כיצד להיות אנוכי, עשיר ומצליח

מאת הארייט רובין



אחד מספרי העסקים המשפיעים ביותר בעולם נכתב כרומן בן 1,200 עמודים, והתפרסם ב-12 באוקטובר 1957. 50 שנה לאחר מכן, הספר הזה עדיין מושך קוראים רבים, ומדורג במקום 388 ברשימת רבי המכר של אמזון (לשם השוואה, "Winning" של ג'ון וולש, המנכ"ל האגדי לשעבר של ג'נרל אלקטריק, נמצא במקום ה-1,431 ברשימת המכירות של אמזון).



הספר האמור הוא "מרד הנפילים", שבו מעלה הסופרת איין ראנד על נס את זכותם של אנשים לדאוג אך ורק לטובת עצמם. במשך שנים ספגה ראנד ביקורת מצד אינטלקטואלים, שטענו כי אנשים צריכים לפעול גם לטובת אחרים. ספרה נחשב להומאז' לחמדנות. הסופר הנודע גור וידאל תאר את הפילוסופיה של "מרד הנפילים" כ"קרובה לשלמות בחוסר מוסריותה".



ואולם הספר משך גם רבבות מעריצים, שבהם ניתן למצוא גם כמה מהמנכ"לים של החברות הגדולות בארה"ב. מנהלים בכירים אלה נמנעו מלדבר בפומבי על השפעתו של הספר על חייהם, אך קריאתו - בדרך כלל בתקופת המכללה, גיבשה עבורם עמדה פילוסופית שטוענת כי אין סתירה בין אמביציה אישית לבין טובת הכלל.



"אני יודע, משיחות עם מנכ"לי חברות פורצ'ן 500, כי 'מרד הנפילים' היה בעל השפעה משמעותית על החלטותיהם העסקיות, גם אם אינם מסכימים לגמרי עם הרעיונות של ראנד", אומר ג'ון א. אליסון, מנכ"ל BB&T, אחד הבנקים הגדולים ביותר בארה"ב. "יש בספר משהו שבספרים אחרים אין: עקרונות שניתן ליישם בעסקים ובחיים. לדעתי, הוא מושלם", אומר אליסון.



אחד מהמעריצים המושבעים המפורסמים ביותר של ראנד הוא אלן גרינספאן, לשעבר יו"ר הפדרל ריזרב, אשר ספרו האוטוביוגרפי, "The Age of Turbulence" יצא לאור ביום שני.



גרינספאן פגש את ראנד כשהיה בן 25 ועבד בתור אנליסט כלכלי. היא כבר נודעה כמחברת של הרומן "כמעיין המתגבר", המספר על אדריכל הנאמן לעקרונותיו. גרינספאן נישא לאשה שהיתה חברה במעגל הקרוב לראנד, שנודע בשם "הקולקטיב", וחבריו היו נפגשים מדי ליל שבת בדירתה בניו יורק.



ראנד לא התייחסה כמעט לגרינספאן עד שהחל לשבח את טיוטות "מרד הנפילים" שקראה ראנד בפני מעריציה, כך סיפר ג'ף בריטינג, הארכיונאי של עזבון ראנד. גרינספאן נמשך ל"צידוק המוסרי שהעניקה ראנד לקפיטליזם".



ביקורות מחרידות



ראנד גיבשה את פילוסופיית השוק החופשי שלה בדרך הקשה. היא נולדה ב-1905 ברוסיה. חייה השתנו בן-לילה כאשר הבולשוויקים פרצו לבית המרקחת של אביה והלאימו אותו. היא נמלטה מברית המועצות ב-1926 והגיעה להוליווד.







בעיר הסרטים הציצה דרך שער לאתר צילום של הסרט האילם "מלך המלכים" של ססיל ב. דה מיל. דה מיל הציע לה תפקיד כניצבת ואחר כך גייס אותה כתסריטאית זוטרה. היא מכרה כמה תסריטים וכתבה רומנים שנכשלו מבחינה מסחרית. ב-1943 הגיעה הפריצה הגדולה שלה, כשאוהדי הספר "כמעיין המתגבר" הפיצו את שמו מפה לאוזן והוא נהפך להצלחה גדולה.



