הסכסוך המתוקשר לעייפה בין נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש לבין שר המשפטים דניאל פרידמן העלה מזמן את השניים על מסלול התנגשות. ואולם, באחרונה התרחש מבחן מעניין ל"מסמך ההבנות" שיזמו נשיאי העליון בדימוס, אהרן ברק ומאיר שמגר, בניסיון להרגיע את הרוחות. על שולחנו של בג"ץ נחתה עתירה שכאילו הרימה לשופטיו כדור להנחתה על פדחתו של השר, בה נטען כי הוא חרג מסמכותו בעניין הקשור בהקמת בית המשפט המחוזי בפתח תקוה.
בתחילת מאי 2007 חתם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, על צו בתי המשפט שמכוחו הוקם בישראל בית משפט מחוזי נוסף, שישי במספר, שמקום מושבו בפתח תקוה. תחילת פעולת בית המשפט החדש, בראשות הנשיאה המיועדת השופטת הילה גרסטל, נקבעה לראשית ספטמבר.
בהמשך תוקן הצו, ובו נקבעה לא רק סמכותו המקומית של בית המשפט החדש - שיפוט במחוז המרכז, אלא גם סמכותו העניינית. כך, למשל, נקבע כי בית המשפט לא יישב בפלילים כערכאה ראשונה ולא יעסוק בפשיטות רגל ובפירוק תאגידים, בערעורי מסים, בעתירות אסירים ועוד.
בית המשפט המחוזי החדש הוסמך לטפל בערעורים שבתחום סמכותו המקומית שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני תחילת ספטמבר והדיון בהם עדיין לא החל, ובעוד 1,500 תביעות בעניינים אזרחים אותם העביר לבית המשפט החדש מנהל בתי המשפט, השופט משה גל.
הצווים החלו לקרום עור וגידים. בית המשפט החדש נערך לפעילות, ומספר רב של תיקים הועברו אליו. בעלי דין הוזמנו לדיונים שנקבעו בפניו לספטמבר, ובאמצע אוגוסט פירסם מנהל בתי המשפט את רשימת התיקים האזרחיים שהונחה לגבשה על ידי השר, שיועברו גם הם לערכאה החדשה.
העותרת, חברת חיים נתנאל, הגישה במארס 2005 לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק דין בעניין אזרחי. תחילה נקבע הערעור לשמיעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם בינתיים נכנסו לתוקפם הצווים של שר המשפטים. בעקבות כך הודיעה מזכירות בית המשפט בתל אביב לעותרים, באמצעות עו"ד חיים שטנגר, כי ערעורם הועבר לטיפולו של בית המשפט המחוזי מרכז.
החברה סירבה להשלים עם העברתו של מקום הדיון. טענתה העיקרית בפנייה לבג"ץ היתה כי שר המשפטים חרג מסמכותו, וכי כל שהוא מוסמך לעשות הוא להקים בתי משפט מחוזיים ולקבוע את מקום מושבם ואת תחום השיפוט הגיאוגרפי שלהם.
השר לא הוסמך, כך נטען, לקבוע את גדרי סמכותה העניינית של ערכאה שיפוטית, באשר זו נקבעה בחקיקה ראשית ואין לשנותה בנורמה תחיקתית בת מעלה נמוכה יותר. לשיטת העותרת, גם העברתם של תיקים תלויים ועומדים מבית המשפט המחוזי בתל אביב נעשתה בחוסר סמכות, באשר הכוח לעשות זאת נמסר רק לנשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש או למשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, והשניים אף צורפו כמשיבים לעתירה.
המדינה ביקשה לדחות את העתירה לגופה. לטענתה, העותרים השתהו יתר על המידה בהגשתה, ולכך נודעת חשיבות מיוחדת לנוכח העובדה כי בית המשפט החדש עומד לפתוח את שעריו בעוד ימים ספורים, אלפי תיקים כבר הועברו אליו ועבודת ההכנה בתיקים אלה, לרבות זימונם של בעלי הדין, כבר הושלמה.
לגוף טענותיהם של העותרים השיבה המדינה כי שר המשפטים לא חרג מגדרי סמכותו. להשקפתה, יש לראות את מכלול פעולותיו כחלק בלתי נפרד מן המהלך החשוב והמורכב של הקמת בית משפט מחוזי חדש, מהלך שהצריך קביעה של סדרי מנהל חדשים וחלוקה מחדש של תיקים בין ערכאות. מהלך זה, כך נטען, היה מחויב המציאות לנוכח העומס העצום המוטל על שכמו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, והצורך לשפר את השירות לציבור המתדיינים.
