ב-15 בספטמבר, לפני כשנה, נחת על שולחנו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז מכתב שהעלה על פניו חיוך גדול. היה זה מכתבה של יו"ר הוועדה לבחינת מינויים בכירים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים, עו"ד טנה שפניץ, שבישר לשר כי הוא יכול למנות את האלוף במיל' גבי אופיר, לקדנציה נוספת כמנכ"ל רשות שדות התעופה.
כנראה שמופז לא קרא את הפרסומים בחודשים שקדמו להארכת הכהונה, וגם התעלם ממידע שהועבר אליו מתוך הרשות על תפקודו של אופיר, מערכת יחסיו עם בכירי הרשות ועניינים הקשורים לעבודה עם ספקים חיצוניים שנבחרו בהוראתו ללא מכרז. את הביקורת על הארכת המינוי הדף מופז בנפנוף במכתבה של שפניץ, ששימש תעודת הכשר להארכת הכהונה של עמיתו לשירות הצבאי.
אבל מלבד השורה התחתונה, שאכן הכשירה את המינוי, בלטו במכתב כמה שורות שהיו אמורות לעורר במופז היסוס. שפניץ כתבה שלוועדה הגיע חומר רב בנוגע לאופיר שראוי לבחינה, אך באין כלים מתאימים בוועדה שלה, היא מציעה לשר לבדוק את העניין. את מופז זה לא עניין.
גם העובדה שאופיר הצליח להסתכסך עם רבים מבכירי הרשות וחברי הדירקטוריון, לקדם מקורבים, לשחרר זכיינים מהתחייבויות לרשות בעשרות מיליוני שקלים ולפטר שורה של בכירים שהיו עמוד השדרה הארגוני, לא הפריעה למופז.
"לא פלא שהרשות נראית כפי שהיא נראית", אמר השבוע בתסכול עובד בכיר, "כל פעם מצניחים עלינו איזה גנרל שלא מבין כלום בניהול תאגיד בסדר גודל כזה. בקצב שבו מתחלפי שרי תחבורה, יש לנו העונג להכיר הרבה גנרלים. על אף שהם נראים החלטיים ונחושים בעת שירותם הצבאי, אין להם מושג בקבלת החלטות בגוף אזרחי. מה מבין מי שהיה אלוף פיקוד העורף בניהול תאגיד עסקי? מה מבין טייס צבאי בענייני תעופה אזרחית? הם אפילו לא עוברים הכנה לתפקיד, אז איך מצפים מהם להצליח?"
אופיר אינו יוצא מערכת הביטחון הראשון שהוצנח לתפקיד ברשות שדות התעופה. קדמו לו חברי דירקטוריון כמו האלוף יאנוש בן-גל ויו"ר הדירקטוריון אבי קוסטליץ, לשעבר ראש אגף בשב"כ ששימש גם הוא מנכ"ל הרשות. אחרים הוצנחו לתפקידי ניהול בכירים פחות זמן קצר לאחר שפשטו את המדים, והכל בזכות יוצאי צבא אחרים שכבר הספיקו לתפוס עמדות בכירות בפוליטיקה, משם יכלו לסדר לחברים עבודה במשרות בכירות במגזר הציבורי.
העובדה שמדובר בתאגיד המגלגל מחזור עסקים של כ-2 מיליארד שקל בשנה ואחראי על כל שערי המדינה ביבשה ובאוויר לא שינתה למופז, בדיוק כמו שזה לא הפריע לקודמיו.
מהמסוק לנמל, מהסיירת לרשות
מינוי של קצינים בכירים לתפקידים ציבוריים מרכזיים אינה תופעה חדשה, אך נדמה שבשנים האחרונות היא התרחבה מאוד. לאנשי צבא שעוברים לתחום הפוליטי אין מחנה נאמנים במרכז המפלגה, המשמש בדרך כלל מאגר מועמדים פוטנציאלי לתפקידים אלה, והם מעדיפים למנות את חבריהם מהשירות. בנוסף, עם החרפת הביקורת הציבורית בנוגע לזיקה הפוליטית בין השר הממנה למועמד, בוחרים רבים למנות אנשי צבא שמגיעים לכאורה מחוץ למערכת הפוליטית.
