נדחתה טענה מקדמית לזיכויו של הנאשם באיומים על ירון זליכה

השופטת דורית רייך-שפירא מבית משפט השלום בתל אביב, דחתה היום את טענותיו המקדמיות של יאיר בן שמעון, שהואשם באיומים ובפגיעה בפרטיות של החשב הכללי, ד"ר ירון זליכה. בן שמעון עבד כחשב במינהל הגמלאות במשרד האוצר והיה כפוף לזליכה. נגד בן שמעון החלו הליכי הדחה.



בנובמבר 2006 המתין הנאשם לזליכה בגני התערוכה בתל אביב, בזמן שהאחרון הגיע להשתתף בכנס במקום. בן שמעון פנה לזליכה וביקש לשוחח עמו, אך הוא סירב. כאשר יצא זליכה מהכנס, פנה אליו הנאשם, ליווה אותו לרכבו ואף חסם את הגישה שלו לרכב. לאחר מכן עקב הנאשם אחר זליכה לבית קפה בתל אביב, שם נקבעה לו פגישה, התיישב לידו והעביר פתק ובו האשמות על זליכה, לבן שיחו. כאשר יצא זליכה מבית הקפה, הנאשם המתין לו ואמר לו "אתה פוגע במשפחה שלי, אני אפגע בך, אני אפגע במשפחה שלך, אני אדאג שהמשפחה שלך תסבול", ועוד. זליכה שאל את בן שמעון האם הוא מאיים עליו, והנאשם השיב שהמשפחה של זליכה תסבול.



בן שמעון הודה באמצעות באת כוחו, עו"ד דינה ילוז, בעובדות כתב אישום. עם זאת, לאחר ההודאה, טענה ילוז כי יש לזכות את הנאשם, שכן כתב האישום אינו מגלה את היסוד הנפשי הדרוש להוכחת עבירות האיומים, ואינו קובע במפורש שהמעשים נעשו "בכוונה להפחיד או להקניט", כלשון החוק. כמו כן טענה ילוז, כי בנוגע לעבירות המיוחסות לנאשם לפי חוק הגנת הפרטיות, לא נטען בכתב האישום כי המעשים נעשו "במזיד", כלשון החוק. לטענתה, כתב אישום חייב להגדיר לנאשם במפורש מה מיוחס לו, הן במישור המעשה והן במישור הנפשי. בהיעדר פירוט כאמור, הנאשם הודה בכתב אישום שלא מגלה עבירה ויש לזכותו.



התובע, עו"ד ניסים מירום, טען כי הסנגורית נצמדת לטענות טכניות, וכי מסכת האיום וההפחדה בה נקט הנאשם עולה באופן ברור מכתב האישום. לחילופין, ביקש כי יותר לו לתקן את כתב האישום בהתאם ללשון החוק.



השופטת רייך-שפירא דחתה את הבקשה. השופטת אמנם קיבלה את עמדת הסנגורית כי על כתב אישום להיות מפורט וברור, ואם אינו כזה, הסנגוריה זכאית ליהנות משגיאות של התביעה ואין בכך כדי להוות היצמדות לטענות פורמאליות. לדבריה, הודאתו של הנאשם משנה את המצב המשפטי, ובהיעדר נסיבות מיוחדות שלא היו ידועות קודם לכן, אין לאפשר תיקון כתב אישום לאחר הודאת הנאשם.



עם זאת, נפסק כי במקרה זה כתב האישום מפרט בבהירות רבה את השתלשלות האירועים. לדברי השופטת, אין שום הכרח שכתב האישום ייצמד באופן מלא ללשון החוק, ודי שיש בו כדי ללמד על העובדות המהוות את היסוד הפיזי והנפשי של הדרוש לעבירה. לדברי רייך-שפירא, כל עוד לא הוכיחה ההגנה אחרת, ובשלב מקדמי זה, ההנחה היא שדבריו של הנאשם נאמרו מתוך "מטרה לאיים". לדברי השופטת, בנוגע לעבירו לפי חוק הגנת הפרטיות, כיום אין הכרח לכתוב בכתב האישום כי המעשים נעשו במזיד, ומספיק שהנאשם היה מודע למעשיו ולכך שהם עלולים להטריד את המתלונן. באשר לעבירת האיומים, דבריו של הנאשם ברורים, ו"אין מקום לאי הבנות אמיתיות" בנוגע למשמעות הדברים.

לאור כל אלה, נפסק כי כתב האישום "מפרט באופן ברור וכנדרש את כל היסודות הצריכים לביסוס העבירות המיוחסות לו", ונדחתה הטענה המקדמית לזיכוי הנאשם. (פ 4699/07)