגוררת כמחצית מהאוכלוסייה, הוא אזור יבש שעלול להיהפך למדבר הגדול ביותר בעולם. לכ-500 מיליון מתושבי סין אין גישה למי שתייה נקיים.
בעבר נהגו חקלאים בצפון לחפור בארות. כיום, כאשר האקוויפרים מרוקנים לחלוטין, צריך להרחיב באופן משמעותי את הבארות בבייג'ין ובהביי להגיע למים מתוקים. מגזרי התעשייה והחקלאות משתמשים ברוב הזרימה של הנהר הצהוב, לפני שהוא מגיע לים בוהיי.
בתגובה לכך, החליטה סין לבצע את אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר בהיסטוריה, הכולל רשת תעלות, נהרות ואגמים בהשקעה של 60 מיליארד דולר, שתעביר מים מנהר יאנג-צה לנהר הצהוב. ואולם גם אם הפרויקט יצליח, עדיין ישווע הצפון למים.
בעיית המים עוד לא יצרה תרבות של חיסכון. המים בסין עדיין זולים במושגים עולמיים. מלבד זאת, מפעלים רבים זורקים את הפסולת למים העיליים. מפקחים על איכות הסביבה אומרים שבשליש ממימי הנהרות ובחלקים נרחבים מהאגמים הגדולים בסין זורמים מים שאינם מתאימים אפילו לשימוש בתעשייה ובחקלאות.
400 אלף מקרי מוות בשנה
נושא הזיהום הוא עדיין בגדר טאבו בסין. ההנהגה מנעה הפצה של הנתונים מחשש מפגיעה במרקם החברתי, למרות שמחקרים מצביעים על כך שהזיהום הוא אחד הגורמים העיקריים למקרי מוות מוקדם במדינה.
דו"ח פנימי של האקדמיה הסינית לתכנון איכות הסביבה שהתפרסם ב-2003 העריך כי 300 אלף אנשים ימותו מדי שנה מזיהום אוויר, בעיקר ממחלות לב וסרטן ריאות. 110 אלף מקרי מוות נוספים יהיו קשורות לזיהום אוויר בתוך הבתים, הנגרם מתנורי נפט ועץ לא מאווררים או מחומרי בנייה רעילים.
דו"ח של הבנק העולמי קבע שזיהום אוויר מחוץ לבתים כבר אחראי ל-350-400 אלף מקרים של מוות מוקדם כל שנה. זיהום בתוך הבתים אחראי ל-300 אלף מקרי מוות נוספים, בעוד ש-60 אלף איש מתו מהרעלות קיבה, סרטן בשלפוחית השתן, סרטן הבטן ומחלות נוספות הקשורות למים המזוהמים.
אף שהמצב כיום גרוע, הוא עשוי להיות גרוע עוד יותר. כלכלת סין נסמכת על תעשייה כבדה ותהליכי עיור כדי להניע את הצמיחה. בשנה שעברה השתמשה סין ב-2.7 מיליארד טון פחם, שלושה רבעים ממה שמומחים קבעו ככמות המרבית שתהיה נחוצה ב-2020. במלים אחרות, כמות האנרגיה שסין תצטרך ב-2010 תגיע לרמה הפסימית ביותר שהיתה חזויה ל-2020.
בסין אין שר לענייני אנרגיה. בסוכנות לתכנון מרכזי לענייני אנרגיה עובדים 100 אנשים במשרה מלאה. לשם השוואה, במשרד האנרגיה של ארה"ב יש 110 אלף עובדים. מומחים לאיכות הסביבה לוחצים על בכירים בממשלה לאכוף חוקי איכות סביבה, אך אינם יכולים לבקר את ההנהגה. לפחות שני פעילי איכות סביבה הועמדו לדין בשבועות האחרונים, ואחרים זכו לאזהרות קשות.
הרשויות טוענות כי קיים צורך ביציבות חברתית לפני המשחקים האולימפיים של 2008. האירוניה היא שבעבר חשבו שהאולימפיאדה תשמש קרש קפיצה לשיפור איכות הסביבה.
סין מתפתחת כמעצמה כלכלית במהירות חסרת תקדים - כך גם בעיית הזיהום שלה
ניו יורק טיימס
31.8.2007 / 10:11