מלחמה על 730 מיליארד שקל: עוד איום על הבנקים - בתי ההשקעות ישווקו קרנות כספיות שיתחרו בפק"מ

בשנה שעברה רכשו בתי ההשקעות וחברות הביטוח מהבנקים קופות גמל וקרנות נאמנות שמנהלות 400 מיליארד שקל. אבל התיאבון של הרוכשים לא נגמר. עכשיו הם מכוונים לבטן הרכה של מערכת הבנקאות: 730 מיליארד השקלים השוכבים בפיקדונות בתנאים גרועים ובריבית עלובה ומשפרים את הרווחיות של הבנקים. בשבועות הקרובים צפויה ועדת הכספים של הכנסת לאשר את תיקון תקנות ההשקעה בקרנות כך שיאפשרו לבתי ההשקעות לשווק קרנות נאמנות חדשות שנקראות "קרנות כספיות".



בבתי ההשקעות ממתינים בדריכות. התשקיפים כבר מוכנים, כך שמיד לאחר תיקון התקנות יונפקו קרנות חדשות שיאפשרו למשקי הבית לקבל ריבית גבוהה יותר מזו שנותנים הפיקדונות הבנקאיים.



הרעיון של קרנות כספיות אינו חדש. טיוטת תיקון התקנות הראשונה נוסחה על ידי רשות ניירות ערך כבר ב-2002, אבל הטיפול בנושא נדחק בשנים האחרונות לשוליים. בחודשים האחרונים הוא חזר למרכז, כשהוא זוכה לדחיפה מצד יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, והמשנה לנגיד בנק ישראל, צבי אקשטיין.



קרנות כספיות הן קרנות שמשקיעות את רוב הכסף שלהן בפיקדונות בנקאיים. מה שמעניק להן יתרון על פני פיקדונות שמפקיד הציבור הוא היקף הכספים העצום, שמאפשר לקבל מהבנקים ריבית גבוהה יחסית. בשוק ההון מעריכים שבאמצעות הקרנות האלה יוכלו משקי הבית לקבל את ריבית הג'מבו שמקבלות החברות הגדולות במשק. כיום נוהגים הבנקים לשלם למשקי הבית ריבית נמוכה ביותר (פריים פחות 3%-4%), וההנחה היא שבקרנות הכספיות תשולם ריבית גבוהה יותר, של פריים פחות 1.5%-1.7%. יתרון נוסף של הקרנות הוא הנזילות. בעוד שבפיקדונות הבנקאיים צריכים הלקוחות לסגור את הכסף לתקופות ארוכות כדי לשפר את גובה הריבית, את הקרנות הכספיות ניתן יהיה לפדות בכל יום בבורסה.



מלחמה על הר של 730 מיליארד שקל



תקנות ההשקעה הנוכחיות של קרנות הנאמנות מחייבות את מנהלי הקרנות שלא להחזיק יותר מ-50% מהכסף במזומן, ולכן הקרנות הכספיות אינן יכולות להתקיים. לאחר התיקון יוכלו המנהלים להחזיק אפילו 100% מהכסף במזומן למשך תקופה של חצי שנה. קרן שתנקוט אסטרטגיית השקעות כזו תיקרא קרן כספית טהורה, ולמעשה כל התרומה שלה למשקיע תהיה בכך שהוא יצטרף למשקיעים אחרים כדי לרכוש מהבנקים פיקדונות בתנאים משופרים. דמי הניהול בקרנות הכספיות יהיו נמוכים וינועו בין 0.5% ל-0.7%, תלוי בתמהיל ההשקעות של מנהל הקרן.



בחו"ל מכנים את הקרנות הכספיות בשם Money Market Funds והן נחשבות למוצר פופולרי. הראשון שהנפיק קרנות כאלה בארה"ב היה בנק ההשקעות מריל לינץ', באמצע שנות ה-70. הקרנות מייצרות לבתי ההשקעות תזרים דמי ניהול נוסף, אבל החשיבות האמיתית שלהן היא הקשר ללקוח. בארה"ב ובאירופה לקחו את הקרנות האלה צעד אחד קדימה, ובנוסף לשיפור תנאי הריבית איפשרו ללקוחות להשתמש בהן כתחליף לשירותי התשלומים של חשבון העו"ש הבנקאי.



לדוגמה, בחו"ל מעניקות הקרנות הכספיות למשקיעים פנקסי צ'קים וכרטיסי אשראי. הלקוח משלם באמצעות הצ'ק או כרטיס האשראי, ובמקום שהכסף יירד מחשבון העו"ש שלו, הוא מופחת מיתרת האחזקות שיש לו בקרן.



בסביבה הבנקאית של ישראל יש לחשבונות האלה יתרון משמעותי. בעוד שהבנקים גובים מהלקוחות עמלות ניהול חשבון ועמלות שורה על כל תשלום, בקרנות הכספיות לא ייגבה שום תשלום מעבר לדמי הניהול. השירות הזה סייע, למשל, למריל לינץ' לפתוח תוך שלוש שנים מיליוני חשבונות תשלומים ללקוחות, ודרך החשבונות האלה הוא שיווק להם מוצרים פיננסיים נוספים.