במדינה שחיה על חרבה כבר שישה עשורים נתפשים הגנרלים כמועמדים טבעיים לתפקידים בכירים, גם אם איש אינו בודק את התאמתם לתפקיד. אותם יוצאי צבא נהנים לרוב מפנסיה נדיבה וחבילות פרישה מפנקות המגיעות לעתים לשווי של מיליוני שקלים. המינוי הבכיר מוסיף להם עוד משכורת נאה מכספי משלם המסים.
כך למשל מינה השר מופז באחרונה את חברו למטכ"ל, האלוף יצחק (חקי) הראל, לתפקיד יו"ר חברת הלאומית לדרכים (מע"צ), המגלגלת מחזור של 4 מיליארד שקל בשנה (ותוכנית חומש בהיקף של כ-20 מיליארד שקל). להראל אין שום השכלה רלוונטית בתחום, וקשה לראות מה בעברו הצבאי כראש אגף תקשוב הופך אותו למינוי מתאים.
הראל החליף בתפקיד את האלוף עמירם לוין, איש סיירת מטכ"ל, אלוף פיקוד צפון ומשנה לראש המוסד לשעבר, שמונה בתקופתו של השר אביגדור ליברמן. למרות כוונותיו הטובות, התקשה לוין להתמודד עם הפוליטיזציה של החברה, שספגה ביקורת חריפה בדו"ח מבקר המדינה האחרון בנוגע לפגמים בדרך שבה נקלטו עובדים חדשים, כולל עובדים בכירים כמו מנכ"ל, משנה למנכ"ל וסמנכ"לים.
"ממצאי הביקורת מעלים חשש להפעלת שיקולים זרים במהלך ביצוע מינויים וקבלת עובדים לחברה", כתב המבקר. "ממצאי הביקורת מצביעים כי בחברה החדשה החלו להתקיים נורמות בלתי תקינות בתחום גיוס עובדים בכירים וזוטרים, המטילים ספק אם החברה קלטה את העובדים היותר טובים". המבקר מטיח האשמות גם בדירקטוריון החברה, שלטענתו לא פיקח כנדרש על פעולות ההנהלה. בתקופת לוין כיו"ר לא גובשו נהלים לחברה ולא הוגדרו תפקידי היחידות השונות. למופז, חלפה חצי שנה מאז עזיבתו של לוין עד שמופז, שתחום הבטיחות בדרכים קרוב ללבו, מצא לו מחליף. המחליף הגיע לתפקיד עם ניסיון ציבורי דל יותר אפילו מקודמו.
ממע"צ עבר מופז לחברת נמלי ישראל (חנ"י). חברה זו מחזיקה בנכסי שלושת הנמלים הגדולים במדינה, ואחראית לתוכניות פיתוח בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים. כחלק מהרפורמה בנמלים החליפה החברה את רשות הנמלים, וכיום היא נתקלת בבעיות לא מועטות ביישום הרפורמה וביחסיה עם חברות הנמל שהוקמו באילת אשדוד וחיפה.
היו"ר הקודם, דן תיכון, אדם דעתני שלא תמיד הסכים לתכתיבי משרד התחבורה, נאלץ להתפטר בעקבות מחלוקות עם המנכ"ל. במשך למעלה משנה התנהלה החברה ללא יו"ר, עד שהשר מינה לתפקיד את האלוף יפתח רון-טל, לשעבר ראש מפקדת זרועות היבשה.
לאחר שפרש מצה"ל החל האלוף רון-טל לעבוד כיועץ לחברת אלביט, שזכתה במכרז ענק של צה"ל שעליו היה רון-טל ממונה. מופז, שהיה אחראי לקידומו בצבא, החליט לדאוג לו לתעסוקה נוספת גם באזרחות. עכשיו יאלץ רון-טל להתמודד עם רפורמה תקועה ומשימות לשני העשורים הקרובים, מבלי שיש לו רקע כלשהו בתחום שעליו הוא מופקד.