לוי עוקץ את פרידמן
השופט אדמונד לוי, שכתב את פסק הדין המרכזי בתיק, מצא כי הצעת חוק בתי המשפט בנוסחו המוכר כיום היתה נרחבת מהנוסח הקיים, וביקשה להסמיך את שר המשפטים לא רק לקבוע לבתי המשפט המחוזיים את תחום שיפוטם הגיאוגרפי, כי אם גם להתערב בהתווייתה של סמכותם העניינית. ואולם, הצעה זו לא התקבלה. הכנסת, שלא כללה סמכות זו בנוסחו הסופי של החוק, ביטאה בכך, להשקפתו של לוי, את כוונתה שלא להקנות לשר המשפטים כוח זה.
לפי לוי, מהתמונה ההיסטורית עולה מסקנה ברורה - והיא שהכנסת בחרה להותיר בידיה את הכוח לקבוע הוראות הנוגעות במישרין או בעקיפין לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. סמכות זו לא ניתנה לשר המשפטים, שהוגבל - באמצעות התיבה "ולקבוע אזור שיפוטם" - בתיחום גדרה של הסמכות המקומית בלבד. בפסק הדין הוסיף לוי עקיצה קטנה לכיוונו של השר פרידמן, כשציין כי גם שר המשפטים פנחס רוזן, שהתקין בשעתו את צו אזורי השיפוט המקורי, קרא כך את סמכותו.
ברור הדבר, קבע לוי, כי אין בכוחן של הוראות כלליות המסמיכות את שר המשפטים לקבוע סדרי מנהל, כדי להעניק לו את הכושר להתערב בגדרי סמכויותיהם הענייניות של בתי המשפט. סדרי מנהל, כתב לוי, "כשמם כן הם. אין הם אלא מה שפירוש פשוט ומקובל יכול לשאת".
"לשווא תבקש המדינה לתור אחר מקור הסמכה נוסף לכוחו של השר, באשר מקור כזה לא יימצא בדבר חקיקה של הכנסת", פסק לוי. לקראת סיום פרישתה של המסגרת הנורמטיווית הוא אף עקץ בשנית: לוי ביקש לשוב ולהזכיר את העיקרון החוקתי בדבר אי-תלותם של היושבים בדין, וציין כי כלל יסוד העומד בשורשה של העשייה השיפוטית "ומשמש בריח-תיכון ברעיון הדמוקרטי בכללו". הוא פסק כי סוגיה משפטית המונחת לפתחן של ערכאות, תוכרע על פי הוראות הדין. הא ותו לא.
"מאליו מובן", הוסיף לוי, "כי שימוש בידי בעל סמכות באשר הוא, בכוח להשפיע על הסמכות העניינית של בתי המשפט או על הסמכות המקומית, כפוף לאותו עיקרון חוקתי. שינוי שיש בו, ולו בשוגג ושלא בכוונת זדון, כדי להגביל את גדריה של אי-התלות השיפוטית, לא יוכל לעמוד". "בטוחני", הוסיף לוי, כי "נהירה לממשלה חובתה לנקוט זהירות כפולה ומכופלת בקובעה כללים, אשר עשויים להשפיע על עניינים שהיא צד להם".
ואולם, למרות הרוח הביקורתית העולה מפסק הדין, ציין לוי כי במקרה שבפנינו ננקטו פעולות רבות בעקבות הצווים שהוצאו בחוסר סמכות. רבים שינו את מצבם בעקבות דיון שנקבע או תיק שהועבר, ואצל אחרים נוצרה לכל הפחות ציפייה, במובנה המשפטי, כי האמור בצווים יקרום עור וגידים בחיי המציאות. בתוך כך, המערכת כולה נערכה לפתיחתו של בית המשפט החדש.
"לכל ברי", סיים לוי, "כי קביעתה של בטלות מוחלטת תגרום לשיבוש בלתי נסבל. היא תעמוד בניגוד לכוונה הראויה שעמדה בבסיס הקמתה של הערכאה הנוספת. בנסיבות אלו, בטלות יחסית היא הכלי המשפטי הראוי". על כן הוחלט לדחות את העתירה ככל שהיא נוגעת לעניינם הפרטי של העותרים, וככל שהיא מתייחסת לאותם תיקים הנופלים לאזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי מרכז ועדיין לא החל הדיון בהם בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בד בבד, נקבע כי ייעשה צו מוחלט הקובע כי לבית המשפט המחוזי מרכז לא יועברו תיקים נוספים מעבר לאלה שכבר הועברו וכי ההוראות, שמקורן בצווים שהוציא השר, ומשנות מסמכותם העניינית של בית המשפט המחוזי מרכז או של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא יעמדו בתוקפן לאחר 1 במארס 2008 - מועד אשר לאחריו, יש להניח, ייערך שינוי בחקיקה שתסדיר את הנושא (בג"ץ 7067/07).
שופט העליון אדמונד לוי: פרידמן חרג מסמכותו בהקמת ביהמ"ש המחוזי בפ"ת
כרמל בן צור
2.9.2007 / 10:30