קובי הבר, האיש החזק במשרד האוצר, פורש ומסכם תקופה סוערת

קובי הבר



גיל: 38



מצב משפחתי: נשוי + 3



מקום מגורים: הוד השרון



תפקידים קודמים: רפרנט באגף התקציבים וסגן ראש האגף



עוד משהו: מקפיד להמשיך לשרת באופן קבוע במילואים



"במארס 2003 צילצל אלי שר האוצר, ביבי נתניהו, וביקש שארד אליו. חשבתי שהוא רוצה להתייעץ בנוגע למועמדים לתפקיד ראש אגף התקציבים, לאחר שראש האגף אורי יוגב הודיע על פרישתו. המלצתי על כמה מועמדים שנראו לי הטובים ביותר. ואז הוא שאל אותי אם אני מעוניין בתפקיד. ברור שכשמציעים לך הצעה כזאת אתה לא יכול להגיד לא. ראש אגף תקציבים הוא הרי השאיפה, החלום של כל מי שנמצא באגף, של כל רפרנט, ממונה או סגן, מתוך הכרת החשיבות, העוצמה ויכולת ההשפעה של האגף. אמרתי כן".



כך מתאר קובי הבר, הממונה על התקציבים באוצר בשלוש השנים וחצי האחרונות והאיש החזק באוצר בשנה האחרונה, את רגע המינוי. הבר נכנס לתפקיד בתחילת מאי 2004 והיה לראש האגף הצעיר ביותר ב-40 השנים האחרונות. באוצר היה נוהג רב-שנים למנות לתפקיד מישהו מיוצאי האגף, בדרך כלל סגן ראש האגף שיצא לשוק העסקי ועשה קריירה מוצלחת. "המינוי הפתיע אותי", הוא מתוודה. "זו היתה הפעם הראשונה שבה מוזנק סגן מכהן היישר לתפקיד ראש האגף".



הבר, שיפרוש מהשירות הממשלתי לקראת סוף 2007, החליף בשנות כהונתו ארבעה שרי אוצר - נתניהו, אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ועכשיו רוני בר-און. בשנה האחרונה, בשל פרשת השוחד ברשות המסים, הסכסוכים עם החשב הכללי, החקירות המשטרתיות נגד שר האוצר הירשזון והתפטרותו, מינוי ראש הממשלה אולמרט לשר האוצר והתפטרות בכירים באוצר, הוטלו על הבר תפקידים נוספים שהפכו אותו לאיש החזק באוצר. הוא ניהל מו"מ עם ההסתדרות, התערב בסכסוך השכר בבנק ישראל, פתר את המשבר ברשות הנמלים, עמד בראש ועדות בין-משרדיות, מונה ליו"ר ועדות איתור באוצר - ובד בבד דאג לניהול התקציב.



"כשנכנסתי לתפקיד, האוצר תיפקד בצורה הטובה ביותר", הוא מסכם. "צמרת האוצר באותה תקופה - יוסי בכר, איתן רוב, אייל בן-שלוש, יובל רכלבסקי ואייל גבאי - היתה נבחרת חלומות. כל האגפים שיתפו פעולה. היתה עבודת צוות מדהימה וחברות אמיתית". הדברים השתנו בחלק השני של הקדנציה, כשחלק מהבכירים עזבו והיחסים בין רוב הבכירים, ובהם הבר, לבין החשב הכללי, ירון זליכה, עלו על שרטון. "לצערי המצב השתנה", אומר הבר. "בתקופה האחרונה העסק חורק".



נראה שהמערכת מתמוטטת?



"עדיין יש פער אדיר בין הכותרות בעיתונים למציאות היום-יומית. אני מאמין ויודע, משיחות עם שר האוצר בר-און, שהוא לקח לעצמו כמשימה להרכיב מחדש צוות מנצח".



עד כמה הסכסוכים עם החשב הכללי, ירון זליכה, פוגעים באוצר?



"אני לא רוצה להתייחס לסיפורי זליכה בעיתון. אני מציע להתמקד ביכולת העשייה באוצר ובמשרדי הממשלה השונים".