רון-טל אינו הקצין הבכיר היחידי בחנ"י. למעשה, רשות הנמלים, שידועה בשכר הגבוה של עובדיה, תמיד היתה יעד מועדף ליוצאי צבא. אחד מהמינויים של השר הקודם, אביגדור ליברמן, היה ראובן דינאל, קצין בכיר בצה"ל ויוצא זרועות המודיעין, המשמש כיום סמנכ"ל בחברה. במסגרת תפקידו במודיעין יצא דינאל לשליחות בחו"ל, ממנה הוחזר אחרי שנפל קורבן לתרגיל עוקץ של שירותי המודיעין המקומיים באותה מדינה. הילת הסוכן החשאי הספיקה לליברמן, שמינה אותו לתפקיד מנהל נמל הכרמל - שכלל לא היה קיים באותה תקופה - עם רכב צמוד, לשכה ושכר נדיב. הנמל, אגב, עדיין לא הוקם. למטכ"ל של מופז בחברות הממשלתיות יצטרף בקרוב האלוף אודי שני, ראש אגף תקשוב לשעבר. מופז הודיע על כוונתו למנות את שני ליו"ר חברת רכבת ישראל, בעלת תקציב רב שנתי של כ-20 מיליארד שקל. מדובר בחברה בלי דירקטוריון מתפקד, עם מנכ"ל שאמור לפרוש בחודש הקרוב ועם ועד עובדים שמגלה סימני עצבנות לקראת צעדי הייעול המתוכננים.
שני, שהקים בהצלחה מערכות טכנולוגיות באגף התקשוב, ייאלץ להתמודד עם מכרזי ענק בהיקף של מיליארדי שקלים, רכש של ציוד שבו אינו מבין דבר ואיוש של שורת תפקידי ניהול בכירים שנותרו ריקים עקב שיתוק הדירקטוריון. המינוי צריך לעבור את אישורם של הוועדה למינוי בכירים והדירקטוריון.
בנוסף, באחרונה הודיע מופז כי ימנה את תא"ל יאיר דורי, לשעבר קצין נ"מ ראשי בצה"ל, לתפקיד מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים. מופז הודיע על המינוי לאחר שנכשל ניסיונו למנות מקורב אחר מהזירה הפוליטית. גם שמו של מפכ"ל המשטרה לשעבר, רנ"צ משה קראדי, הוזכר כמועמד לתפקיד באחת החברות הממשלתיות שעליהן אחראי מופז. קראדי, כזכור, פרש מתפקידו בנסיבות לא מחמיאות לאחר פרסום מסקנות ועדת זיילר, שעסקה בין היתר בתפקודו בפרשת פריניאן.
"גם אם מתעלמים מהיעדר ההבנה העסקית הנחוצה לניהול תאגידי ענק כמו רשות שדות התעופה וחברות התשתית הממשלתיות, אין בעולם כוח שיכשיר גנרל לעבור בן לילה לעבודה מול גורמים כמו ועד עובדים, יועץ משפטי וחשב, או אפילו לדבר בשפה שבה מדברים במגזר הציבורי" - כך אומר בכיר במשרד האוצר שבתוקף תפקידו נמצא במגע שוטף עם חברות ממשלתיות שבראשן עומדים קצינים בכירים לשעבר.
התוצאות ידועות מראש
"גם אם יש להם כריזמה ואומץ לב, הם פשוט לא יודעים למה הם נכנסים. במקרה הטוב הם לא משנים דבר ובמקרה הרע הם פשוט הורסים. בצבא היו סביבם מאות חיילים שקפצו לדום בפקודה. בעולם העסקי יש ועד עובדים שעוצר את העבודה, מגבלות משפטיות ותקציביות והמון שיקולים שאיש צבא ממוצע לא נתקל בהם, גם אם הצטיין לאורך הקריירה הצבאית שלו".
אבל דווקא ועדות איתור, הנותנות את הגושפנקה הרשמית למינויים המבוצעים על ידי השרים, משמשות בובות במשחק שתוצאותיו לרוב ידועות מראש. במקרה של תא"ל יאיר דורי, לדוגמה, הוקמה ועדת איתור שגיבשה רשימה שמות, שממנה בחר השר את מועמדו. אבל למרבית הפלא, מתוך עשרות המועמדים נכנסו לרשימה הסופית רק אנשיו של השר.
