מחקר: חוק צ'קים ללא כיסוי מנוגד לעקרונות המשפט

מאת בן-ציון ציטרין

אחת מתוצאות הלוואי של המצב במשק היא גידול במספר הצ'קים החוזרים של בעלי עסקים, ובעקבותיו הפיכת חשבונות הבנק של העוסקים למוגבלים. חוק מושכי צ'קים ללא כיסוי (חוק מושל"כ) קובע כי חשבונו של לקוח ייחשב למוגבל אם חלפו לפחות 15 יום בין הצ'ק הראשון שסורב על ידי הבנק לצ'ק האחרון, ואם סורבו 10 צ'קים ויותר במשך 12 חודשים.

במקרה כזה לא יוכל לקוח למשוך צ'קים מחשבונו במשך שנה. אם חשבונו מוגבל בשנית הוא נהפך למוגבל חמור, ואז ההגבלה חלה על כל חשבונותיו בכל המערכת הבנקאית.

בתי המשפט עמוסים בפניות של לקוחות - בעיקר מהקהילה העסקית - המבקשים לערער על ההגבלה המתואמת בין בנק ישראל והבנק של הלקוח. כחוט השני נשמעת הטענה מפי פרקליטי הלקוחות שסורבו, כי הבנק נהג בהם שלא כשורה, והפר הסכמים של קווי אשראי שסוכמו בכתב או בעל פה.

טענה נפוצה אחרת שנשמעת היא כי מול החלטה שרירותית של הבנק, הלקוח העסקי לא יכול היה לעצור את זרם הצ'קים שנמשכו, ובגין סירוב הבנק לכבדם הוא נהפך למוגבל. בעל עסק נאלץ, כחלק מהניהול השוטף של עסקו, לפזר בין ספקיו והרשויות צ'קים דחויים, לשבועות ולחודשים הבאים. לעתים מדובר בעשרות צ'קים, ואצל עסקים גדולים מדובר במאות צ'קים דחויים שיצאו משליטתם ומצויים אצל הספקים. הטענות של לקוחות עסקיים שנפגעו אולי זוכות לסימפטיה, אך לא באות לידי ביטוי בפסקי הדין. לרוב, בתי המשפט דוחים את הבקשה.

מאמר הביקורת

עתה באים שני משפטנים מהאקדמיה ומותחים ביקורת חריפה על חוק צ'קים ללא כיסוי. מאמרם המקצועי אומר שהחוק נותן כוח שלטוני ושיקול דעת לבנקים במצב של ניגוד עניינים, ובלא בקרה הולמת. בהפרידם בין לקוחות פרטיים ועסקיים הם קובעים כי הנזק שהחוק גורם לבעלי עסקים חמור שבעתיים.

המאמר נכתב על ידי שני עורכי דין, אליהו בן-טובים ומנחם פסטרנק. הראשון משמש מרצה באוניברסיטה העברית והשני תלמיד מחקר. המאמר הופיע בחוברת החדשה של "ממשל ומשפט", המוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. השניים אף נעזרים בדברים דומים שכתב השופט יצחק עמית, שפורסמו ב"פרקליט", ביטאון לשכת עורכי הדין.

לדברי השניים, חוק מושל"כ, בהשתלבו עם הוראות מסוימות בחוזי הבנקים עם לקוחותיהם, מעניק לגורמים פרטיים - הבנקים - שיקול דעת של ממש בקשר להפעלתו של כוח שלטוני כלפי גורמים פרטיים אחרים, קרי לקוחותיהם. כן נראה, אומרים בן-טובים ופסטרנק, כי החוק יוצר מצב שבו לעתים נקבעת אשמה של הלקוחות בדיעבד, ולפי שיקול דעתם של הבנקים העשויים להרוויח מכך.

עיון בחוק יראה, קובעים השניים, כי המגבלות שחוק מושל"כ מטיל מנוגדות לזכות הקניין ולחופש החוזים של הלקוחות, ואינן מתיישבות עם עקרונות בסיסיים של המשפט המינהלי והחוקתי הישראלי. כמו כן, מעריכים השניים, כי תיקונים לחוק שנעשו בעשור שחלף עשויים להיכשל בביקורת חוקתית כמתנגשים עם חוקי יסוד.