בבתי ההשקעות שוברים את הראש כיצד לפתח תשתית הפצה שתעקוף את התשתית הבנקאית, וזאת בעיקר כדי לא לשלם עמלת הפצה על שיווק קרנות הנאמנות וקופות הגמל. הקרנות הכספיות יכולות להיות פתרון טוב.



בנוסף לתחרות על הפיקדונות, הקרנות הכספיות יאפשרו לבתי ההשקעות להתחרות בבנקים על ההלוואות לטווח קצר לעסקים. בשנים האחרונות נתקלו הבנקים בתחרות עזה מכיוון שוק ההון על המימון לטווח ארוך לעסקים, אך הם עדיין שולטים במימון לטווח הקצר. לצורך פתיחת התחרות על התחום הבנקאי הזה, יותר לקרנות הכספיות להשקיע בניירות ערך מסחריים. מדובר בניירות ערך שאינם מונפקים לציבור, אך רשומים במסלקת הבורסה.



בעולם, הכלי הזה מהווה חלופה לגיטימית למימון לטווח קצר של עסקים. רשות ניירות ערך, שמעוניינת לדחוף את הנושא של ניירות ערך מסחריים, תתיר לקרנות כספיות להשקיע עד 25% מהנכסים שלהן בניירות ערך כאלה, ולקרנות רגילות להשקיע עד 5% מהנכסים.



החשש - הבנקים לא ימכרו



בבתי ההשקעות חוששים שהבנקים יחסלו את הקרנות הכספיות עוד לפני שהן ייצאו לאוויר העולם. בשוק ההון יודעים שאי אפשר יהיה לשווק את הקרנות הכספיות דרך סניפי הבנקים, על אף שהבנקים יקבלו עמלת הפצה נמוכה במיוחד של 0.125% על כל מכירה. "ללקוח שיגיד שהוא פודה את הפיקדון כדי לרכוש קרן כספית ייתנו ריבית גבוהה יותר מהריבית שהוא מקבל כיום", אומר מנהל של אחד מבתי ההשקעות הגדולים. "מה שהוא לא יודע", הוא מוסיף, "זה שאחרי רבעון או שניים הריבית תצנח באופן אוטומטי למטה. כשהוא ישאל למה, מנהל הסניף יסביר שאין לו סמכות לתת ריבית גבוהה מעבר לתקופה של כמה חודשים".



בשנה האחרונה עובדים בתי ההשקעות על השקת אתר לשיווק קרנות נאמנות, אבל האתר הזה אמור לפנות למשקיעים מתוחכמים, והוא לא יאפשר למכור מאסה משמעותית של קרנות כספיות.



קיימת גם האופציה של בנק הדואר. לבנק של חברת הדואר אין רשיון לקבלת פיקדונות. מנגד, יש לו רשת הפצה של מאות סניפים. אבל בשוק לא בונים יותר מדי על החלופה הזאת. "בבנק הדואר יש הרבה פוליטיקה פנימית. הם מנסים להשתלב בכל מיזם פיננסי חדש שיש, אבל עד שדברים זזים שם לוקח הרבה מאוד זמן", אומר גורם בשוק ההון.



הפתרון שעליו כן בונים בשוק הוא חברות כרטיסי האשראי, וגם היו מגעים ראשוניים בנושא. הרעיון הוא שחברת האשראי תנפיק כרטיס למחזיקי הקרנות. בכרטיס לא ייגבו דמי ניהול. הרווח של חברת האשראי יבוא מעמלות הסליקה על התשלומים שיבוצעו באמצעות הכרטיס ומעמלות מעסקות קרדיט שמחזיקי הכרטיסים יבצעו.



הבעיה היא שבפיקוח על הבנקים לא ממהרים לאשר את הפתרון הזה, בעיקר מכיוון שהוא אינו עומד בהוראות של צו איסור הלבנת הון. החשש הוא שחברות כרטיסי האשראי ינפיקו כרטיסי אשראי לאנשי קש, שיעבירו אותם לגורמים עבריינים שיעשו בהם שימוש וכך ילבינו כספים. בבתי ההשקעות טוענים שמדובר בעניין טכני שניתן לפתור אותו, למשל על ידי כך שיותר להם להשתמש בתשלום במערכות זיהוי הלקוח של הבנקים. בכל מקרה אומרים בשוק כי "הפתרון הזה קיים באירופה וארה"ב כבר שנים. מה שקורה עכשיו זה שבנק ישראל בודק איך עושים את זה בעולם. עכשיו זה שאלה של זמן מתי הבנק המרכזי יסיים את הבדיקה שלו".



בבתי ההשקעות הפרטיים חוששים גם שהרגולטורים יעשו עבודה חלקית ולא יאפשרו למנהלי הקרנות הכספיות להתחרות בחשבונות העו"ש. "פיקדונות בתנאי ריבית משופרים זה נחמד, אבל אם לא יאפשרו לנו להתחרות בחשבונות העו"ש, אז לא הבאנו בשורה גדולה לשוק", אומר מנהל באחד מבתי ההשקעות הגדולים.