סדר יום טכנולוגי חדש

מאת רוני ליפשיץ

התקפת הטרור הולידה צורך להגדיר מחדש מה הן טכנולוגיות חיוניות לאחר שפרשנים ואנשי מודיעין ביקרו בשבוע שעבר את ארה"ב על כך שבשנים האחרונות התמקד מנגנון המודיעין שלה בפתרונות טכנולוגיים על חשבון המודיעין האנושי, מתברר כי גם הטכנולוגיה, כנראה, הכזיבה.

ביקורת קשה נמתחה בסוף השבוע בעיתונות הטכנולוגית על מצב התשתית הטכנולוגית של מחלקת המדינה בארה"ב, ובעיקר על תשתית המחשוב בתחנות בקרת הכניסה לארה"ב. בתחילת שנות ה-90 הודיעה מחלקת המדינה על תוכנית בהיקף של 530 מיליון דולר לשדרוג מערכות המידע של מערך בקרת הכניסות והיציאות לארה"ב. התוכנית הוכרזה ב-92' וקיבלה דחיפה מיוחדת ב-93', לאחר התפוצצות מכונית תופת במרתף של בנייני התאומים במרכז הסחר העולמי. מטרתה העיקרית היתה לבנות תשתית מידע המקשרת בין הקונסוליות האמריקאיות בעולם ומשרדי מחלקת ההגירה, על מנת למנוע מטרוריסטים את האפשרות להסתנן לארה"ב.

בינואר השנה פירסמה המועצה ליחסי חוץ דו"ח ביקורתי על מערכת המידע של מחלקת המדינה, ובו טענה כי רק מחצית מנציגויות ארה"ב עברו תהליך שדרוג. הנציגויות האחרות בעולם מעבירות ומקבלות מידע על אנשים באמצעות תקליטורים או דיסקטים, ואינן מקושרות אל מרכז מידע מקוון ומעודכן.

במקביל לפרסום הדו"ח בתחילת השנה הודיע מזכיר המדינה, קולין פאואל, כי יעניק עדיפות עליונה לשדרוג תשתית המידע במשרדו. לשם כך הוקצב השנה סכום של 210 מיליון דולר, המיועד למימון פרויקט קישור של כל עובדי מחלקת המדינה והנציגויות האמריקאיות בעולם אל האינטרנט, וכן קישור כל הנציגויות למאגר מידע מקוון ומסווג.

העובדה כי הדבר לא נעשה עד כה היא אחת מהתגליות המפתיעות של הימים האחרונים. עם זאת, המהירות שבה אישר הקונגרס האמריקאי בסוף השבוע תקציב בהיקף של 40 מיליארד דולר לשיקום האזור הפגוע בניו יורק ו"לפעולות אחרות", מרמזת כי בזמן הקרוב יופנו תקציבים ממשלתיים רבים לפיתוח טכנולוגיות הגנתיות וליישומן.

כמה מההתפתחויות הקשורות בהתקפת הטרור יכולות לרמז על הכיוונים החדשים. חוקרי ה-FBI, שניסו לאתר את זהותם של חוטפי המטוסים, בדקו מצלמות וידיאו אשר מוקמו במגרשי חנייה, במרכולים ובמכשירי כספומט בחיפוש אחר תמונות החוטפים. טכנולוגיות זיהוי והשוואה של תמונות וידיאו היא צבאית במקורה. התוכנות המורכבות הראשונות בתחום פותחו לשימוש בלווייני ביון צבאיים ובמערכות תצפית מודיעיניות. מצלמות וידיאו שפעלו ממטוסי ריגול או מעמדות תצפית יכלו כבר בסוף שנות ה-80 לזהות שינויים בתנועת כוחות ע"י השוואת תמונות למאגרי מידע.

איתור במידת דמיון מקורבת בלבד

בשנה האחרונה נעשו ניסיונות להשתמש במערכות מעקב מבוססות וידיאו במשטרה. בינואר הותקנה מערכת וידיאו המצוידת בתוכנת זיהוי פנים מתוצרת חברת Viisage באצטדיון ריימונד ג'יימס בטמפה, אריזונה. מצלמות המשטרה באצטדיון סרקו את פני 75 אלף הצופים במטרה לאתר טרוריסטים, עבריינים ואנשים המבוקשים על ידי המשטרה. התקנת המערכת זכתה לסיקור תקשורתי נרחב, ואולם המשטרה איתרה 19 בני אדם הדומים לפושעים מוכרים אשר בדיעבד התברר כי ביצעו עבירות שוליות בלבד.

