בית המשפט: ועדת הערר מחוז מרכז קבעה לעצמה מדיניות שסתרה את החוק

שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב שרה דותן, פסקה על קיום דיון חוזר בתביעת פיצוי של תושבים מסביון, בגין אישור תכנית בניין עיר, שלטענתם פוגעת בהם. השופטת נימקה את הפסיקה בכך שוועדת הערר דחתה את התביעות מפני שאינם מתיישבים עם החוק ועם ההלכה המשפטית המקובלת.



התובעים הם בעלי וילות בסביון, שטענו כי כתוצאה מתכנית אותה יוזמה של אפריקה ישראל להקמת 450 מיבנים צמודי קרקע, יגרמו להם נזקים, בהם הסתרת נוף, גידול בעומס התנועה, צפיפות, הגדלת שטחי בנייה במבני ציבור ועוד. דו"ח שמאי, שערך השמאי ארז כהן עבור התושבים, קבע כי שווי הווילות של התובעים ירד ב-10-20 אחוז, שיבואו לידי ביטוי בנזקים של 135-230 אלף דולר.



למרות זאת, כשהגישו תביעות לפיצויים נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק, טענה הוועדה כי התביעות לא הוכחו, ודחתה אותן. בעלי הווילות לא נכנעו, והגישו ערר לוועדת הערר המחוזית על החלטת הוועדה.



ועדת הערר קבעה כי "אין לאדם זכות קנויה כי פיתוח היישוב ייעצר בקצה מגרשו, או שבעלי הזכויות במקרקעין סמוכים לא יהיו זכאים לפתחם ולנסות לממשם, ככל שהדבר נעשה בסבירות, תוך שמירת אופיו של היישוב והסביבה ולא בשינוי מהותי או חריג להם." עוד טענה הוועדה כי היא שמה לה כמדיניות לדחות תביעות פיצויים במקרים של הרחבות סבירות של ישובים, וכי היא יישמה מדיניות כזו גם בתביעות דומות.



השכנים טענו בערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים כי ועדת הערר לא דנה כלל לגוף טענותיהם לגבי ירידת הערך, וכי לא ניסתה לבדוק את זכויותיהם הקבועות בחוק.



השופטת דותן פסקה כי ועדת הערר גיבשה מדיניות שמטרתה המוצהרת הינה צימצום מספר התביעות במקרים של הרחבות ישובים, שאותן מגדירה הוועדה "סבירות". אך כשניסתה לבדוק את המקור החוקי וההלכתי לאותה מדיניות, לא הצליחה.



"משלא מצאתי שהמדיניות שהתוותה הוועדה עולה בקנה אחד עם הכללים, כפי שהובהרו בפסיקת בית המשפט העליון, ומאחר שלמדיניות זו היתה השפעה ניכרת על החלטת ועדת הערר, החלטתי לקבל את הערעור במובן זה, שהדיון יוחזר לוועדת הערר לבחינה חוזרת, אשר לא תונחה במדיניות השוללת עצם קיומה של פגיעה במקרים של ?הרחבה סבירה', אלא תתמקד בבחינת טיעוני המערערים," פסקה השופטת.