בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים בראשות המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, הכריע בתחילת השבוע שעבר כי נכסי קריירה ומוניטין הם נכסים ברי חלוקה בעת פקיעת נישואים או גירושים, וכי חזקת השיתוף בין בני זוג חלה גם על נכסים אלה.
בכך, בא אולי לקיצו דיון אקדמי ער שהתפתח בשנים האחרונות, בשאלות האם נכסי קריירה הם נכסים ברי חלוקה? כיצד יש לקיים חלוקה זו, והאם היא תעשה בחלקים שווים או ביחס אחר? מה מידת החובה שיש להטיל על בן הזוג לשעבר שהיה בן הזוג החיצוני בקשר הנישואים, כלפי בן הזוג האחר-הביתי? כיצד ייעשו תשלומי האיזון בגין נכס זה, האם בתשלום אחד או בתשלום עתי שישתנה מעת לעת בהתאם לנסיבות?
חשיבות התקדים היא בכך שעד כה בן הזוג שפיתח קריירה (בן הזוג החיצוני; לרוב גברים), היה יוצא מהקשר כשבידו מחצית הנכסים שנצברו במהלך הנישואים, ועוד נכס הקריירה והמוניטין שפיתח במהלך הנישואים, שיניב הכנסות לאחריהם.
בן הזוג התומך, שלא פיתח נכסי קריירה (בן הזוג הביתי; לרוב נשים), יצא מהקשר כשבידו רק מחצית מהנכסים שנצברו במהלכו. הטענה היתה שפער זה יש לאזן, אלא שבעלי נכסי הקריירה טענו מנגד, שאיזון כזה ישעבד אותם לצד האחר, ויתפתח בישראל מוסד של "גירושים קתולים".
עוד טענו בעלי נכסי הקריירה, כי אם יתחייבו לשלם לצד האחר בגין נכס זה, יהיה בכך פגיעה באוטונומיה שלהם, ושלילת החופש שלהם להחליט, למשל, להפסיק לעסוק במקצוע שרכשו או להסב אותו אם רצונם בכך.
הכרעת בית המשפט שמה קץ לדיון, וקבעה, ככלל, כי נכס קריירה הוא נכס בר איזון. אלא שאיזון זה ייעשה בצורה מתונה ביותר, תוך ניכוי התרומה של הכישרון האישי של בעל נכס הקריירה וניכוי התפתחות נכס זה לפני ולאחר הנישואים. זאת תוך התחשבות בפרמטרים כגון גיל בני הזוג, משך הנישואים ועוד.
מומחים לדיני אישות ומשפחה קיבלו את הפסיקה בשביעות רצון ברורה. לדברי פרופ' אשר מעוז מאוניברסיטת תל אביב, פסק הדין הוא בכיוון הנכון, ועושה אבחנה רצויה בין הכישרון האישי של בן הזוג החיצוני - שפיתח קריירה מחוץ לבית, לבין היכולת שלו להשתחרר לצורך פיתוח נכס הקריירה שלו בעקבות הנישואים.
עם זאת, אומר מעוז, "פסק הדין מותיר כמה נקודות פתוחות, ואינו נותן פתרון כיצד יש לחשב את שיעור הפיצוי. אני לא יודע האם הוא מהווה הנחיה למקרים הבאים".
במקרה זה, פסק בית המשפט העליון לאישה תשלום איזון חד פעמי בסך 250 אלף שקל, בגין אובדן נכסי קריירה. זאת לעומת תשלום עתי שנפסק לה בערכאות הנמוכות יותר, שנע בין 3,000 ל-4,500 שקל בחודש. על פי תוחלת החיים של האישה, התשלום העתי היה צפוי להסתכם בכ-1.5 מיליון שקל, ואילו התשלום החד-פעמי שנפסק לה בעליון מהווה כ-17% ממנו בלבד.
לדברי מעוז, תשלום עתי נותן מענה לבעיה של "שעבוד" בן הזוג החיצוני לבן הזוג הפנימי, שכן ניתן לשנותו בהתאם לשינויי נסיבות. ייתכן שהתשלום הנמוך, מעבר לכך שמדובר בסכום מהוון, משקלל גם שינויי נסיבות אפשריים בעתיד".
לדברי ד"ר איילת בלכר-פריגת, מומחית לדיני משפחה ממכללת שערי משפט, "פסק הדין הוא הישג חשוב. עצם ההכרה בנכסי קריירה כנכס בר חלוקה, הוא התקדמות משמעותית. עם זאת, צריך לזכור כי זהו המקרה הקל, ואינו מסוג המקרים שמעוררים את הבעיות הקשות ביותר. מדובר בזוג שהיה נשוי במשך 28 שנים, וצבר רכוש רב, לרבות שלוש דירות. במידה רבה, פוטנציאל ההשתכרות במקרה זה כבר מומש. במקרה זה, כך או כך האישה היתה יוצאת מהקשר כשהיא מבוססת כלכלית. גם פוטנציאל ההשתכרות של הגבר כבר היה ידוע במועד הגירושים, ולא נתון להערכה בלבד.
