נופשים שהזמינו רכב מהשכרה ולא קיבלו - יפוצו על ידי החברה

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב חברת השכרת רכב לפצות לקוחות בשל כך שהרכב שהוזמן על ידם לצורך טיול בחו"ל לא חיכה להם בשדה התעופה.



שבתאי לוי הזמין מחברת השכרות רכב שלמה (1987) ג'יפ סוזוקי ויטארה אוטומטי המיועד ל-5 נוסעים, וזאת במסגרת טיול בקפריסין. הרכב אמור היה להמתין לו ולשותפיו לטיול בלרנקה עם נחיתתם בשדה התעופה שם.



אלא שהחברה לא הצליחה למלא אחר ההזמנה, משום שבמועד ביצועה לא היה בידי הסניף המקומי הרכב המבוקש. לטענת החברה היא הציעה ללוי, באמצעות החברה המקומית, כמה חלופות אחרות, ובכך פעלה לפי ההזמנה. לוי לעומת זאת טען כי החלופות לא הלמו את צורכיו לטיול שתוכנן.



בסופו של דבר שכר לוי מחברת השכרה אחרת רכב מסוג ניסאן פטרול העומד בדרישותיו. לוי תבע את החברה בדרישה שתשלם לו ולשותפיו את ההפרש בין מחיר הרכב שהזמין לבין המחיר ששילם בחברה האחרת, וכן פיצוי על עוגמת נפש.



השופטת מרים ליפשיץ-פריבס קבעה כי על החברה היתה מוטלת החובה לספק ללקוח רכב שיעמוד בדרישותיו. היא דחתה את טענת החברה לפיה עומדת לה זכות שלא לספק רכב לפי הדרישות, לאור סעיף פטור שקבוע בטופס ההזמנה, בו נאמר כי סוג הרכב המוזמן אינו מובטח וכי החברה רשאית להשכיר רכב המוגדר על ידה כשווה ערך לרכב המוזמן.



לדבריה, סעיף הפטור מאפשר את שינוי הרכב ובלבד שמדובר בתוך אותה קבוצת דירוג או בשדרוג לרכב מדירוג גבוה יותר. לאור האמור חייבה השופטת את החברה בתשלום ההפרש ששילם הלקוח על הרכב החלופי.



באשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש, פסקה השופטת ללוי, כאדם שנהג והיה אחראי על הטיפול בהזמנות - 600 שקל, ולתובעים האחרים 500 שקל סה"כ. כן פסקה השופטת לכל אחד מהתובעים 120 שקל הוצאות משפט. (תק 3083/07)



"על חברת ביטוח לפצות מבוטח גם כאשר הנזק נגרם מנהיגה בשכרות"



בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע כי חברות הביטוח אינן יכולות להתנער מחובתן לפצות מבוטח שרכבו נפגע כתוצאה מנהיגה בשכרות.



התובע, ברנה אברהם, נהג ברכבו בעת שהיה שתוי. במהלך הנסיעה עלה על מדרכה ופגע במכוניות שחנו בסמוך לביתו. בדמו נמצא אלכוהול בריכוז גבוה מהמותר, ובשל כך אף הוגש נגדו כתב אישום. כאשר פנה לחברת הביטוח ישיר איי.די.איי, התנערה זו מפוליסת הביטוח שלו וסירבה לפצותו. לטענתה, נהיגה בשכרות אינה בגדר הסיכונים שלקחה על עצמה בעת הסכמתה לבטח, ובנוסף, מדיניות משפטית ראויה מצדיקה שלילת תגמולי ביטוח מאדם שנהג בשכרות.



השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה כי "אין לקבל את העובדה שהפרת הוראת חוק - ואפילו היא חמורה כנהיגה בשכרות - צריכה לגרור אחריה אי-תחולה של חוזה הביטוח".



לדבריה, במקרים רבים מכניס הנהג את עצמו ואת עוברי הדרך במודע למצב סכנה. כך, למשל, ביחס לנסיעה ברמזור אדום, חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה במהירות מופרזת וכו'. "היעלה על הדעת שבכל אותן נסיבות לא יהיה כיסוי ביטוחי", תהתה השופטת, והוסיפה כי "אין זה מתפקידן של חברות הביטוח לאכוף עבירות תעבורה, אפילו הן חמורות ותוצאתן קשה, בדרך של שלילת כיסוי ביטוחי, ואסור שכך ייעשה".



עוד הוסיפה השופטת כי המדיניות המשפטית הראויה היא כי המלחמה בתאונות הדרכים ובנהגים שיכורים או עברייני תנועה תתמקד בתחום המשפט הפלילי והתעבורתי, שבו ניתן להעניש, ולא בתחום הכיסוי הביטוחי.



השופטת סיימה בדברי ביקורת על חברות הביטוח, לדבריה, "חרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח המבקשות לשלול את הכיסוי הביטוחי במקרה של תאונה שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות, הן לא אומרות נואש, ושבות ומנסות את מזלן".



לפיכך קבעה השופטת כי על החברה לשלם למבוטח את נזקיו, בגובה 17,800 שקל, ובנוסף הוצאות משפט בסך 1,000 שקל.



(תק 3174/07)