למרות התשובה הדיפלומטית, להבר, כמו לרבים אחרים, היו לא מעט סכסוכים קולניים עם זליכה. ההתחלה נראתה דווקא מבטיחה. הבר וזליכה קרובים בגיל ולמדו יחד כלכלה בבר-אילן. נתניהו מינה אותם לתפקידם הבכיר כמעט באותו זמן. נדמה היה ששיתוף הפעולה בין אגף החשב לאגף התקציבים, ההכרחי כל כך להצלחת האוצר, יאפיין גם את עידן זליכה-הבר.







אך לאחר שזליכה הספיק לריב עם רוב בכירי האוצר, הגיע גם הריב עם הבר. מלים קשות הוחלפו. זמן מה השניים לא דיברו. בהמשך שבו לשתף פעולה לטובת התפקוד היומיומי של האוצר, אך היחסים נותרו מתוחים. באחרונה, כששר האוצר בר-און הגיע לדיון-עימות עם זליכה בוועדת ביקורת המדינה של הכנסת, הקיפו אותו כל ראשי האוצר. הבר היה אחד מהם.



מזל שסטנלי הסכים



במהלך עבודתו חצה הבר לא פעם את הכביש כדי להיפגש עם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ועם ראשי מחלקת המחקר בבנק. לדבריו, "יש לנו מזל שפרופ' סטנלי פישר הסכים לקבל על עצמו את תפקיד הנגיד. עצם נוכחותו בבנק היא נכס אדיר לכלכלת ישראל. ברמה האישית, אני נהנה משיתוף הפעולה הטוב בין אגף התקציבים לבנק ישראל".



הדברים שונים כשמדובר בתקציב הביטחון. הבר, הנחשב למומחה בנושאי תקציב הביטחון, התעמת לא פעם עם ראשי מערכת הביטחון על תקציב המערכת. העימותים התחילו עוד כשהיה סגן ראש אגף תקציבים הממונה על תקציב הביטחון.



ערב פרישתו מהאוצר מסכם הבר: "תקציב הביטחון תופס כ-20% מתקציב המדינה. כל החלטה בנוגע אליו קריטית לכל שאר התקציב. המאבקים על תקציב הביטחון הם מאבקים על מהות התקציב. התנגדנו כל השנים לתקציב רב-שנתי לביטחון, ואנחנו מתנגדים לו גם עתה, למרות המלצות ועדת ברודט, מכיוון שאנחנו חוששים שלאחר שנסכים, התקציב הרב-שנתי ייהפך לרצפה לדרישות כספיות נוספות".



אבל בינתיים זה לא קורה.



"אנחנו מתנגדים לדרישת מערכת הביטחון להצמדת תקציב הביטחון לאחוז מסוים מהתמ"ג, כי מה הקשר בין שיעורי הצמיחה של המשק לאיומים האסטרטגיים על ישראל? ביטחון הוא מוצר ציבורי. היקפו צריך להיקבע על פי הצרכים וניהול הסיכונים שהמדינה לוקחת על עצמה. אין קשר בין הביטחון, בין מספר הטנקים שהמדינה צריכה, לצמיחה גבוהה, שגשוג ומחזור עסקים חיובי בכלכלה העולמית".



במשך השנים נשמעו לא מעט טענות שלפיהן אתה ואגף התקציבים עוינים את המשרדים החברתיים ודואגים באופן קבוע לתת-ביצוע בתקציביהם.



"אגף התקציבים לא עוין אף אחד. הטרמינולוגיה הזאת, של עוינות, לא קיימת בז'רגון המקצועי שלנו. אנו מופקדים על הגבלת ההוצאה, ולפיכך מציעים סדרי עדיפויות ומובילים שינויים מבניים. המשרדים הממשלתיים, ולא רק החברתיים, נאלצים לנהל אתנו הידברות בנוגע למטרות השונות שלהם. אנחנו רואים תמונה כוללת של המשק. כל משרד רואה את הנגזרת הצרה שלו, ומכאן המחלוקות. בשנים האחרונות אפשר לראות שהמדיניות הממשלתית מייעדת תוספות תקציביות לנושאים חברתיים - בריאות, חינוך, קצבאות זקנה ועידוד התעסוקה".