כך היה גם במקרה של מינוי תא"ל חיים מסינג לתפקיד מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים. המועמד סומן מראש על ידי ראש הממשלה באותה תקופה, אריאל שרון. למרות הליך האיתור המבוים, התגלה מסינג, איש חיל האוויר לשעבר, כמינוי מוצלח. אך ההצלחה בתפקיד לא עזרה לו לעבור את ועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל הרשות למלחמה בתאונות בדרכים, שאליו סומן, כאמור, מקורב למופז.
בשני משרדי ממשלה מכהנים כיום גנרלים בתפקיד המנכ"ל; כל קשר בינם לבין התחום המקצועי שבו עוסק המשרד קלוש למדי. במשרד להגנת הסביבה המנכ"ל הוא האלוף שי אביטל, לשעבר איש סיירת מטכ"ל, בעל רקורד מבצעי עשיר ומשק כבשים במושב ארבל. בכירי המשרד, שבתחילה האמינו שהשר גדעון עזרא הביא אתו אדם שיוכל לקדם את העניין החשוב שעליו הוא מופקד, הופתעו כשגילו שאביטל בחר להעיד לטובת נאשם בכתב אישום שהגיש המשרד בראשו הוא עומד.
אביטל נתן עדות אופי לטובת גיורא זורע, אף הוא מפקד סיירת מטכ"ל בעבר, שבתפקידו כמנכ"ל מפעל הוד חפר הזרים שפכים לנחל אלכסנדר. זורע הורשע בעבירות על חוק המים והחוק למניעת זיהום הים ומקורות יבשתיים, וזוכה מעבירות על חוק הניקיון. אביטל, שכבר כיהן בתפקיד המנכ"ל, הודה כי הוא לא מכיר את האירוע עצמו, אבל ציין כי זורע הוא מפקד נערץ ואדם הגון וישר. "זה היה אבסורד, אבל המשכנו הלאה כי ראינו שהוא לא מבין את משמעות הדבר", אמר השבוע עובד ותיק, "הבעיה היא שהאיש לא רגיל לעבודה מול משרדי ממשלה. הוא מתקשה לעמוד בקצב של הפקידים ואפילו בקצב של השר".
גם למשרד לביטחון פנים, שבו כיהן השר עזרא בממשלה הקודמת, הוא לא שכח להביא גנרל - הפעם מחיל האוויר. תא"ל רן פלק, שהיה ראש מטה חיל האוויר ונחשב לאחד מטובי הטייסים ששירתו בחיל, נאלץ כיום להתמודד עם קיצוצים ובעיות כוח אדם במשרד, שהתגלה במלחמה האחרונה כאחד החשובים בכל הקשור לטיפול בעורף בעת מלחמה.
למעשה, למשרד לביטחון פנים מגיעים בכירים רבים מצה"ל, ולא כפי שניתן היה לצפות, משורות המשטרה. כשאביגדור קהלני היה השר האחראי הוא הביא עמו כמנכ"ל את פקודו לשעבר וחברו הטוב תא"ל אמי פלנט, שבקרוב אמור להתמנות למנכ"ל האגודה למען החייל. כשעוזי לנדאו כיהן כשר הוא הביא עמו כמנכ"ל את תא"ל אבנר ברזני, איש ניהול שהיה בעבר ראש חטיבת הסגל בצה"ל. ברזני עזב את התפקיד אחרי שנה, כשהוצע לו לחזור לשורות צה"ל כקצין קבילות חיילים.
שב"ס או מתנ"ס
תופעה נוספת הרווחת בשנים האחרונות היא מינוי קצינים בכירים לראשי ועדות ממונות. מדובר בוועדות שמונו לניהול רשויות מקומיות, שראשיהן סולקו מהתפקיד על ידי שר הפנים. כך למשל מונה נציב השב"ס לשעבר, רב גונדר אריה ביבי, לעמוד בראש הוועדה הקרואה שהחליפה את עיריית לוד, לאחר הדחתו של פנחס עידן מראשות העיר.