זמן קצר לאחר ש"מרד הנפילים" פורסם ב-1957, גרינספאן כתב מכתב ל"ניו יורק טיימס" והגן על הספר, לאחר שמבקר הספרים של העיתון אמר כי "הספר נכתב מתוך שנאה". גרינספאן כתב כי "מרד הנפילים חוגג את החיים והאושר. הצדק הבלתי מתפשר. אנשים יצירתיים, מטרה בלתי מתפשרת ורציונליות - מביאים לאושר ולסיפוק. פרזיטים שנמנעים באופן עקבי מהיגיון נכחדים, על פי דין". המגזין של ראנד, "האובייקטיוויסט", פירסם ב-1966 כמה מאמרים פרי עטו של גרינספאן, כולל מאמר על תקן הזהב.



ראנד כינתה את "מרד הנפילים" ספר מתח, "לא על מותו של אדם בגופו, כי אם על רציחתה - והולדתה מחדש - של הרוח האנושית". הספר מתחיל בתקופת מיתון. הגיבור, ג'ון גאלט, יוצא להציל את הכלכלה בקוראו לשביתה נגד התערבות הממשלה. בתי חרושת, חוות וחנויות נסגרים. מהומות פורצות על רקע מחסור במזון. ראנד אמרה כי רצתה "להראות עד כמה זקוק העולם למנהיגים שיניעו אותו, ועד כמה הוא אכזרי כלפיהם", וכי רצתה לתאר "מה שיתרחש בעולם ללא אנשי מעשה שכאלה".



הספר זכה לביקורות מחרידות. המבקרים שנאו את אורכו, את הפילוסופיה שלו ואת יומרותיו הספרותיות. השמרנים והליברלים כאחד קטלו את הספר; הימין ראה בו קריאת תיגר על אלוהים, והשמאל ראה בו כמעביר את המסר השלילי ש"חמדנות היא דבר טוב". לפי השמועה, ראנד בכתה מדי יום כשקראה את הביקורות.



כמה ממנהיגיו של עולם העסקים האמריקאי הושפעו מהספר. ג'יימס קילטס, האחראי להבראתן של חברות כמו ג'ילט, נביסקו וקראפט, אמר כי קרא את הספר בעת שלמד במכללה, וכי התקופה היתה מתאימה לכך, שכן כולם היו "ניהיליסטים, אנטי-ממסדיים וקולטיוויסטיים". כתיבתה של ראנד הכניסה מידה של רציונליות להצלחה. "ראנד האמינה שיש טוב ויש רע", הוא אמר. "שמצוינות צריכה להיות שאיפה".



ג'ון פ. סטאק הוא איש עסקים נוסף שלקח את רעיונותיה של ראנד ללבו. הוא היה מנכ"ל ספרינגפילד רמנופקצ'ורינג קומפני, חברה שעסקה בטיפולים במנועי טרקטורים. כאשר החברה האם, אינטרנשונל הרווסטר, נפרדה מהחברה הבת במיתון של 82', איבדה חברתו של סטאק את הלקוחה היחידה שלה.



סטאק החליט לעשות מעשה המתאים לאחד מגיבורי "מרד הנפילים". הוא הקים חברת "ספר פתוח" שבה העובדים פעלו לטובת האיטרס האישי שלהם בצורה השקופה ביותר.



לכל תפקיד בחברה קבע סטאק שורה תחתונה בת מדידה. כל משכורת, כולל זו שלו, נרשמה על לוח פומבי מדי יום. מקום עבודה, לדברי סטאק, נעדר דמוקרטיות, טעון רגשית ופוליטית, וגישת השוק החופשי הצליחה להעלות אותו למדרגה רציונלית יותר. כל מכונאי בחברה ידע בדיוק כמה תרמה שעת עבודה שלו לשורת הרווח של החברה, והבין כמה תעלה לחברה התרשלות מצדו. זוהי, לדברי סטאק, תמצית הפילוסופיה האובייקטיוויסטית של "מרד הנפילים": אנשים המונחים על ידי היגיון ואינטרס עצמי.



