לפני כחודש וחצי ניתנה החלטה של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דנה בראשונה בסוגייה של הזכות לפרטיות ביחס להודעות דואר אלקטרוני, שנשלחו על ידי עובדים ממקום העבודה וזכותו של המעסיק לחטט בהן.
החלטת בית הדין קבעה כי מעקב מצד המעביד אחרי תכתובות דואר אישי של העובד - אינה מהווה האזנת סתר אסורה, בתנאים מסוימים. כעת הוגשה בקשת רשות לערער על ההחלטה.
ההחלטה ניתנה בתביעתה של טלי איסקוב ענבר, שעבדה בחברת פאנאיה כמנהלת אדמיניסטרטיווית, עד שפוטרה מעבודתה ב-2006. לטענתה, הסיבה לפיטוריה היתה הריונה, ולכן תבעה את החברה ואת מנהליה על פיטורין שלא כדין, באמצעות עו"ד פנינה זיידנברג.
החברה מצידה טענה, כי היא פוטרה לפני ההריון וכי היא ניסתה לחפש מקום עבודה חלופי עוד בטרם פוטרה. בכדי להוכיח את הטענה, ביקשה החברה להגיש עותקים מהודעות דואר אלקטרוני ששלחה העובדת ממחשב השייך לחברה לגורמים שונים בחברה ומחוצה לה, אליהן צורף קובץ של קורות החיים שלה.
העובדת הגישה בקשה לפסילת הגשת תכתובות הדואר, בטענה שמדובר בהאזנה אסורה על פי חוק האזנת סתר ובראייה פסולה לפי חוק הגנת הפרטיות, ואולם השופטת סיגל דוידוב-מוטולה דחתה את הטענה.
היא קבעה בהחלטתה, כי ככלל אין לאפשר את העיון בתוכן ההודעות עצמן, נוכח הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד. ואולם, מאחר שהזכות לפרטיות אינה מוחלטת יש לאזנה מול האינטרסים של המעסיק ולאפשר את העיון ככל שלמעסיק אינטרס ספציפי משמעותי המצדיק את הפגיעה בפרטיות.
בנסיבות המקרה קבעה השופטת כי יש לראות בעובדת כמי שנתנה הסכמתה לעיון החברה בהודעותיה, ולכן ממילא אין מדובר ב"האזנת סתר" או בפגיעה בפרטיות.
בבקשת רשות הערעור שהוגשה עתה על ידי העובדת, טוענת העובדת כי יש בהחלטה משום פגיעה בלתי מתקבלת על הדעת בחירותו של העובד ובזכותו המינימלית כאדם לשמירה על מתחם פרטיותו.
לטענתה, לא היתה לה כל פרטיות במקום עבודתה, שכן ישבה בשולחן קבלה חשוף לעין כל, ולכן האמצעי היחיד שבו מצאה פרטיות היתה בשיחות טלפון ובמשלוח דואר אלקטרוני אישי, ואולם החברה פגעה גם בסממן יחיד זה של פרטיותה.
אחד הנימוקים למסקנת השופטת כי יש לראות את העובדת כמי שהסכימה לכך שהחברה תעיין בהודעות הדואר האלקטרוני שלה היתה העובדה, שהחברה הבהירה לעובדיה כי היא עורכת מעת לעת ניטור של תיבות הדואר האלקטרוני המאוחסנות על גבי שרת החברה. לפיכך, ידעה העובדת לשיטתה שקיימת אפשרות כי תוכן ההודעות יגיע לצדדים שלישיים, כולל החברה עצמה.
על כך טוענת העובדת בערעור כי החברה הודיעה על פעולות גיבוי ועל פעולות "ניטור" שמטרתן לפקח על חדירת וירוסים ותפעול המחשב, אך לא ניתן להסיק מכך שהיא מתכוונת לחדור לתאי הדואר האלקטרוני האישיים של העובדים ולעיין בכתוב בהם.
לטענתה, החברה מעולם לא טענה כי ברצונה לעיין בהודעות שבתיבת הדואר האלקטרוני האישית שלה, כך שלא יכולה היתה לצפות, שהודעות אלו יחשפו לעיניים זרות.
לטענת העובדת, בית הדין שקבע כי לא נגרמה לה בחשיפת הודעות הדואר האלקטרוני חדירה משמעותית לפרטיות, לא איבחן בפסק דינו בין "חדירה משמעותית" לפרטיות לבין "חדירה שאינה משמעותית", ולא קבע קריטריונים להגדרת "חדירה משמעותית".
עוד טוענת העובדת כי הודעות הדואר האלקטרוני שנשארו במחשב שהיה בשימושה, הינן אישיות, הן מהוות העתקי "שיחות" של המבקשת עם אחרים, ולכן חל עליהן חוק "האזנת סתר", וכי העתקת ההודעות מהווה "האזנת סתר".
לאור כל האמור התבקש בית הדין לבטל את ההחלטה ולקבוע כי אין לקבל את הודעות הדואר האלקטרוני כראייה בהליך המתנהל בין העובדת לחברה.
האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד הגישו היום לבית הדין הארצי בקשה להצטרף להליך. לטענת שתי העמותות, באמצעות עו"ד אבנר פינצ'וק, החלטת בית הדין שגויה, וקובעת הלכה וכללים, שמבטלים כמעט לחלוטין את זכותם של עובדות ועובדים לפרטיות.
לטענתן, בית הדין סלל את הדרך בפני מעסיקים לבטל את זכות הפרטיות של העובד בהבל פה של התרעת "הודעה", כי בכוונת המעסיק להאזין לשיחותיו של העובד בטלפון או בדוא"ל.
עוד טוענות העמותות כי כשמדובר בזכות לפרטיות נודעת חשיבות מיוחדת לפרקטיקה שתיווצר בעקבות ההחלטה עליה מבוקש לערער. "אישור משפטי לפרקטיקה של פגיעה בפרטיות מחמיר את המצב הקשה ממילא, שקיים בנקודת ההשקה בין משפט לבין טכנולוגיה", נטען.
לטענת העמותות, התיצבות גופים ציבוריים כדוגמתן בבית הדין לשם סנגור על הזכות לפרטיות חשובה במיוחד לאור העובדה, שבדרך כלל עובדים נרתעים מלהתלונן, לא כל שכן להתדיין עם מעסיקים, בגין פגיעות בפרטיותם. (בר"ע 570/07)
הוגש ערעור על החלטת בית הדין לעבודה כי למעסיק מותר לחטט בתכתובות דואר אישיות
נורית רוט
17.9.2007 / 21:04