בתקופה של ביבי לא התקדמה העיר לשום מקום. מחליפו בתפקיד, בני רגב, שנבחר על ידי התושבים, רק העמיק את הגירעון בקופה העירונית. שר פנים הדיח גם אותו, ומינה ועדת חקירה לבדיקת המצב בעיר. לראש הוועדה מונה תא"ל דוד חרמש, יו"ר החברה הממשלתית נמל חיפה, שבתקופת שר התחבורה, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, שימש גם מנכ"ל חברת אל על. חרמש השלים את עבודתו והמליץ על מינוי ראש עיר חיצוני לעיריית לוד. לתפקיד נבחר, גם הפעם, משוחרר טרי מצה"ל, תא"ל אילן הררי, ששימש קצין חינוך ראשי. כנראה שהשר רוני בר און, שהחליט על המינוי, סבור כי קיימים קווי דימיון רבים בין ניהול חיל החינוך לניהול עיר בעייתית כמו לוד.
בר-און היה גם זה שהחליט על מינויו של גונדר שלמה טוויזר, לשעבר בכיר בשב"ס, לתפקיד ראש הוועדה הממונה על ניהול העיר טייבה. טוויזר הוא תומך של השר אביגדור ליברמן, חברו הטוב של בר-און, שלעמדותיו כלפי אזרחי ישראל הערבים ודאי אין תומכים רבים בטייבה. לפי שעה נחשב טוויזר להצלחה בתפקיד.
גם בתחום החינוך והספורט יש ג'ובים פנויים עבור קצינים בכירים. למשל, האלוף יום טוב סמיה מונה ליו"ר המועצה להימורים בספורט על ידי חברו האלוף במילואים מתן וילנאי, שהיה באותה תקופה שר הספורט. אלוף משנה יאיר גלר מונה באותה תקופה למנכ"ל החברה הממשלתית למתנ"סים, חברה עם פרישה ארצית של עשרות סניפים, מאות עובדים ומשימות מורכבות בהרבה מאלה שביצע כראש ענף בחיל חינוך.
לשרים לא באמת משנה באיזו חברה מדובר, העיקר שהקצין הבכיר יהיה חבר נאמן לדרך הצבאית או מקורב לדרך הפוליטית. כך מצא עצמו האלוף אורן שחור בתפקיד יו"ר חברת עמידר, זמן קצר לאחר שפרש מהצבא בעקבות חשיפת קשריו עם בכירי מפלגת העבודה. עמידר אמנם לא דרכה במקום בתקופתו, אבל קשה לומר שמתאם הפעולות בשטחים לשעבר ניהל אותה בצורה מוצלחת במיוחד.
שחור גילה הבנה פוליטית לא מועטה בהמשך, והצליח לשכנע את אנשיו של שר האוצר בנימין נתניהו למנותו ליו"ר חברת קצא"א (קו צינור נפט אילת אשקלון), שהפכה בינתיים לחברה עם פעילות עסקית מרשימה. כששחור נכנס לתפקיד, הוא מצא בתפקיד המנכ"ל את האלוף עמנואל סקל, עוד קולגה מהשירות הצבאי. אולי על רקע יריבויות מהעבר הצבאי המשותף, הביא שחור לסיום כהונתו של סקל.
משחקים בדירקטוריון
שרים רבים גם נוהגים למנות חברים פורשי צה"ל לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. שם המלאכה קלה במיוחד: כל שצריך הוא לעמוד בתנאי השכלה (תואר אקדמי כלשהו במגוון רחב של תחומים שאינם קשורים לעבודת החברה), או להיות בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד במגזר הציבורי. אין צורך בשניהם כדי להתמנות לתפקיד.
אנשי צבא בכירים ששירתו עשרות שנים בקבע הם מועמדים קלאסיים לתפוס תפקידים מסוג זה. כך למשל מינה אריאל שרון, בתקופת כהונתו כשר התשתיות, את חברו מהצנחנים האלוף במיל' יעקב אבן, ליו"ר דירקטוריון חברת הפחם. בחברה כונה אבן "הגנרל", אבל הוא לא הצליח להתמודד עם המנכ"לים, שהיו דומיננטיים ממנו. כך מונה תא"ל אמאל אסעד, שהיה ברשימת מפלגת המרכז לכנסת ולאחר מכן ברשימת הליכוד, לדירקטוריונים של חברת בזק ורשות שדות התעופה.
ובחזרה למופז. כששימש שר ביטחון, מינה את האלוף משה נתיב לדירקטור בתעשייה האווירית. לכאורה, מה מתאים יותר לאלוף בדימוס מלכהן כחבר דירקטוריון של חברה העוסקת בביטחון. אבל במקרה הזה שכחו השר והאלוף לכתוב בטפסים שהוגשו לוועדה לבחינת מינויים שנתיב עומד בראש עמותה פוליטית לקידומו של מופז.