הבעייתיות הטמונה בסמכות הרשות שניתנה לבנקים והשימוש האפשרי בה על ידיהם באה לידי ביטוי ממשי, במיוחד במסגרת יחסי הבנקאים עם לקוחותיהם העסקיים, קובעים שני החוקרים. לדבריהם, ניגוד העניינים בינם לבין הבנקים חריף במיוחד בשל כך שהם מנהלים משא ומתן שוטף עם בנקים בנוגע לתנאי השירותים שלהם.

לדעת בן-טובים ופסטרנק, סמכות הרשות שניתנה לבנקים, יחד עם המאפיינים המיוחדים של לקוחות עסקיים ויחד עם תניות מסוימות נוספות בחוזים אחידים של בנקים, מאפשרים לבנקים להשתמש באיום של החזרת צ'קים ובאיום של הפיכת לקוח עסקי ללקוח מוגבל, ולבסוף אף בהטלת ההגבלה עצמה - כאמצעי לחץ נגדו. "אמצעי לחץ אלה עשויים לאפשר לבנקים להשיג עמדת מיקוח חוזית טובה יותר מזו שהיתה להם בלעדי החוק, ולהשיג תנאים טובים במיוחד ביחסים החוזיים עם לקוחותיהם העסקיים - תנאים הגרועים במיוחד עבור הלקוחות העסקיים", קובעים השניים.

מסגרות האשראי

חריגה ממסגרת האשראי הפורמלית היא המקנה לבנק את שיקול הדעת החזק בדבר החזרתו של צ'ק. ואולם הבנקים יכולים במקרים רבים לגרום ללקוחות עסקיים לחרוג ממסגרת האשראי בסיכום מראש או בהסכמה בדיעבד אחרי שהצ'ק מוצג. ואז יכול הבנק, יום אחד, ובלא התראה מוקדמת, להפסיק לכבד את הצ'קים של הלקוח המשוכים מעבר למסגרת האשראי. מצב זה, אומרים השניים, עלול להיות מנוצל לרעה על ידי הבנקים. "הפיתוי לכך גדול: הבנק גם נותן את השירות הבנקאי בצורת אשראי ומקבל את תמורתו, וגם יכול להפסיק את השירות בכל רגע בלי התראה", קובעים השניים. הם גם מזכירים כי רווח נוסף עשוי לצמוח לבנק עקב גביית ריבית גבוהה, במיוחד בגין מתן אשראי מעבר למסגרת המוסכמת.

ללקוחות עסקיים יש תלות מיוחדת בבנקים, קובעים השניים, ומביאים כדוגמה את הצורך של לקוחות אלה באשראי קבוע. לשם כך הם מעמידים לטובת הבנק ביטחונות "חיים", דבר המעמיק את ההתקשרות בין הלקוח לבנק. מצב העסקים בישראל מאלץ את הלקוח העסקי להיות במצב של חריגה מתמשכת ממסגרת האשראי. מדובר במצב של סיכון מול הבנקאי, כמו סיכונים אחרים שבעל העסק נוטל על עצמו, מסבירים השניים.

ביום-יום הבנקאי "מאיים" על הלקוח בהחזרת צ'קים בשל חריגה מהמסגרת; הצעד הבא: החזרה מבוקרת של כמה צ'קים כהפעלת אמצעי לחץ על הלקוח. כשבחשבון הלקוח סורבו 8 או 9 צ'קים, הבנקאי נעשה נדיב, ומציע לו לפתוח חשבון נוסף, וכך הופך אותו ללקוח שבוי. כאשר הלקוח נהפך למוגבל, נפגעים לא רק המוניטין שלו אלא יחסיו עם בנקים אחרים, ספקים, עובדים ומחזיקי מניות. "המצב שהחוק יוצר אינו רצוי גם מפני שהוא מעודד מצב שבו המו"מ בין הלקוח ובין הבנק בדבר גובה האשראי שהלקוח זכאי לו מתנהל באמצעות צ'קים ועל גבם של צדדים שלישיים שאוחזים בצ'קים", מתריעים השניים.

השניים מציעים לשקול שינוי בכללי ההגבלה של לקוחות עסקיים. בין השאר הם מציעים כי צ'ק שהוחזר בעת שכובדו אחרים לא יובא במניין הצ'קים החוזרים. גם צ'ק שהוחזר כאמצעי לחץ בין הבנקאי ללקוח לא יובא בחשבון; צ'ק בסכום פעוט (למשל עשרות שקלים) שהוחזר בחשבון שבו מסגרת האשראי היא בגובה של מאות אלפים