"אתה רוצה להיות גיבור, ואתה רוצה להיות צודק, אבל אתה צריך תמיד לבחון את עצמך, ולא להקשיב לאחרים. עורכי הדין אמרו לי לא לפתוח את הספרים ולהעניק מניות לעובדים, אך הצלחתי להגשים את החלום האידיוטי שלי, שנהפך ברבות הימים לחברת SRC", אומר סטאק.



המנכ"לים מעריצים את ראנד



סטאק מכיר את הספר מגיל 19. "זה הספר העסקי הטוב ביותר שקראתי", הוא אומר. "לא הייתי תלמיד מצטיין, כי תמיד היו לי חלומות גדולים. כשמישהו אומר לך לקחת ברצינות את החלומות שלך, עינייך נפקחות". סטאק נתן עותק של הספר לבנו, טים סטאק, בהיותו בן 25, והוא התרשם כל כך מהספר עד שהלך לעבוד בענף הרכבות, כמו גיבורת הספר, דאגני טאגארט.



מדי שנה מוצעים 400 אלף עותקים של ספריה של ראנד בחינם לתוכניות לתלמידים מחוננים בבתי ספר תיכוניים. מכון איין ראנד משלם בעבור העותקים. מנהל המכון, ירון ברוק, אמר כי המטרה שלו היא "לשמר את ראנד בחיים".



בשנה שעברה נמכרו 150 אלף עותקים של הספר בחנויות, והוא ממשיך לשבות את דמיונו של הדור הצעיר. מארק קובאן, הבעלים של קבוצת הכדורסל דאלאס מאווריקס, שנולד ב-58', וג'ון פ. מאקי, המנכ"ל של הול פודס, אמרו כי ראנד היתה גורם משמעותי בהצלחתם.



גיבורו של הספר, ג'ון גאלט, ממשיך לחיות בדרכו שלו. חברת הבנייה שנשכרה כדי להרוס את בניין דויטשה בנק במנהטן (שנפגע קשות מהתמוטטותם של בנייני מרכז הסחר העולמי השכנים), נקראה ג'ון גאלט קורפוריישן.



בשיקגו פועלת חברה בשם ג'ון גאלט סולושנס, המייצרת תוכנה לשרשרת אספקה. מייסדת ומנכ"לית החברה, אן מארי אומרוד, אמרה כי דמותו של גאלט שימשה לה השראה. "קראנו את הספר כשהקמנו את החברה", אמרה אומרוד על עצמה ועל שותפה, קאי טרמפט. "עבורנו הספר סימל את חשיבותה של הצמיחה העצמית והשגת הצלחה ללא פגיעה באנשים אחרים. ג'ון גאלט אסף את כל המוחות הגדולים והקים חברה חדשה".



"כמה מהלקוחות שלנו לא מכירים את השם, אבל אחרי שהם פוגשים אותנו הם רוצים לקרוא את הספר", אמרה. "נציגי המכירות שלנו נתקלים בבעיה, לקוחות חדשים שואלים אותם מדוע ג'ון גאלט לא מטפל בהם אישית".



אשה לא נחמדה



איין ראנד עצמה נודעה כאשה שפעלה לטובת עצמה. את הקורא הנלהב ביותר שלה, נתניאל ברנדן, פיתתה כשהיה בן 24 והיא בת 50. שניהם היו נשואים לאנשים אחרים באותה עת. הם זימנו את בני זוגם לפגישה משותפת, שבה הודיעו להם על כוונתם לשלב אלמנטים סקסואליים ביחסיהם.



"היא לא היתה אישה נחמדה", אמרה דרלה מור, סגנית הנשיא בחברת ההשקעות הפרטיות ריינווטר. "ואולם איזו מתנה היא נתנה לנו". הרעיון של ראנד כי אנוכיות היא מעלה חיובית הוא פשוט גרסה קיצונית של הרעיון הבודהיסטי שעלינו לדאוג לעצמנו", אמרה מור.