"חפציבה לא גרמה לשום נזק בחיפה משום שאין בכלל בנייה בעיר, ואפילו היא לא בנתה בה. יש בחיפה נטישה זוחלת, והדיבורים של ממשלת ישראל על הסיוע לפריפריה הם דיבורים בעלמא".
במלים חריפות וכואבות אלה מתבטא נשיא לשכת המסחר והתעשייה בחיפה והצפון, עודד פלר, מן הבולטים במשק האנרגיה הישראלי (הבעלים של חברת ההובלות כימוביל וקבוצת אמיליה הבורסאית) וחיפאי גאה. לפני כשבועיים זעקו כותרות העיתונים "צמיחה של 6.1%", אך פלר לא היה שותף לתחושות האופוריה נוכח עליית התמ"ג. "כותרת ראשית זה יופי, אך יש רק בעיה אחת עם הצמיחה - שהיא עוצרת בנתניה", הוא אומר.
בתום שנה מסיום מלחמת לבנון השנייה ערכה הלשכה סקר בקרב בעלי עסקים בחיפה. הממצאים לימדו כי 81% מבעלי העסקים בעיר ניזוקו מן המלחמה ו-77% הגישו בקשות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעסקיהם. ואולם 50% מתוכם טוענים כי לא קיבלו כל פיצוי או קיבלו פיצוי חלקי בלבד; 41% מבעלי העסקים הצהירו על צמצום העסק בשנה החולפת; ו-73% ציינו כי למרות הבטחות התמיכה של הממשלה, אין בכוונתם להרחיב את העסק שלהם בטווח הקרוב.
קפה בגדד בחיפה
"6% צמיחה זו חגיגה? מה, אנחנו לא יודעים שמוכרים יותר כלי רכב?", תמה פלר. "כמו תמיד, כולנו קוראים את השורות העליונות ולא ממשיכים לסוף. הממוצע הארצי מצביע על 7.6% אבטלה - 6.4% במרכז, אבל בחיפה יש 9.3% אבטלה. הצמיחה לא נוגעת לחיפה.
"יש במשק תחושה של אופוריה, אבל היא נחלת קבוצות מאוד מצומצמות גאוגרפית. אנחנו לא מרגישים את זה בחיפה ולא בפריפריה. עדיין ישנה נטישה, ואנחנו לא רואים התגייסות אמיתית של המדינה לבלום זאת", אומר פלר.
אבל הממשלה החליטה על סיוע לצפון ועל תמיכה בחיפה עצמה, באמצעות הטבות מס ומענקי פיתוח.
"הכוונות טובות, אבל בסוף יגיעו אל קפה בגדד. את הכסף שמים יזמים במקום שיש בו התפתחות, לא במקום שהוא גוויה, שהכל בו מזדקן. התאורה בכביש החוף לא מגיעה עד חיפה ומסתיימת בחדרה. לכל תל אביבי קל יותר לנסוע ללונדון מאשר לחיפה. אנחנו בישראל קטנים מדי בשביל זה. לא יכולים לנוון כל דבר שמחוץ לתל אביב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה".
איך הניתוק בא לידי ביטוי?
"כשבניו יורק הבורסה מאבדת מעט מערכה - בתל אביב היא נופלת. אבל כשנפלו פצצות בחיפה - הבורסה בתל אביב לא זזה מילימטר. זה דבר שלא יאומן. פשוט תופעה שיש לכתוב עליה ספר. תופעות שמתרחשות 40 דקות נסיעה מתל אביב לא מזיזות למשק במאום. יש כאלה שיגידו: ?טוב שזה כך', או ?זה סימן שהמדינה חזקה', אבל אישית אני כואב את זה. לי אין בעיה לעבור מכאן, אבל אני רואה את הצפון קמל".
למה הוא קמל?
"נטישת הצעירים והזדקנות האוכלוסייה, בריחת עסקים והיעדר השקעה בתשתיות. אתה שואל בעלי עסקים האם ירחיבו את עסקיהם והם משיבים בשלילה. הצמיחה לא מתרחשת באזור הזה. לקצה זה לא מגיע".
ומי כבר עזב?
"כל תעשיית הקבלנים שנולדה בחיפה - דורי, ארנסון ואנגל עזבו. כל מרכזי הלוגיסטיקה ועמילות המכס עזבו, כמו גם חברות האנרגיה - פז שנולדה בחיפה, סונול ומינהל הדלק. מרכז המכירות של בתי הזיקוק כבר יושב במרכז עזריאלי בתל אביב, ואם הם יכלו הם גם היו מזיזים לשם את הארובות. המרכז שואב אליו את כולם".
אז מה ניתן לעשות?
"המדינה חייבת להבין שמרכז הכובד חייב לזוז מגבולות גדרה-חדרה לפריפריה, וצריך לתמוך באופן מהותי לא רק בהיי-טק. חייבים לספק משאבים, לדאוג לתשתיות ולהזרים לפה את הגז הטבעי. זה מראה על תפישת עולם".
הגז יגיע עוד כשנתיים.
"בסוף זה קורה, אבל אז כבר לא יהיה בעבור מי. למי תיתן אז את הגז? הכל בדרך ויכול להיות שזה יגיע בסוף, אבל בקצה כבר לא יהיה כלום. במפרץ חיפה כבר אין זיהום משום שהמפעלים המזהמים עזבו, ואלו שנותרו השקיעו במסננים".
אולי הכתובת היא במנהיגות המקומית?
"אי אפשר להתעלם ממה שעושה עיריית חיפה בשיקום האזורים התעשייתיים. שם הפנימו כי הכל מתחיל ונגמר במגזר העסקי. אבל אין לי ספק שהכתובת היא קודם כל ברמה הלאומית. ראשי ערים מוצאים את הדרך כיצד להקל על עסקים בארנונה, אבל צריך לצורך זה תמיכה מן הממשלה ולשנות את תפישת העולם הנהוגה.
"אתה יודע כמה קשה להביא אישיות לחיפה? מישהו מוכרח לעשות את השינוי. תוציא את הבורסה לבאר שבע, תעביר את בית משפט העליון לחיפה. כל החלטה ממשלתית לגבי הפריפריה חייבת להיות בעדיפות - מסילות, כבישים, גז, הטבות מס לכלל המגזר העסקי, ביזור מרכזי כובד. חיפה לעולם לא תהיה תל אביב ולא רוצה להיות וצריכה אופי משלה - אבל היא חייבת עוגנים".
"הצמיחה עוצרת בנתניה; אפילו חפציבה לא בנתה בחיפה"
אבי בר-אלי
16.9.2007 / 9:39