קדימה הפועל, פורצה שופינג

ב-20 השנים שבהן בנתה את עצמה סין כמעצמת ייצור ויצוא על גבו של הפועל הסיני,
הספיק הצרכן במערב לגבש לו תמונה של הפועל הזה. אדם שעובד מבוקר עד לילה בתנאים
קשים, לא תמיד בסביבה בטיחותית, ומקבל שכר זעום, ללא תנאים סוציאליים.



אבל בדיוק משום כך פועל הייצור הסיני - ויש קרוב ל-20 מיליון פועלים כאלה - היה
גם לאחד מהאנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה העולמית.



השפעתם של הפועל הסיני ואחותו הפועלת היא מדהימה. לסין נדרש רק עשור כדי להכפיל
את חלקה בתפוקת הייצור העולמית. מ-1993 ועד 2003 היא הגדילה את השיעור מ-3.5%
ל-7%.



לשם המחשה, הודו, המאוכלסת לא פחות, מייצרת קצת יותר מ-1% מהתפוקה התעשייתית
העולמית. כך צנחו בשני העשורים האחרונים מחיריהם של מוצרים סטנדרטיים
במורד תלול והפכו את כלכלת המערב והעולם כולו (כולל סין) לכזו הנעה על ציר
הצריכה.



בעצם, קשה להחליט מי חרוץ יותר - פועל הייצור הסיני, העובד משש בבוקר עד שש בערב
בשכר של 200 דולר בחודש, או הצרכן האמריקאי, שמסוגל לכתת רגליים במרכזי קניות
מבוקר עד ערב ומוציא יותר מ-2,500 דולר בחודש על מוצרים ושירותים.



ואם הצרכנים האמריקאים המשיכו לעמוד על הרגליים גם במיתון של תחילת המאה, ולרוץ
עליהן במרכזי הקניות לאחריו, זה התאפשר בעיקר מסיבה אחת: הריבית הנמוכה, שאיפשרה
להם ללוות כסף כנגד הערך של ביתם ולהוציא אותו על צריכה פרטית.

אלא שבחודש יולי השנה החלה להיחשף העובדה שמנגנון זה מתפרק לגורמים. לווים
משכבות חלשות החלו להחמיץ תשלומי ריבית ואף להשתמט לגמרי מחובותיהם. לווים
בעייתיים פחות גילו שלא משתלם לשלם את הריבית הנוכחית כדי לקנות עוד מכשירי חשמל
ומכוניות. היא פשוט יקרה מדי.



כך קרה שברבעון השני היתה הצמיחה בצריכה הפרטית נמוכה בהרבה מברבעון הקודם. ויותר
מזה - השוק כולו עמד בצלו של משבר אשראי חמור.



ולמרות זאת, מוקדם מכדי להספיד את הכלכלה האמריקאית. כי למרות התדמית שלו,
האמריקאי חרוץ לא רק כצרכן. על פי אמות המידה המקובלות בכלכלה המודרנית, העובדים
האמריקאים, ובכללם פועלי ייצור רבים, חרוצים יותר מכל עובד אחר עלי אדמות - והרבה
יותר פוריים מהסינים. פריון העבודה בארה"ב הוא בעל כוח חיים עצום, וכמותו רוח
היזמות. אז האם באמת יש סיבה להתחשבן עם האמריקאי על יצר הצרכנות שלו?



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250