בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לשלושה בעלי מניות של חברת אוצר מפעלי ים (אמ"י), להגיש תביעה ייצוגית נגד החברה, בשם כל בעלי המניות הרגילות של החברה (למעט מדינת ישראל ועיריית תל אביב), בעילה של קיפוח המיעוט.
בתביעה יתבקש בית המשפט לחייב את המדינה לרכוש את מניות קבוצת המיעוט תמורת שוויין ההוגן, ולשלם פיצויים בשל מניעת רווחים.
חברת אמ"י היא חברה ממשלתית שהתאגדה בשנת 1936, במטרה להקים נמל ימי על רצועת החוף שבצפון תל אביב. מניות היסוד של החברה מוחזקות על ידי המדינה והעירייה.
המניות הרגילות של החברה מוחזקות על ידי המדינה (82 אחוזים), העירייה (פחות מ-1%) והיתרה בידי בעלי מניות רבים אחרים. כיום עוסקת החברה בהשכרת שטחי קרקע, מבנים ומחסנים במתחם נמל תל אביב ובגביית דמי שכירות ודמי כניסה לחניון הנמל.
שלושה מבעלי המניות הרגילות - יהונתן כתבן, חיים פניני וצבי אלון - טענו בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, אותה הגישו בשנת 2004 באמצעות עוה"ד אליעזר לויט וגילת מידן, כי החברה גרמה לקיפוח קבוצת בעלי המניות הרגילות.
זאת, בין היתר באי חלוקת דיווידנד במשך שנים רבות, בהיעדר אפשרות לממש את מניות החברה בשוויין הכלכלי ההוגן, וכן בחלוקה לא צודקת של משאבי החברה.
החברה, וכן המדינה ועיריית תל אביב, טענו בתגובה לבקשה כי דין הבקשה להידחות על הסף, בין היתר משום שהדרך המתאימה להכרעה בטענות בעלי המניות היא באמצעות תביעה נגזרת ולא באמצעות תביעה ייצוגית.
השופטת צפורה ברון דחתה את טענות החברה. היא קבעה כי ככלל, כאשר הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול שבו יש ללכת הוא מסלול התביעה הנגזרת. אולם במקרים מיוחדים, כאשר הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר עילת הקיפוח, אין הכרח לבחור במסלול של תביעה נגזרת.
ביחס לשאלה האם בעלי השליטה באמ"י פגעו באופן בלתי סביר באינטרסים ובציפיות של המיעוט, השיבה השופטת כי התשובה לדעתה חיובית. לדבריה, בעשרות השנים האחרונות, בעלי השליטה באמ"י שינו את מטרות ההתאגדות שלה "לטובת הציבור בכללותו", להבדיל מטובת בעלי המניות, כפי שנקבע בתזכיר החברה.
פעולה זו, כשהיא שלובה עם פעולות נוספות, מעידה לדבריה על תמונה של קיפוח: אף שלאמ"י זכויות בנכסי מקרקעין מהיקרים ביותר בנמצא, היא מעולם לא הסדירה את זכויותיה הקנייניות בטאבו.
לדברי השופטת, כשמביאים בחשבון שהמדינה שולטת הן במינהל מקרקעי ישראל, הן בחברת אתרים, והן באמ"י, והעירייה שולטת באתרים ובאמ"י, "ניתן להבין מדוע לא אצה למשיבות הדרך להסדיר את זכויותיה של אמ"י במקרקעין ומניין נובעת אותה 'נדיבות' לחלוק אותם עם כלל הציבור".
העובדה שאמ"י נמנעת מחלוקת דיווידנד לבעלי מניותיה זמן רב, הוסיפה השופטת, חרף רווחיותה וחרף היותה בעלת הזכויות במקרקעין מהיקרים בארץ, מחזקת את החשש שמטרת החברה היא "לרכוש החוצה" את בעלי מניות המיעוט, תמורת שוויין המאזני של המניות, הנמוך בהרבה משווי השוק שלהן.
לדברי השופטת, בעוד שהמדינה והעירייה מקבלות את נכסי המקרקעין של אמ"י מעצם שליטתן בחברה, במינהל ובחברת - בעלי המניות הרגילות מקבלים תשלום מזערי, באופן שמתקיים קיפוח המיעוט. השופטת הוסיפה כי מדרך התנהלותה של אמ"י לאורך השנים עולה "תמונה קשה ועגומה של ניהול בלתי תקין".
השופטת קבעה כי במסגרת הקבוצה הייצוגית ייכללו כל בעלי המניות הרגילות באמ"י (חוץ מהמדינה והעירייה), האוחזים בכ-16.92 אחוזים מהמניות הרגילות שהונפקו על ידי אמ"י ונפרעו על ידי בעלי מניותיה.
(א 2122/04 בש"א 17402/04)
בית המשפט אישר לבעלי מניות להגיש תביעה ייצוגית נגד חברת אוצר מפעלי ים בעילת קיפוח המיעוט
נורית רוט
19.9.2007 / 16:54