הובלת את הרפורמה ברשות הנמלים, שמסתמנת ככישלון.



"צריך להבין מה קרה בנמלים. מדובר בשינוי במבנה הארגוני של הרשות והפיכתה לשלוש חברות נפרדות, מתחרות. אסור למדוד רפורמה בלוחות זמנים קצרים. השינוי הארגוני הוא התשתית להתפתחות הנמלים. אין לי ספק שאלמלא הרפורמה, המצב היה גרוע יותר. יש עוד הרבה דברים להשלים בנמלים, וכמו כל תחום הם דורשים ניהול, ניהול וניהול".



הובלת את רפורמת גדיש במינהל מקרקעי ישראל. מדוע הרפורמה נכשלה?



"הרפורמה הורכבה משלושה מרכיבים עיקריים: בנוגע לבתים קיימים המלצנו על העברת הקרקע מחכירה לבעלות הדיירים; בנוגע לבתים חדשים המלצנו לעבור מחוזה חכירה, על כל הביורוקרטיה הכרוכה בו, לחוזה מכר. המרכיב השלישי, שפחות מעניין אותנו באוצר, הוא שינוי ארגוני בתוך המינהל. עד עכשיו, במסגרת שינויי חקיקה, הסדרנו את הסוגיות העיקריות במעבר מחכירה לבעלות, כמו פטור ממסים, ואנחנו בתהליכי התארגנות לפתרון בעיית הכפילויות במינהל ובטאבו.



"בחודשים הקרובים אמורה לצאת מנה ראשונה של יחידות דיור, 120 אלף באזור פתח תקוה, בבנייה רוויה מהוונת למכר. כך שהרפורמה לא נכשלה, אם כי יישומה לא מתקדם בקצב שהיינו רוצים. היעדים של דו"ח גדיש סומנו, והם בביצוע. הייתי רוצה לראות אותם מתבצעים מהר יותר".



הצד השלילי של המחזור



כאילו במנותק מהמתרחש באוצר, בשלוש וחצי השנים האחרונות המשק נמצא דווקא באחת התקופות היפות שלו - צמיחה של 5.2% ב-2004, 5.3% ב-2005, 5.2% ב-2006 ו-5.5% ב-2007 (לפי הערכות בנק ישראל). אבל הבר אוהב להיות מודאג. כמו בכל שנה ערב הנחת תקציב המדינה, גם את תקציב 2008 הוא מקדם בדאגה. לשיטתו, התפקיד מחייב דאגה וזהירות.



המשק עבר שנה די טובה, למרות הבעיות באוצר. איך אתה מסכם אותה?



"אני לא יודע אם זו היתה השנה הטובה בתולדות המדינה, אבל אין ספק שזו היתה שנה כלכלית מצוינת. הפרמטרים הכלכליים נעו בכיוון חיובי ובעוצמה, בין אם מדובר בצמיחה היפה, באבטלה שירדה או החוב שנצטמק. למרות הכותרות בתקשורת, האוצר עשה את הנדרש, תקציב 2007 עבר בכנסת במועד, מגבלת ההוצאה נשמרה, השינויים המבניים וההפרטות בוצעו, תהליך הפחתת המסים נמשך".



מה האוצר עושה עם עודפי הענק בגביית המסים השנה (יותר מ-10 מיליארד שקל)?



"עודפי הגבייה הולכים להפחתת החוב. הפחתת החוב היא אחת הפעולות החשובות בתקציב. היא תחסוך לנו תשלומי ריבית ותאפשר הפחתות מסים נוספות בשנים הקרובות.



"להצלחה הגדולה בגבייה תרמו שלושה גורמים: הכלכלה העולמית, המצב הביטחוני והמדיניות הכלכלית. אין לי ספק שלמדיניות הכלכלית של השנים האחרונות תרומה מכרעת בניצול ההזדמנויות וביכולת שלנו ליהנות מהשגשוג בכלכלה העולמית. התוצאות יפות, אך לא מספיקות.



