וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהבור הגדול בדיזינגוף-פרשימן תל אביב ועד למגדלי חוף הכרמל - הבורות של הבניינים שלא נבנו

רז סמולסקי

7.9.2007 / 11:57

כמעט בכל עיר ניתן למצוא בורות או שלדי קונסטרוקציות מוקפים גדרות ושלטים נרקבים, שמעידים על מה שאמור היה להיות שם; הסיבות שונות ומשונות: קבלן שפשט את הרגל, סכסוכי שותפים, עיכובים ביורוקרטיים ואפילו פרשות פליליות



קשה לחשוב על הרבה מקומות מרכזיים יותר בתל אביב, ובעצם בישראל כולה, מצומת הרחובות דיזנגוף ופרישמן, מול המקום שבו היה עד לפני כמה שנים התיאטרון הקאמרי (כיום: תיאטרון בית לסין). אלא שהמקום הזה מקולל. בור גדול יש שם, עם כמה עמודי בטון חשופים, קורות ברזל מחלידות ומים מעופשים בקרקעית. אם תרצו, המקום הכי נמוך בתל אביב.



פעם עוד שאלו מה קורה שם, אבל מאז החיים נמשכו, וכיום אנשים חולפים באדישות ליד הבור הגדול, ובקושי מעיפים בו מבט. מצבה עגומה לבניין של 17 קומות, מעל לשלוש קומות מסחר - וגם לחברת נדל"ן שהתמוטטה, האחים קחטן.







אבל כידוע, בנדל"ן גם לפרויקטים מתים יש חיים. בתחילת השנה שעברה, לאחר שנים של סכסוך משפטי ארוך ומפותל, בוצעה המכירה המיוחלת. הקבוצה הרוכשת קיבלה את מרבית הזכויות על המגרש תמורת 14.8 מיליון דולר, ובכך אמורה היתה להסתיים פרשת הבור.



אבל הקללה לא הוסרה עדיין. העבודות בפרויקט טרם התחדשו בגלל התנגדויות התושבים לתוכנית החדשה למגדל בן 32 קומות. התנגדותם אמנם נדחתה, אולם כיום נמצא ההליך בפני ועדת ערר. על אף שההליכים הביורוקרטיים מראים סימנים של סיום קרוב, במשרד השיווק של הפרויקט עדיין משננים את התשובה "עוד חצי שנה"...



אחד העם, בחיפה



הבור שמלמד את השיעור החשוב ביותר ביחסי שכנות, הוא זה שנפער ברחוב אחד העם בשכונת הדר בחיפה. ההתחלה היתה דווקא אופטימית: היזם, ברוך פיינברג, התחיל לחפור את יסודות הבניין באמצע שנות ה-90 ובאופן יחסי לא נתקל בהרבה התנגדויות. אבל אחת מהן היתה עיקשת במיוחד.



אחד השכנים טען שפיינברג פלש עם הפרויקט למגרש שלו. ניסיונות להגיע להסדרים בין השניים לא עלו יפה, והשניים נגררו לסכסוך גבולות. מה שהחל כהתנגדות בוועדות התכנון השונות, הידרדר לסכסוך משפטי, שהגיע עד לבית המשפט העליון. שם, אמנם, הסתיימה הפרשה הכואבת בדחיית טענתו של השכן, אבל זו היתה נחמה קטנה מאוד לפיינברג שנקלע בינתיים לקשיים כספיים ולא הצליח להשלים את הבנייה.



בהמשך הועבר הבור לטיפול של כונס נכסים, אך זה עדיין לא מצא לו קונה. השמועות מדברות על דרישת מחיר לא ריאלית מצדו של הכונס, אבל בעיקר על המיקום הבעייתי של הבור בשכונת הדר שתושביה נמנים עם המעמד הסוציו אקונומי הבינוני והנמוך. התוכנית המאושרת במקום היא לבניין בגובה 25 קומות, מתוכן שלוש קומות מסחר, ואינה מתאימה לשכונה שבמשך שנים סובלת מנטישה של תושבים.



לנוכח הנתונים הבעייתיים של השכונה, לא נראה שבעתיד הקרוב מישהו ייקח על עצמו את עבודות סתימת הבור והקמת פרויקט במקום.



ויסוצקי 6, תל אביב



ברחוב ויסוצקי 6 בשיכון צמרת בתל אביב יש בור שרק יודעי דבר מודעים לקיומו, משום שבעליו נאלצו לכסותו באספלט. מה שאמור היה להיות מגדל מפואר בן 80 קומות, נהפך למגרש חנייה בגלל קשיים אליהם נקלעה החברה היזמית דירום לפני כארבע שנים. דירום נאלצה למכור את זכויותיה במגרש לקבוצת משקיעים מחו"ל ששינו את תוכנית בניין העיר, וכיום הוא מיועד לבניית פרויקט יוקרתי של דיור מוגן.



אבל כאן רק מתחילות הבעיות. היזמים ירשו מדירום חובות לבנקים שיש להחזירם לפני שיהיה אפשר להתחיל בבנייה; גרוע מכך: בינם לבין עצמם מתקיימים ויכוחים. הם ניסו למכור את הקרקע, אבל חזרו בהם רגע לפני שמכרו אותה לידי יזם חדש שהתעניין בנכס.



כמו רבים מן הפרויקטים התקועים, גם פרויקט ויסוצקי נמצא כיום בהליכים משפטיים, הפעם בין היזם החדש למשקיעים הזרים, ונראה כי תושבי רחוב ויסוצקי יוכלו ליהנות גם בעתיד ממגרש החניה הזמני שמכסה את יסודות הפרויקט של דירום.



