השנה עלו מחיריהם של מקומות הישיבה בבתי כנסת ב-15%: המחיר מתחיל מ-150 שקל ומגיע ל-50 אלף דולר לכל החיים

הילד הקטן ישב בבית הכנסת ביום הכיפורים, מבולבל ואובד עצות - כך מספר סיפור חסידי ידוע העובר מדור לדור: הנוכחים סביבו התפללו באדיקות, רק הוא לא ידע כיצד להתפלל. בייאושו, שרק שריקה גדולה ומלאת כוונה, וזו - מספרת האגדה - נחשבה אמיתית יותר מכל התפילות והמצוות של המתפללים האחרים.



קשה לחשוב על ניגוד גדול יותר בין אותו סיפור חסידי לבין המסחר שמתרחש כיום בבתי הכנסת בישראל ובעולם סביב המצוות של חגי תשרי, התפילות, הכיבודים ומקומות הישיבה בבתי הכנסת בתקופת הימים הנוראים.



למעשה, בשנה האחרונה האמירו מחיריהם של מקומות הישיבה בבתי הכנסת בישראל בכ-15% בממוצע לעומת השנה שעברה. תג המחיר מתחיל מכ-150 שקל למקום ישיבה לחגים ומגיע עד לכ-50 אלף דולר למקום ישיבה לכל החיים - כך לפי מחקר עדכני שערך משרד הפרסום החרדי גל אורן BSD. לפי המחקר, 90% מחובשי הכיפה משלמים דמי חבר שנתיים בבית הכנסת - שנעים בין עשרות למאות שקלים בחודש - וכוללים כיסוי ההוצאות השוטפות ומקומות ישיבה.



בנוסף, בחלק מבתי הכנסת, רגע לפני התפילה, מתקיימת בין הקרואים מכירה פומבית לכל דבר, שבה נמכרים בין היתר מושבים, קריאות בתפילות ועליות לתורה: "הגבאי מכריז: 'מפטיר יונה (קריאה בתפילת מנחה של יום כיפור - ר"ל) ב-1,500 שקל, מי נותן יותר?' וכך מתנהלת המכירה עד שמתקבלת ההצעה הגבוהה ביותר", מספר מאיר גל, מנכ"ל משותף במשרד גל אורן.



"זה פשוט נורא איך שהמעמדות הכלכליים מחלחלים גם לבתי הכנסת", אומר יוסי (שם בדוי), נהג מונית מתל אביב. הוא מספר כי מתפללים שאין להם אמצעים כספיים נשארים לא פעם מתוסכלים וממורמרים, מאחר שהם זוכים למקומות ישיבה טובים פחות ואינם יכולים לרכוש לעצמם מצוות וכיבודים.



שואו בבית הכנסת



לא פעם נהפכת המכירה הפומבית בערב החג לחלק מרכזי בהצגה. כך, למשל, קורה בבית הכנסת בישיבת אור החיים של הרב אלבז בשכונת הבוכרים בירושלים, אחד מגדולי המחזירים בתשובה, אשר לו חסידים נלהבים גם מצרפת.







"זה שואו אדיר", אומר גל על המכירות הפומביות בשווי עשרות אלפי דולרים שמתנהלות על מקומות וכיבודים. "זה בית כנסת ענק ומפואר עם מאות רבות של מקומות, וטקס המכירה הוא חלק מרכזי מהחוויה ומהשואו: זה עניין של כבוד חברתי וכבוד לרב ולבית הכנסת. כולם מסתכלים מי קונה ובכמה כסף, משקיעים בזה הרבה זמן, וברוח האווירה הכללית המחירים עולים ומגיעים לסכומים גבוהים מאוד".



מי שקובע את התעריף הוא בדרך כלל גבאי בית הכנסת, או הגבאי של הרב. במקרים רבים כוחות השוק הם שמכריעים - באמצעות המכירה הפומבית. מחירי המצוות והמושבים נקבעים לפי פרמטרים שונים, כמו גודל בית הכנסת, אופיו והעדה אשר לה הוא משתייך.



בכל הקשור למצוות ותפילות, מידת חשיבותה של התפילה או המצווה היא שיקול מכריע בתמחור: העלייה השלישית וקריאת "מפטיר יונה" בתפילת מנחה של יום כיפור נחשבות ליוקרתיות ולכן גם ליקרות ביותר, וכך גם פתיחת "כל נדרי" (פתיחת ההיכל בתפילת כל נדרי ביום כיפור), וברכת הפרנסה, שנחשבת כבעלת סגולה לפרנסה ונאמרת לפי מנהגי הספרדים בסוף כל תפילה. גל מסביר כי בדרך כלל העליות החשובות והיקרות ביותר לתורה לא נרכשות בעבור המשלם עצמו, אלא בעבור הרב או מנהיג הקהילה שעולה ומברך בעצמו.



לפי הסקר של גל-אורן, בבית הכנסת בעלזא בירושלים מחירי העליות לתורה מגיעים לעשרות אלפי דולרים בעבור העליות החשובות, ובבית הכנסת של חסידות ויז'ניץ בבני ברק היו שנים שבהן נמכר "מפטיר יונה" ביום כיפור ב-100 אלף דולר. "לפי הקבלה, מי שקונה 'מפטיר יונה' עסקיו מתברכים. לכן הרבה אנשי עסקים מוכנים להשקיע בכך כסף רב", מסביר י', חרדי המתגורר בבני ברק. אצל הספרדים, אגב, פחות מקובל למכור מקומות ישיבה, והכיבודים הם הנפוצים יותר.