"בשנה הבאה נהיה חייבים להמשיך ולהוריד את החוב הלאומי כדי להגיע ליחס החוב-תוצר המקובל במדינות OECD, 60%. כשנגיע ליעד הזה, נוכל להפנות כספים רבים, שכיום מוצאים לתשלומי ריבית, לתחומים אחרים, ונהיה מוכנים טוב יותר להתמודד עם מחזור עסקים שלילי".



ומה לגבי השנה הבאה?



"תחזית כלכלית היא אמנות, או סוג של נבואה. אין עליה ביטוח. מצב המשק כיום טוב. עם זאת, הסיכוי להאטה בשנה הבאה (2008) שווה לסיכוי להמשך הצמיחה בקצב של השנים האחרונות. יש סימנים המרמזים על האטה בשנה הבאה לעומת 2006 ו-2007, אך הנתונים עד כה מראים על המשך הצמיחה. אנחנו באוצר מעריכים שב-2008 תימשך הצמיחה החיובית, אבל באזור ה-4%, כלומר נמוך מהצמיחה בשנים האחרונות.



"ל-2008 יש יתרון. אנחנו נכנסים אליה עם חוב נמוך יותר, הוצאה ציבורית נמוכה יותר, עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה וירידה באבטלה. מנגד, הריביות עולות וכך גם הלחצים האינפלציוניים, הנובעים בעיקר מהעליות במחירי המזון והאנרגיה. אני, ככלכלן, מאמין שהכל בנוי על מחזורים. המשק נמצא זו השנה החמישית ברציפות במחזור חיובי. המטרה של כולנו היא שהמחזור הזה יימשך ככל שניתן, אבל ברור שהסיכוי להאטה בשנה החמישית של המחזור גבוה מהסיכוי בשנה הרביעית".



להבר יש הצעה מעשית למי שיבוא במקומו: "חייבים להמשיך להפחית את החוב כמה שיותר מהר וכמה שיותר עמוק. זה יבטיח לנו יציבות רבה יותר כשנגיע לצד השלילי של המחזור ויפנה יותר כספים לתקציב השוטף. דבר שני שהממשלה והאוצר צריכים לעשות הוא להכין תוכנית נוספת להפחתת מסים, כדי שישראל תמשיך להיות תחרותית בעולם הגלובלי ותמשיך למשוך השקעות.



"יש להוריד את מס החברות ל-20% ואת מס ההכנסה ליחידים, כולל ביטוח לאומי ומס בריאות, ל-40%. חייבים לשמור על מגבלת ההוצאה בתקציב, להוריד את חוב המדינה, להוריד מסים, להעלות את שיעור התעסוקה, להפחית את האבטלה ולבצע שינויים מבניים שיגדילו את התחרות והפריון. האוצר צריך גם לייעל את הרגולציה, לשפר את השירותים לאזרח ולהגדיל את ההשקעות בתשתיות מעבר למה שנעשה בארבע השנים האחרונות".



מה היה הרגע הקשה שלך באוצר?



"הכי קשה היה לקום בבוקר ולשמוע על מעצרם של ג'קי מצא ואיתן רוב בפרשת רשות המסים. הייתי מציע להמתין לסיום עבודת המשטרה והפרקליטות לפני שקובעים אם היתה או לא היתה שם שחיתות. אני רוצה בכל לבי להאמין שזו היתה אזעקת שווא".



לך לא הציעו שוחד במהלך עבודתך באוצר?



"בכל שנותי באוצר לא נתקלתי, ולו ברמז, בשום הצעה מגונה. אין לי ספק שאם היה קורה דבר כזה הייתי הראשון שמתייצב במשטרה".



ממה אתה מוטרד?



"מאיכות הניהול והאנשים בסקטור הציבורי. המשימה החשובה ביותר היא להביא לשם אנשים טובים שיישארו לאורך זמן. למרבה הצער, המגמה הפוכה".



הזמן להמשיך הלאה



הבר החל את עבודתו באגף התקציבים ביוני 1994. הוא מילא שורה של תפקידים בתחום תקציבי הביטחון, הנדל"ן, מינהל מקרקעי ישראל והמשרדים המינהליים. קודם למינויו לראש האגף היה במשך שלוש שנים וחצי סגן ראש האגף והממונה על תקציבי מערכת הביטחון, המשטרה, התעשיות הביטחוניות ומינהל מקרקעי ישראל. הוא בעל תואר בוגר בכלכלה ובמינהל עסקים ומוסמך בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.