"המקרים הקשים הם אלה שבהם פוטנציאל ההשתכרות טרם מומש, למרות שההשקעה בנכסי הקריירה כבר נעשתה. הדוגמה הבולטת היא בן זוג שהוא רופא בתחילת דרכו. בשלב זה, לאחר שנים ארוכות של לימודים,התמחות והשתכרות נמוכה, בני הזוג עדיין לא צברו רכוש משמעותי שניתן לחלוקה. במצב כזה נכס הקריירה עלול להיות הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג, שעדיין קשה מאוד לאמוד ולהעריך אותו, משום שהוא עדיין לא הגיע לכדי מימוש.
"במקרה זה, ניתן היה לפצות את האישה גם לפי דוקטרינות אחרות, שאינן הכרה בנכסי קריירה, כגון בעזרת חלוקה בלתי שוויונית של הנכסים הממשיים של בני הזוג, תוך הכרה בהקרבה שלה שנעשתה לצורך צבירתם, כפי שפסק השופט שאול שוחט במקרים מסוימים. כשיש נכסים, אין הכרח לפנות לפוטנציאל השתכרות.
"השופט ריבלין מציין קריטריונים כמו משך הקשר וגיל בני הזוג, ככאלה שינחו את חישוב ערך נכסי הקריירה. עם זאת, פסק הדין לא קובע האם גירושים בגיל צעיר יזכו בפיצוי גבוה יותר או נמוך יותר.
"מצד אחד, לאחר שנות נישואים רבות, בן הזוג הביתי כבר הספיק ליהנות מנכסי הקריירה, ונצברו נכסים ממשיים. מצד שני, ההשקעה של בן הזוג הביתי בפיתוח נכסי הקריירה היתה גבוהה יותר לאחר שנים ארוכות. לעתים, ההקרבה של בן הזוג הביתי גבוהה יותר דווקא בשנים הראשונות לנישואים, כאשר הילדים עדיין קטנים. במקרה כזה, אולי דווקא לאחר שנות נישואים מועטות, ההשקעה בנכסי הקריירה כבר נעשתה ומצדיקה פיצוי גבוה יותר מאשר לאחר שנות נישואים ארוכות".
לדברי בלכר-פריגת, "היה ראוי לתת פירוט רב יותר בפסק הדין, וגם להסביר כיצד התקבל סכום הפיצוי של 250 אלף שקל, שנותר ללא כל הסבר. בדיני משפחה קיימת תמיד הדילמה בין קביעת כללים ברורים, לבין הגדרת סטנדרטים כלליים. כללים ברורים מאפשרים לצדדים לצאת מן הקשר תוך השגת הסדר מחוץ לבית המשפט. מצד שני, מובן מדוע בעניין כה חדשני, בית המשפט העליון העדיף להשאיר לבתי המשפט למשפחה את שיקול הדעת, ולאפשר לפרקטיקה להתפתח ממקרה למקרה".
לדברי פרופ' חנוך דגן, דיקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב, פסק הדין מאמץ דעה רחבה ומקובלת בספרות המשפטית. "אני חושב שפסק הדין מתבקש, במובן זה שקשה לחשוב על נימוקים טובים נגד ההכרה באובדן כושר ההשתכרות (נכסי קריירה) כנכס בר חלוקה. כל מי שחושב שיש לסייע לצד החלש בעת היציאה מקשר הנישואים, חייב לתמוך בעמדה המובעת בפסק הדין.
"פסק הדין מבוסס על ההיגיון החוזי של קשר הנישואים, ועל שיקולים של שוויון מגדרי ? העבודה, התרומה, ההקרבה והוויתור של האישה. לדעתי, ניתן היה לבסס את פסק הדין על תשתית אחרת, והיא הכרה במוסד הנישואים כקהילה ליברלית ושוויונית. זו תפישה אידיאליסטית של הזוגיות והמשפחה כמקום של שיתוף אמיתי, בין שני צדדים חופשיים ושווים. תפישה כזו אומרת שלא יכול להיות שהרכוש של בני הזוג לא יחולק ביניהם באופן שווה בעת גירושים. בקהילה שווה, שום דרך אחרת אינה אפשרית, וכל פרשנות אחרת פוגעת בשיתוף.
"זה העיקרון שעומד בבסיס חזקת השיתוף בין בני זוג, לפיה כל המשאבים שפותחו במהלך הנישואים חייבים להיות משותפים. עד כה הצדיקו את אי חלוקת נכסי קריירה בכך שזה פוגע באוטונומיה של בן הזוג החיצוני. לדעתי, תשלום עתי נותן מענה לבעיה של פגיעה באוטונומיה, ושלא כדעת בית המשפט, אני חושב שיש לתת פתח למנגנון של תשלום עתי.
"במדינות העולם יש תשלום מזונות לאחר הגירושים, ובאופן זה נעשה שם לעתים האיזון של אובדן כושר ההשתכרות של הצד הביתי. מזונות לאחר גירושים הוא מוסד לא טוב שעובר מן העולם, והמצב המשפטי שנוצר אצלנו בעקבות פסק הדין הוא עדיף. פסק הדין מבוסס על ההיגיון של חזקת השיתוף, אך ניתן להחיל את אותה הלכה גם על זוגות שנישאו לאחר 1974 וחוק יחסי ממון חל עליהם".