בינתיים נסק מופז בשמי הפוליטיקה הישראלית. למרות מעמדו הרם, הוא לא שכח את קציני הצבא שפגש בדרך. את אל"מ יוסי לחמני, שהיה יועץ צבאי לסגן שר הביטחון ונמנה דווקא עם תומכי מפלגת העבודה, מינה באחרונה לדירקטור במע"צ. לחמני משמש כיום כמנכ"ל מרכז מורשת יצחק רבין, גם הוא גוף הנתמך בכספי ציבור.
למרות עיסוקיו הרבים מצא לחמני בחודשים האחרונים הרבה זמן פנוי בשביל פטרונו הפוליטי. ביחד עם אחד מעוזרי השר הוא הכין עבור מופז את המסמכים לעדותו בוועדת וינוגרד, לחקר הנסיבות שהובילו למלחמת לבנון השנייה. עם האלוף הראל כיו"ר ואל"מ לחמני כדירקטור, ישיבות ההנהלה של מע"צ ודאי ייראו כמו תדריך למבצע צבאי.
תגובתו של מופז: "קצינים בכירים שנבחרו על ידי השר לתפקידים בחברות ממשלתיות ותאגידים סטטוטוריים, נבחרו על בסיס כישוריהם וניסיונם הניהולי. מדובר באנשים שיש להם ניסיון רב בניהול מערכות גדולות ועתירות תקציב, בתכנון ובהובלת פרויקטים ובניהול כוח אדם. אין הדרגה מהווה ערובה להצלחה, אלא הניסיון הרב והקבלות שמביא אתו האיש לתפקיד".
"לא תמיד נדרש רקע מקצועי"
הוועדה לבחינת מינויים בכירים היא שאמורה לעמוד בפרץ ההצנחה של הקצינים הבכירים והמקושרים למערכת הציבורית. היא אמורה לבדוק אם אותם קצינים ניחנו בכישורים מתאימים לתפקידים הבכירים המיועדים להם, מלבד הדרגות שיש להם על הכתפיים. בראש הוועדה עומדת בשנתיים האחרונות עו"ד טנה שפניץ, שכיהנה בעבר בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
לפי החוק, הוועדה דנה במינויים של מנכ"לים, חברי דירקטוריון ויו"רים של כמאה חברות ממשלתיות, ובמינויים דומים בתאגידים ציבוריים, כמו רשות שדות התעופה ורשויות נוספות הפועלות כרשויות עצמאיות.
שפניץ אינה מתרגשת מהזרם הבלתי פוסק של הקצונה הבכירה בצה"ל ובמשטרה אל התפקידים הבכירים במגזר הציבורי. "מתוך כ-700 מועמדים הנבדקים אצלנו בכל שנה, אין כל הבלטה ליוצאי מערכת הביטחון", היא אומרת.
"באופן טבעי, כל שר הממונה על חברה ממשלתית או תאגיד ציבורי מעוניין שהצלחת הגוף שבו הוא ממנה אנשים תיזקף לזכותו. אני יכולה להבין מדוע שר בוחר למנות אנשים שהגיעו מהמקומות שמהם גם הוא הגיע. במקרה של פוליטיקאים שהיו בעבר קצינים בכירים בעצמם, טבעי הדבר שיביאו אתם אנשי צבא שהכירו במהלך הדרך ושעליהם הם סומכים. בעיני, אין בעובדה זו כשלעצמה כל פסול - כמובן, בתנאי שמתקיימים כל התנאים הנדרשים בחוק לכשירות לכהונה".
איך ייתכן מצב שבו קצין, בכיר ככל שיהיה, מקבל אחריות על חברה ממשלתית שמגלגלת מיליארדים, מבלי שיהיה לו כל רקע בתחום ורק בזכות שירות צבאי משותף עם השר הממנה?