מעט לאחר מכן התקינה משטרת טמפה 36 מצלמות מעקב ברובע הבידור של העיר, בהשקעה של 30 אלף דולר. הניסוי עדיין לא העלה תוצאות חד-משמעיות.

המדינה הראשונה שהתקינה מערכת וידיאו המצוידת בתוכנת זיהוי פנים בשדה תעופה היא איסלנד. מטרת המערכת, לדברי המשטרה המקומית, היא לאתר עבריינים מוכרים, טרוריסטים ומהגרים בלתי חוקיים.

עם זאת, הטכנולוגיה לא תמיד יכולה לספק פתרון מושלם. מערכות זיהוי הפנים בשדות התעופה מבוססות על השוואת תמונות של אנשים עם תמונות ממאגרי מידע של המדינה. ואולם אם מאגרי מידע אלה אינם מעודכנים תדיר או מקושרים זה לזה ולשדות התעופה ביעילות, גם תוכנת זיהוי הפנים הטובה ביותר תהיה חסרת תועלת.

כפי שפורסם בסוף השבוע, אחד מהחוטפים רכש כרטיס ועלה למטוס עם תעודה הנושאת שם שהיה ידוע לכוחות הביטחון האמריקאיים. אילו היתה מערכת המידע של חברת התעופה מקושרת אל מאגר חשודים פדרלי, ניתן היה למנוע את עלייתו למטוס. זהו תחום נוסף שבו צפויה התמודדות טכנולוגית בתקופה הקרובה: בניית מרכזי מידע וקישורם למשתמשים רבים, בלי לפגוע ברמת האבטחה של המידע או במהירות קבלתו. מדובר בהקמת רשתות תקשורת חדשות וביצירת רשת מאגרי מידע מוגנים, המסוגלים לטפל בכל סוגי הנתונים: טקסט, תמונות, קול וכדומה.

המשרד נעלם אך המידע נשמר

מכיוון שמאגרי מידע הם אחד מכלי הנשק החשובים למלחמה בטרור, עתיד תחום זה להיהפך לאחד מהתחומים הטכנולוגיים שבהם תשקיע ארה"ב כחלק מהיערכותה למה שכינה הנשיא בוש "המלחמה הראשונה של המאה ה-21". נקודת התחלה טובה היא מאגרי המידע החדשים שפותחו בעבור מערכות מסחר אלקטרוני ונחשבים לאמינים במיוחד - משום שהם נמצאים בלב הארגון המבוסס על האינטרנט.

לאחר התמוטטות מגדלי התאומים, אין כיום חברה בעולם המזלזלת בכושר השרידות של מאגרי המידע שלה. בשנות ה-70 וה-80 פותחו בחברות דיגיטל ויבמ מערכות "גיבוי חם", המאפשרות למחשב לגבות מאגר מידע במקום מוגן, במרחק עשרות ומאות קילומטרים מהמערכת העיקרית, בעתות חירום כמו שריפה, רעידת אדמה, הפגזה, שיטפונות וכדומה. חברת קומדיסקו מארה"ב טוענת כי סיפקה גיבוי חם למערכות המידע של קרוב ל-30 חברות שפעלו במגדלי התאומים. במקרה כזה, למרות היעלמות המשרדים ועובדיהם, רוב המידע נשמר. מורגן סטנלי, לשם המחשה, הפעילה מרכז גיבוי חם הממוקם במרחק מספר קילומטרים ממרכז הסחר העולמי. כתוצאה, כבר ביום ד' החברה יכלה לחזור לעבודה.

חברת המחקר IDC העריכה באחרונה כי שוק גיבוי המידע יסתכם ב-2001 ב-2 מיליארד דולר, וב-2005 יגיע להיקף של 4 מיליארד דולר. עם זאת, באווירה של מלחמה בלא חזית וחשש מתקיפות בלתי צפויות, סביר להניח שחברות וגורמים ממשלתיים יעדיפו להשקיע תקציבים גדולים אף יותר במערכות גיבוי ובתשתיות תקשורת המשמשות לגיבוי חם בין אתרים מרוחקים.

לאירוע נוסף שה