איפה ישנם עוד אנשים

אירוע "100 המשפיעים" של TheMarker התקיים אמש (ראשון) במתחם "התחנה" שעל גבול תל אביב-יפו. כנס טיפוסי לכאורה, בכירי המשק מופיעים בתום יום עבודה, עוטים עליהם את התג השמי שמעיד על קיומם, מאיפה באו ולאן הולכים. לרווחת הקהל המיוזע עומד בר משקאות נדיב, קייטרינג מפנק ושמוזינג למכביר. לכאורה עוד כנס של החלפת כרטיסי ביקור, אכילת חינם ובידור להמונים - הפעם בדמות "המשפיעים על המשק הישראלי".

אך משום מה נוצר הרושם שהפעם הכנס קיבל צביון אחר. הפעם הכנס היה בסימן "דרושים", החל בחברות נותנות החסות שהעמידו דוכניהן בדרישה ללקוחות נוספים, כמו בית ההשקעות IBI, פסגות אופק וחברת הליסינג דביס.

הודעת ה"דרושים" הבאה הגיעה הישר מבימת הנואמים. סרטון קצר הוקרן בנושא מתחם התחנה בו התקיים האירוע. הסרט הסביר כי מדובר בשטח נדל"ני של 20 דונם עם פוטנציאל אדיר, שעומד להפוך למרכז תרבותי ומסחרי בניהול עיריית תל אביב וחברת עזרה וביצרון. בתום סרט התדמית יצאה הודעת דרושים בלתי סמויה בעליל - "מבני פרויקט התחנה יושכרו באמצעות מכרזים שיפורסמו בקרוב. כל מי שמעוניין (וכמובן שמדובר בקהל עתיר ממון המחפש הזדמנויות השקעה) אנא פנו אל אתר הפרויקט".

כבר נמלאתי תחושת סיפוק, שהרי אחרי הכל מדובר בכנס כלכלי, אוריינטציה כלכלית, קהל כלכלי - אם מישהו לא היה גוזר פה קופון, זה לא היה נחשב.

שלישי בתור לפרסם את מודעת הדרושים שלו היה שר האוצר רוני בר-און. השר הנכבד עלה על בימת הכנס לשאת את נאום הכבוד. בר-און התעלם, כנדרש, מן הקהל המצומצם הישוב מולו, ונשא את נאומו כאילו בפני אמפיתיאטרון הומה אדם, או בעצם כמו שנואמים מול עדת עיתונאים, שרושמים כל מילה ויעשו מדבריו כותרת בעוד כמה דקות.

בר-און כמובן לא התייחס לסוגייה החמה של הדחת ירון זליכה מתפקידו. אך החכים השר לנצל את ההזדמנות ואת הקהל שבכל זאת היה שבוי, ושיחרר הודעה בזו הלשון: "אני מרכיב נבחרת חדשה באוצר". הדרישות: "אנשים בעלי רמה אישית גבוהה, יושר, תחושת שליחות והיכרות עם הסקטור הציבורי והפרטי". בר-און אומנם לא נתן כתובת מייל או טלפון, אבל אנחנו מניחים שמי שרוצה יצליח למצוא את דרכו למשרד הירושלמי.

אחרונים לנעוץ נעצם על לוח המודעות הווירטואלי היו עורכי מגזין TheMarker, אשר חשפו את העשירייה הפותחת של רשימת 100 המשפיעים על המשק הישראלי. עורך המגזין מייקי דגן היה אחרון הדוברים, עלה על הבמה מעט תשוש ומיוזע, ייתכן שעקב הקושי בסגירת הגיליון המשפיע בזמן וייתכן שבגלל האכזבה אותה ביטא כשהקריא את הרשימה שערך. דגן אמר בפשטות לקהל כי "גם השנה נתקלנו בבעיה: אין מנהיגות אמיתית אשר ניתן להתייחס אליה ברצינות ולבחור מתוכה משפיעים". דגן, המאוכזב מראשי המדינה, הסביר כי נאלצו להרכיב את הרשימה מתוך אנשי העסקים העצמאיים, בעוד שהיו מעדיפים מבחר אחר.

כך הפך לו כנס שהתיימר לסמן הבטחות ולסכם רשימת פרסונות מוצלחות שמהן ניוושע ומהן נשאב אופטימיות, לכנס של האבודים. חבורת לוחצי ידיים ומנשקי לחיים המסתובבים כסהרוריים ומבקשים מנוחה בתחנה על ברכי איזו דמות אב. איפה ישנם עוד אנשים?