"המצב שונה מאוד ממקרה למקרה. אני לא מתכוונת להיכנס לשיקולי הוועדה במקרים ספציפיים, אבל כל חברה נתונה במצב מסוים בזמן שבו נדרש המינוי, ואנחנו משתדלים לבחון את הרקע של המועמד מול מצבה של החברה. לא תמיד יש צורך בידע מקצועי ספציפי כדי למלא את התפקיד, מה גם שתמיד אפשר לשכור שירותים של יועצים. במרבית המקרים מדובר בתפקידי ניהול או בהובלת תהליכים, שנדרשים להם כישורי מנהיגות לצד הידע המקצועי. בתחום זה יש לקצינים בכירים הרבה מה לתרום, בזכות הקריירה הצבאית הארוכה שלהם".
ובכל זאת, כיצד יכול קצין שהוביל אוגדות בקרב או ביצע פעולות נועזות בעורף האויב לפקח על פעולות עסקיות מורכבות? מה בעבר הצבאי מכשיר אותו לכך?
"צריך להבדיל בין התפקידים השונים שלגביהם אנחנו בוחנים כשירות של מועמד. באופן עקרוני אנחנו בודקים אם המועמד עומד בתנאי הסף לפי שני פרמטרים: השכלה וניסיון. ואולם כשמדובר בדירקטור בחברה ממשלתית, מבחינת ההוראות בחוק, המועמד יכול לעמוד רק באחד התנאים כדי שמינויו יאושר. הוא יכול להיות בעל נתוני השכלה במקצועות הרלוונטיים לפי החוק, אך חסר ניסיון, או לחלופין - בעל ניסיון בתחום, אך חסר השכלה רלוונטית. במקרים של אישור מועמדים לתפקידי מנכ"ל או יו"ר דירקטוריון הבחינה היא קפדנית יותר. החוק קובע שיש צורך גם בהשכלה וגם בניסיון מצטבר, ואין די רק באחד התנאים.
"אנחנו בודקים בשים לב את ההתאמה של המועמד לצורכי החברה ולגודלה, וכן את מידת יכולתו להקדיש זמן לתפקיד. הניסיון של המועמד נבחן על רקע תפקידים קודמים שמילא, ואנשי צבא נבדקים כמו כל מועמד אחר. אפשר להניח שבתפקידים הרבים שאדם עובר במהלך הקריירה הצבאית, הוא צובר ניסיון ניהולי השקול לניסיון של מועמדים מהמגזר העסקי או הציבורי. יתרה מזאת, לא תמיד עדיף למנות אדם בעל תואר הנדסי המגיע מהאזרחות, על פני קצין המנוסה בניהול כוח אדם בצבא בסדרי גודל של אוגדות. ישנם סוגים שונים של ניסיון - פיקוד על יחידות גדולות שקול לניהול של ארגון גדול; לא צריך להיות בהכרח משפטן דגול או בעל רקע חשבונאי.
"בכל מקרה הדבר מצריך בדיקה מעמיקה ולא רק בחינה של התפקיד האחרון שמילא המועמד. אנחנו מכינים טבלאות שבודקות את הנתונים שהעביר המועמד בנוגע לניסיונו, אל מול התפקיד שאליו הוא מיועד בחברה ספציפית. יש כאן גמישות ומקום רב לשיקול דעת, ואנו לא פועלים רק לפי הגדרות החוק היבש".
בתקופה האחרונה אישרה הוועדה שבראשותך לקצינים בכירים לעמוד בראש חברות שלתחום עיסוקן אין שום קשר עם הרקע או הניסיון הצבאי שלהם.
"זה נכון, אבל צריך לזכור שאנחנו רואים ניירות ולא אנשים. אנחנו לא ועדת איתור שמראיינת ובוחרת את המועמד המתאים מכולם לאחר שראתה כמה מועמדים. במקרים רבים, השר מחליט שאדם מסוים הוא המועמד שלו וממנה אותו לדירקטור, מתוך ידיעה ברורה שהוא ייבחר ליו"ר על ידי הדירקטוריון.
"בדיקת הכשירות היא רק חלק מבדיקת ההתאמה של מועמד לתפקיד, אשר לה שותפים גם השר ודירקטוריון החברה. יש מקרים שבהם יש לוועדה רק סמכויות ייעוץ. לעתים נראה לנו שהשר צריך לקבל את העצה ולעתים אנחנו מעדיפים שלא לפזר סתם עצות באוויר, ולכן משאירים את העניין לשיקולו של השר. אני שמחה לומר שבדרך כלל, במקרים גבוליים השרים מקבלים את הייעוץ שלנו ולא מערערים עליו".