אתה צעיר, מדוע אינך נשאר בשירות הציבורי?



"אחרי שלוש שנים וחצי כממונה על התקציבים, הכנה והעברה של ארבעה תקציבי מדינה, ובסך הכל 13 שנים וחצי באגף התקציבים, מיציתי את השירות במגזר הציבורי. הגיע הזמן להתנסות גם בסקטור הפרטי. וגם - ואומר זאת במלוא הזהירות כדי לא להישמע יהיר - אחרי אגף התקציבים, עם כל האינטנסיוויות שבו, השינויים שהובלתי והדברים האחרים שעשינו, מיציתי את עצמי. הגיע הזמן להמשיך הלאה".



בבנק ישראל בכירים באים לקריירה ארוכה, לעתים לכל החיים. באוצר הבכירים עוזבים בגיל צעיר, עוד לפני שהמדינה הפיקה מהם את מלוא התועלת. האם לא הגיעה השעה שהאוצר יאמץ את המודל של בנק ישראל?



"אני לא יודע איזה מודל נכון יותר. אגף התקציבים, עם התרבות הארגונית שלו, באופיו הצעיר, בקליטת הטובים ביותר מהאוניברסיטאות ובהכשרתם, מראה לאורך השנים תוצאות מצוינות לממשלה ולמשק. מהיכרותי עם רוב יחידות הממשלה, הייתי שמח אם לממשלה היו עוד יחידות עם תרבות ארגונית כמו זו שלנו. אני גם מאמין שאנשים צריכים לשנות מקומות עבודה, לעבור בין תחומים, להיות בסקטור הפרטי והציבורי. מבחינת אגף התקציבים, המודל הקיים עדיף על פני המודל של קריירה לכל החיים".



אין בעיה לאדם צעיר להתמודד עם ראש ממשלה?



"לא הייתי קושר את תפקיד ראש אגף התקציבים לגיל, אלא למהות התפקיד. ראש האגף צריך להציב מראה בפני מקבלי ההחלטות כדי שיראו את המציאות הנכונה, גם אם היא לא תמיד נעימה. במלים אחרות, אתה מייצג הרבה פעמים מגבלה תקציבית, משקית, כלכלית. בתפקיד כמו זה אתה נקלע לא פעם לעימות עם מקבלי ההחלטות - ראש הממשלה, שר האוצר, שרים. התפקיד שלך הוא לשכנע אותם".



מי היה ראש הממשלה הטוב ביותר שאתו עבדת, ומי היה שר האוצר הטוב ביותר?



"אני לא חושב שפקיד צריך לחלק ציונים לדרג הנבחר. אני מאמין שיש משמעות להבדל בין איש ציבור נבחר - ח"כ, שר, ראש ממשלה - לפקיד ממונה. אני וחברי הפקידים חייבים להבין את הפערים בינינו לבין נבחרי ציבור. בסופו של דבר, כל ההחלטות הן של נבחרי הציבור. נכון שהצענו מדיניות תקציבית, שינויים מבניים, הפרטות. דחפנו, שיכנענו, יזמנו, אבל בסופו של דבר ההחלטות הן של הממשלה ושל הכנסת".



מי צריך להחליף אותך?



"אני יכול לנחש את קווי המתאר של הממונה הבא על התקציבים: מישהו ששימש בעבר סגן ראש האגף ושמוכן להתגייס לתפקיד לשלוש-ארבע שנים".



מה תעשה כשתפרוש?



"אצא לתקופת צינון כפי שהחוק מחייב. בהמשך אשתלב בתפקיד ניהולי בסקטור הפרטי".



5 תחנות / קובי הבר



1994: מצטרף לאגף התקציבים באוצר; רפרנט לתקציבי ביטחון



1996: ראש תחום תקציבי ביטחון



1998: ראש תחום הנדל"ן, כולל מינהל מקרקעי ישראל



2000: סגן ראש אגף התקציבים



2004: ראש אגף התקציבים