התקשורת האמריקאית לובשת בימים האחרונים את חליפת הכומר הלאומי, ומנסה, באיחור קטן, להקהות את הסיאוב שדבק בה בשנים האחרונות - סיאוב שהגיע לשיא בבחירות האחרונות לנשיאות.
ככלל, מאז ימי הבחירות וכתוצאה מהתנהלותו האנטי-תקשורתית של הנשיא הנבחר, בחרה התקשורת שלא לאהוב את ג'ורג ו. בוש.
אם נדייק, היא דווקא כן אוהבת אותו. היא אפילו מאוד אוהבת אותו - כשהוא מונח "וול-דן" על המנגל התקשורתי. במיוחד אם הוא בדיוק הגיע מ"עישון" ארוך בחווה טקסנית, ממש גורמה תקשורתי.
בשעות הראשונות שלאחר מתקפת הטרור על מגדלי התאומים והפנטגון, כשהעשן עדיין כיסה את העדשות, ועוד לפני שהתקשורת סיימה לחבר את כל החוטים כדי להעביר לעולם את הזוועה בשידור חי, היא כבר התחילה לנגוס בעכוזו הרך של הנשיא, כאילו רצתה להשלים את ארוחת הבוקר, שארגוני המחבלים הרסו לה. היא שלחה שליחים לחפש את הנשיא הנבחר על-פני היבשת וירתה ב"מסע הדילוגים" כאילו היה ברווז בשדה מוקשים. באחת הפך הנשיא האמריקאי מאזרח מספר אחד לעוף קפוא מספר אחד של תנובה.
איפה-שהוא בדרך, הבינה התקשורת ששעתה הגדולה בפתח ויום הכיפורים קרב, ואם היא תתנהג יפה אז אולי, אבל רק אולי, אמא אמריקה תחבק אותה שוב.
ואז, באדיבות מרגשת, פתחה התקשורת בפני הנשיא את ה"מרחב הציבורי" לתמרון (כמעט) חופשי, וקברה את ה"אחריות" והאשמה בין גחלי המנגל של המדיה. היא הגדילה לעשות ואף כיסתה בעדינות את העכוז הנשיאותי ברשת תקשורתית שחס וחלילה לא יהיה לו קר בלילה.
מערכת העיכול התקשורתית פועלת מהר ולפעמים נדמה, כאילו כרתו לה מספר איברי סינון ופירוק אלמנטריים המחייבים תקשורת בדמוקרטיה. כאילו כרתו את ה"מעי", אבל השאירו את ה"גס".
התקשורת החולה ברחה מהאשפוז כדי לתפוס את הרגע. היא הבינה שהתרופה באה הפעם "משמיים", ואחרי בלבול קצר, הזמינה את הקהילה בדמותו של ג'ורג' הבן, להתפלל יחד איתה לעילוי נשמתה של הדמוקרטיה.
התקשורת האמריקאית היא לא אמא פולניה והיא לא ממש מתרגשת אם הילד יורק את האוכל. גם אם הוא יורק אותו על כל מה שמייצגת האומה האמריקנית, כמו דמוקרטיה, פלורליזם וגלובליזציה.
בהתחשב בעובדה שלנשיא הקודם, ביל קלינטון, בנתה התקשורת האמריקאית תא קתולי להתוודות, אז הצלב שמספקת התקשורת לנשיא הנוכחי, בכדי שיוכל לעמוד ישר ולהחזיק את דגל המנהיגות בשעתה הקשה של אמריקה מעיד אולי, על צלבנות מאוחרת.
מה שבטוח, שהתקשורת האמריקאית לא תישאר צמחונית לזמן רב.
תקשורת מכה "על חוט"
טל אלדר-גולדפינגר
16.9.2001 / 19:25