במקרים שונים היתה החלטת הוועדה תעודת הכשר שבה השתמשו שרים כדי להגן על עצמם מביקורת ציבורית.
"אנחנו לא מחלקים תעודות הכשר. הפסיקה קובעת במפורש שגם אם המועמד עומד בדרישות החוק, אין בכך כדי לפטור את הרשות הממנה (השר) ואת הרשות המאשרת (הדירקטוריון), מחובתן להפעיל שיקול דעת בנוגע למידת התאמתו של המועמד לתפקיד. כשמגיעות אלינו טענות בעת דיון במועמדות, אין לנו הכלים לבדוק אותן, ואנחנו מפנים אותן לשר הממנה. אני לא יודעת אם השרים באמת בודקים".
כיצד בכל זאת אפשר להקטין את החורים במסננת?
"בכל הנוגע למינוי מנכ"לים עברנו כברת דרך ארוכה. כיום נדרשת ועדת איתור כדי למנות מנכ"ל לחברה ממשלתית - מדובר בהתקדמות משום שזהו הליך ציבורי. לגבי תאגידים ציבוריים, אין הוראה כוללת כזו, אבל היועץ המשפטי לממשלה יכול להנחות אותם להקים ועדת איתור - וגם אחרי ועדת איתור אנחנו מבצעים בדיקה. בסופו של דבר, גם התאגידים הציבוריים מגיעים אלינו, בליווי תאור ההליך וחוות הדעת המשפטית על המועמד. בכל הנוגע ליו"רים אין הליך מובנה. אנחנו לא מכתיבים קריטריונים לדירקטוריון - שמפעיל לבד את השיקולים הרלוונטיים.
"צריך לזרום קצת עם החיים. אם רוצים אנשים טובים מאוד בתפקידים הבכירים, כדאי לעבוד עם שכל. כיום לא קל להצניח מישהו לתפקיד בכיר. ככל שהדירקטורים טובים יותר, החסם הוא גבוה יותר. אילו היינו יכולים לדרוש את קיומם של תנאי השכלה ביחד עם ניסיון במינוי דירקטורים - המצב היה טוב יותר".
אלוף יצחק (חקי) הראל
בצבא: ראש אגף תקשוב
באזרחות: יו"ר מע"צ
-
אלוף שי אביטל
בצבא: מפקד גייס
באזרחות: מנכ"ל המשרד הגנת הסביבה
-
אלוף יפתח רון-טל
בצבא: ראש מפקדת זרועות יבשה
באזרחות: יו"ר חברת נמלי ישראל
-
אלוף גבי אופיר
בצבא: אלוף פיקוד העורף
באזרחות: מנכ"ל רשות שדות התעופה
-
אל"מ דוד חרמש
בצבא: סגן ראש אכ"א
באזרחות: יו"ר נמל חיפה
-
אלוף אורן שחור
בצבא: מתאם הפעולות בשטחים
באזרחות: יו"ר קצא"א (קו צינור אשקלון אילת)
-
רא"ל גבי אשכנזי
בצבא: רמטכ"ל (כיום)
באזרחות: היה מועמד לתפקיד מנכ"ל חברת החשמל
-
גונדר שלמה טוויזר
בשב"ס: ראש מטה
באזרחות: יו"ר ועדה ממונה בעיריית טייבה
-
תא"ל אלי אמיתי
בצבא: ראש חטיבת מבצעים במטכ"ל
באזרחות: מנכ"ל רשות הטבע והגנים הלאומיים
-
רנ"צ רפי פלד
בצבא: מפכ"ל המשטרה
באזרחות: מנכ"ל חברת חשמל
-
תא"ל אילן הררי
בצבא: קצין חינוך ראשי
באזרחות: יו"ר ועדה ממונה בעיריית לוד
-
תא"ל יהודה כהן
בצבא: קצין הנדסה ראשי
באזרחות: מנכ"ל חברת כביש חוצה ישראל
הג'ובים החלומיים של קציני צה"ל: הכישורים והניסיון חשובים - אבל לא כמו הקשרים
גיא לשם
7.9.2007 / 9:34