לדברי עו"ד יוסי מנדלסון, "פסק הדין הוא ראוי מאוד, וגם צפוי לאור השיח האקדמי בנושא בשנים האחרונות, שהציף את העובדה שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, יש קושי להגיע לאיזון כלכלי בין בני זוג, משום שבארץ חסרים מכשירים כגון מזונות לאחר הגירושים או חלוקה רכושית לא שווה. לאור כך, פסק הדין היה ראוי.
"פסק הדין עושה את האיזון הנכון בין הגדרת כושר השתכרות כנכס בר חלוקה מחד גיסא, ומאידך גיסא נעשה ניסיון לאפשר שימוש בנכס זה באופן מבוקר ולא רחב מידי, על מנת שלא להביא לסיטואציות של שעבוד בן הזוג החיצוני.
"בית המשפט העליון מוכן להגדיר את כושר ההשתכרות כנכס בר חלוקה, מטעמים של שיוויון והוגנות ורצון לאזן כך שגם בן הזוג החלש ייצא מהנישואים עם כוח כלכלי ראוי. חשוב להדגיש, כי גם בית המשפט אינו מדבר על כוח כלכלי שווה, אלא מכוון לשאוף לכוח כלכלי ראוי. מדובר בצעד ענק קדימה.
"כושר ההשתכרות הוא נכס בלתי מוחשי, בעייתי, שאינו ניתן למכירה או למימוש, שכדי להפיק ממנו דבר מה יש להמשיך ולעבוד. לאור כל הבעיות הללו, אני מברך על כך שבית המשפט עושה שימוש זהיר ומושכל בנכס כושר ההשתכרות, ומעניק רק מצקת ממנו לבן הזוג החלש. פסק הדין משאיר פתוח את אופן הערכה האקטוארית של הנכס, אותה יידרשו בתי המשפט לעשות. העליון מודע לכך שהערכה כזו היא קשה ואף בלתי אפשרית, ועל כן הוא מציין רק רשימת פרמטרים כללית שעל פיה היא תעשה, ומותיר זאת להתפתחות פסיקתית.
"בית המשפט מעדיף את התשלום החד פעמי על פני התשלום העתי, וברור שגובה התשלום ייקבע תוך שקלול מראש של האפשרות שבן הזוג החיצוני לא יוכל לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו עד תום. מאחר שכך, גם לא ניתן יהיה לשוב בתביעות החזר מבן הזוג החלש אם פוטנציאל ההשתכרות לא יתממש בסופו של דבר. פסק הדין מאוד מאוזן, והוא יחול גם על זוגות שחל לגביהם חוק יחסי ממון".
לדברי עו"ד יהודית מייזלס, "פסק הדין נותן מענה ראוי לבעיה שגרמה במשך תקופה ארוכה למבוכה וחוסר הוודאות, ואף הביאה לפסיקות סותרות. אי הכללת נכסי קריירה, בצירוף העובדה שנשים בישראל אינן זכאיות למזונות לאחר הגירושים, הגדילה את הפערים הכלכליים בין גברים ונשים, באופן שפגע בנשים המשמשות על פי רוב כ"בן הזוג הביתי".
"בפסק הדין מציג בית המשפט פתרון ראוי לסוגיה זו, ומכיר בפן החוזי של החיים המשותפים של בני הזוג ובאינטרס ההסתמכות של "בן הזוג הביתי". בית המשפט הביע דעתו כי האחריות ההדדית אינה מסתיימת ביום הגירושים, ודחה את הטענה שחלוקת נכסי קריירה פוגעת באוטונומיה ובחירות הפרט.
על הגברים להפנים כי החלוקה המסורתית לפיה הגבר מקבל את הזכות ליצור נכסי קריירה והאישה דואגת לילדים, יוצרת מצב שנכסי הקריירה שייכים באופן שוויוני לבני הזוג ואינם מהווים חלק מ"האוטונומיה והחירות" של הגבר בלבד. בית המשפט פסק, לאישה חלק בנכסי הקריירה, ובכך העניק לה את חלקה בנכסים ולא פגע בחלקו של בן זוגה.
"לדעתי, הפתרון של תשלום חד פעמי הוא ככלל פתרון ראוי, ומונע מצב שבן הזוג החיצוני ישנה את מצב השתכרותו לרעה לאחר הגירושין, אך ורק כדי להימנע מלשלם לגרושתו את חלקה בנכסים אלה. כך יימנע ממנו, למשל, להחליט למחרת הגירושים לחדול להיות עורך דין מצליח, כי הוא רוצה בעצם להיות מדריך יוגה ולעבור לאשרם בהודו".
מומחים: חלוקת נכסי קריירה - צעד חשוב בכיוון הנכון אך לא מספק
ארנון בן-יאיר
3.9.2007 / 14:52