כפר הים, חדרה



שלד שמפאר את חוף גבעת אולגה, ושעקב ממדיו נצפה גם מכביש החוף, הוא השלד של מה שאמור היה להיות מלון שרתון כפר הים בחדרה.



מדובר בפרויקט רב תלאות וכישלונות, שלמרות מיקומו הנדיר, על החוף ממש, סבל כמעט מכל תחלואה אפשרית. בעליו הראשונים היו קבוצת יזמים שתיכננה אותו לפני יותר מ-15 שנים. אחרי שהצליחו באופן מרשים למכור בבת אחת כ-100 דירות דרך מועדון חברים, הגיעה האכזבה, כשהאחרונים חזרו בהם מהעסקה.



בתחילת שנות ה-90 לקח על עצמו היזם מריו לנזיק את אתגר הבנייה והשיווק של הכפר, והצליח לממש את רוב הפרויקט. הוא בנה את רוב כפר הנופש, למעט הבניין המרכזי, ומכר כשני שלישים מהדירות במחירים גבוהים.



אבל הפרויקט לא נחשב לסיפור הצלחה, ובחלוף השנים נטשו הדיירים את הכפר או השכירו את דירותיהם לכל המרבה במחיר. לזניק עצמו נקלע לקשיים כלכליים ויצא מהתמונה.



בגלגול הבא נרכש כפר הנופש על ידי חברת אספן בשליטת אליעזר פישמן. הבעיות התחילו כאשר אספן ביקשה להגדיל את הבניין המרכזי ל-28 קומות. החברה להגנת הטבע הגישה ההתנגדות שהתקבלה בוועדה המחוזית. החשש היה שהבניין שנמצא במרחק של 100 מטר מהים ייהפך ממלון לדירות מגורים כפי שקרה בשאר הפרויקט.



התוצאה: הבנייה של המגדל הופסקה באמצע, ותוך כדי כך גם נכנס המשק למיתון, שוק הנדל"ן ירד, וכיום מלון בחדרה, אפילו על הים, אינו בדיוק מה שימריץ יזם להיכנס לפרויקט הזה ולמצוא מזור לשלד.



שער הים, ברחוב גד מכנס בנתניה



זהו בור טרי מהתקופה האחרונה, אבל עם סיפור סבוך כמו זה של הבורות הוותיקים. הבור בפרויקט שער הים בנתניה נחפר לפני כשנתיים, כשבבסיסו תוכנית להקמת מגדל של 25 קומות, בסמוך לקו הים.



נצב"א וחברת שער הים, בעלות הפרויקט, החליטו בשלב מסוים להפסיק את העבודות בנסיבות בלתי ברורות. יש הטוענים כי הנהלתה הקודמת של נצב"א, ובעליה הנוכחיים, קובי מימון, הפסיקו אותו בגלל תחשיב עלויות מוטעה וחוסר כדאיות כלכלית.



תביעה שהגישו רוכשי דירות במקום גורסת אחרת: נצב"א הגיעה למסקנה שבעוד שמחירי הדירות בסביבה עולים, היא מוכרת במחירים נמוכים מדי, וניסתה לחזור בה מהסכמי המכר עם הקונים. האחרונים סירבו, והגישו נגד החברה תביעה שמתבררת כיום בבית משפט.



ועוד בעיה: אחת הדירות נמכרה "לאדם הלא נכון", שידוע כמקורב לגורמים עברייניים. בתיק שנדון בבית המשפט הואשם הדייר בניסיונות סחיטה מול בעלי הפרויקט.



גם כאן הבור ממתין לגואל, וגם כאן נראה שהדרך לגאולה תעבור דרך בית המשפט.



מגדלי חוף הכרמל



אחרי שנים רבות שבישראל לא היתה קיימת מודעות לחשיבות חוף הים, החלה זו לחלחל באיטיות להוויה הציבורית והמשפטית במדינה, הרבה הודות לגופים הירוקים.



הבור הבא שלנו הוא קורבן של אותה מודעות ונמצא בחוף הכרמל, ליד פרויקט מגדלי חוף הכרמל/מלון מרידיאן, שהחיפאים אוהבים לכנות (לא בלי סיבה) "המפלצות".



קבוצת היזמים החלה בהקמת שני מבנים במסגרת הפרויקט, בשנות ה-90. המגדל הראשון, המרכזי והרחב ביותר, היה כבר לקראת סיום, שעה שעמותת אדם טבע ודין עתרה נגד שיווקו כבית מגורים ולא עבור דירות נופש. לגביו פסק בית המשפט העליון בשנת 2002 שהוא ישמש לדירות נופש בלבד.



לגבי המגדל השני, שהיה בשלב היסודות, נקבע כי ישמש כבית מלון בלבד. בנוסף, שונתה תוכנית המלון באופן שיהלום בצורה טובה יותר את מיקומו ליד החוף, המלון הונמך, ו"סובב" כך שהחזית הצרה ולא הרחבה פנתה לכיוון הים, כדי לצמצם את חסימת האור והאוויר מהים.



הבעיה היתה שהמגדל הראשון, המרכזי, הושלם והוא חוצץ בין העיר לים. היסודות של המגדל השני כבר נחפרו לפי התוכנית המקורית, ולא התאימו לשינוי בתכנון. כך נולדה צלקת בטון ליד המגדל, כתזכורת לפגיעה הסביבתית שנמנעה.



כדי לכסות על המפגע, כיסו אותו היזמים באדניות ובעציצים, אבל הגופים הירוקים מעירים בעצב, שהמפגע האמיתי הוא שני המגדלים.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully