ביהמ"ש נוזף בפלאפון: "אדם הרוכש שירות בפחות מ-300 שקל לחודש אינו מצפה לקבל חשבון של 3,800 שקל"

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים הורה לחייב את פלאפון ב-8,300 שקל, לאחר שלקוח חרג מנפח הגלישה בסלולר בלי שהוזהר כי עבר את המכסה.



יוסף סוויסה חתם על הסכם לרכישת שירותי גלישה עם חברת פלאפון תקשורת. על פי ההסכם, היה עליו לשלם סכום חודשי קבוע של 298 שקל עבור גלישה עד לנפח של 10 ג'יגה-בייט. ואולם לתדהמתו, סוויסה גילה כי חרג מנפח הגלישה בלי שהוזהר, ועתה הוא נדרש לשלם 3,843 שקל.



מפסק הדין של אברהם טננבוים עולה כי סוויסה התקשר עם פלאפון בתחילת מארס 2007 בהסכם קבלת שירותים. במסגרת העסקה רכש סוויסה מפלאפון כרטיס מודם המאפשר גלישה וחבילת גלישה בעלת נפח של 10 גי'גה-בייט - החבילה הגדולה ביותר - בתשלום קבוע של 298 שקל.



במהלך החודשיים הראשונים גלש סוויסה ובדק כי לא עבר את המכסה. בבדיקתו גילה כי הוא משתמש רק בשליש מהנפח שרכש. ואולם, בחודש השלישי, התברר לו כי חרג מהחבילה ב- 6.6 ג'יגה בייט - דבר שלטענתו כלל לא ידע שניתן לעשות.



בשל החריגה דרשה פלאפון כי סוויסה ישלם לה 3,826 שקל. לטענת פלאפון, סוויסה ידע כי ניתן לחרוג מהחבילה וכי החריגה נושאת תעריף שונה ויקר משמעותית.



מנגד טען סוויסה כי לא נמסר לו מידע שניתן לחרוג מהחבילה, וסבר כי ברגע שיגיע לניצול מלא של החבילה, היא תיסגר מאליה. באמצע מאי בוצע על ידי פלאפון חיוב בסך 4,110 שקל מחשבונו של התובע.



השופט טננבוים קבע כי אין ספק שכאשר עומדת חברה גדולה, שקושרת הסכמים רבים עם לקוחותיה (לרוב מדובר בהסכמים אחידים), ידה על העליונה. "לא פעם", כתב טננבוים, "נאלץ הצרכן לחתום על הסכמים בעלי סעיפים דרקוניים ומקפחים ולרוב הוא כלל לא יודע כי חתם עליהם - אלא כאשר נתקל בבעיה".



לפי טננבוים, במקרה זה הטעתה פלאפון את סוויסה והפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה. מן העובדות עולה כי פלאפון לא צירפה תעריפים להסכם על אף שהיא מחויבת לכך מכוח תנאי הרישיון של משרד התקשורת, ולא צוינה בו האפשרות לחרוג מהחבילה וכי במקרה כזה הוא יחויב בתעריף גבוה פי עשרה, ויותר מכך. פלאפון, כך נקבע, הטעתה את התובע - הטעיה המתבטאת באי גילוי פרטים מהותיים לעסקה, שללא ספק היו בעלי השפעה על התנהלותו של סוויסה.



עוד נקבע בפסק הדין כי על פי תנאי המחירון הסתבר כי פלאפון כלל לא יכולה לחייב את התובע בשל חריגה של יותר מ-1,000 שקל. על כן, נקבע, תמוהה עוד יותר השאלה על פי מה נקבע הסכום של 4,110 שקל שנגבו מחשבונו של סוויסה.



מעבר לצד הפורמלי, פסק טננבוים, הרי בכל התנהגות פלאפון יש טעם לפגם. "אדם מן היישוב הרוכש שירות בסכום של פחות מ-300 שקל לחודש, אינו מצפה בשום שלב ומצב לקבל חשבון בסך 3,800 שקל. לטעון כי ידע זאת, או כי יכול לצפות זאת, זוהי טענה בעייתית". טננבוים הוסיף כי ההסכם שלפניו כתוב באותיות קטנות להפליא, לא נוחות לקריאה וקטנות מהמותר בחוק. לפיכך נקבע כי אם רצתה פלאפון לחייב את סוויסה בסכומים אלה, היא היתה צריכה להחתימו בבירור ובאופן בולט על הסכמתו לחיובים אלה, וגם אז ייתכן שתנאי זה היה תנאי מקפח.



לדברי טננבוים, אין ספק שפלאפון היתה רשאית לחייב את סוויסה עבור הגלישה החורגת, ואף מעבר לתעריף הרגיל. טננבוים העריך זאת ב-500 שקל.



בשל כך נקבע כי פלאפון צריכה להחזיר לסוויסה סכום של 3,327 שקל. בנוסף, נפסק כי פלאפון צריכה לשלם פיצויים על ריביות החובה, עוגמת נפש והוצאות נוספות בסך 5,000 שקל נוספים.



(ת"ק 2446/07)