במכירת מושבים, יוקרתו של בית הכנסת ומידת קרבת המושב לרב משחקים תפקיד מפתח. כך, בית הכנסת יחווה דעת בשכונת הר נוף בירושלים, שבו מתפלל הרב עובדיה יוסף, הוא בית כנסת קטן, אך יוקרתי ונחשב ביותר, והמחירים בו בהתאם: לפני כמה שנים, למשל, רכש בדרן ידוע את המקום ליד הרב עובדיה בתפילת כל נדרי ואת העליות שלו לתורה, תמורת סכום של עשרות אלפי דולרים.



כאשר בית הכנסת מביא רב או חזן חיצוני, המחירים מאמירים עוד יותר: "בבית הכנסת שלי, למשל, מביאים חזן מצרפת ועושים לו קמפיין מראש, שמבשר למתפללים שעליהם להתכונן לכך שהמכירות והכיבודים בחגים הקרובים יהיו הרבה יותר יקרים", מספר מולי ארי, מנכ"ל משרד יחסי הציבור AMPR, שגדל בבית דתי.



מושב ותפילה כסמל סטטוס



הימים הנוראים מספקים לבתי הכנסת אפשרות לגיוס מהיר למדי של כספים. "בית כנסת שכונתי ממוצע מצליח לגייס בתקופה זו כ-200 אלף שקל", אומר ארי. לדבריו, מספר הברכות בחגים מתקרב ל-40-50; הכיבודים "מתפרקים" לעשרות חלקים - ובעבור כל אחד מהם נגבה תשלום נפרד. "משלמים בנפרד על פתיחת ארון הקודש, הוצאת ספר התורה, התהלוכה, הצגת הספר לקהל, הרמת הרימונים ועוד ועוד", הוא מספר. "לפעמים המשפחות מתאחדות וקונות ביחד את הברכות, כדי להצליח ולממן את העניין".







אך בעוד שאת הברכות והמצוות קונים כולם, את המחירים היקרים באמת משלמים בעיקר האורחים: בכל בית כנסת נמכרים 5%-10% מהמושבים במחירים גבוהים במיוחד - לחילוניים, מסורתיים, תושבי חוץ שבדרך כלל אינם מגיעים לבתי הכנסת, או חסידים ואנשים דתיים אחרים המתארחים אצל קרובי משפחה בתקופת החגים.



"מדובר בעסק כלכלי לכל דבר ועצוב למדי", אומר ארי. "בראש השנה וביום כיפור כמות הברכות גדלה, ואורחים רבים מגיעים לבתי הכנסת בנוסף למתפללים הקבועים. אותם אורחים-לרגע רוכשים את העליות לתורה בכסף רב וזה יוצר המון מרמור ותחושה של זילות המעמד בקרב הקבועים". ארי מספר כי בעקבות התופעה, חלק מהמתפללים הקבועים נוטשים את בתי הכנסת אחרי החגים.



מאיר גל, לעומת זאת, סבור כי מדובר במנהג חיובי ורצוי: "הכסף הזה נתרם ישירות לתפעול בית הכנסת ולצדקה. חשוב להבין שמאז פירוק משרד הדתות, בתי כנסת, שהם מוסדות חברתיים שהקהילה נפגשת בהם שלוש פעמים ביום, אינם ממומנים על ידי המדינה אלא על רק על ידי הקהילות. לפעמים דמי החבר השנתיים לא מכסים את כל ההוצאות, ולכן הכסף הזה חשוב כל כך". לדבריו, "גם אדם דל אמצעים שיש לו 11 ילדים ואין לו אפשרות לרכוש את המקומות היקרים והכיבודים ישמח לשמוע על הסכומים הגדולים שנתרמים, ושבסופו של דבר יחזרו אליו בצורת סיוע לו ולמשפחתו".



עם זאת, גל אינו מכחיש כי מדובר בסמל סטטוס, כלי שמאפשר לרוכש למצב את עצמו כבעל מעמד: "אצלנו אין מותגי פרימיום ולא נהוג לקנות וולבו או לצאת שלוש פעמים בשנה לטיול בחו"ל", הוא אומר, "האינדיקציה האמיתית ליכולת הכלכלית של האדם היא בדברים של קדושה - אם כבר להוציא כסף גדול, אז למטרות קדושות שהקהילה נהנית מהן".



ואולם, י', חרדי המתגורר בבני ברק, מודה כי "אדם קונה לעצמו בצורה כזו כבוד וגם פינה חמה בלבו של הרב. יש להניח שאדם ששילם כסף רב עבור עליה לתורה של הרב ימצא אצלו דלת פתוחה אם יזדקק לו בעתיד".



שאלה של ביקוש והיצע



מכירת המושבים והכיבודים היא תופעה הקיימת מאז ומעולם בבתי הכנסת, והמחירים רק עולים עם השנים: "יש בתי כנסת שלפני עשר שנים מכרו מושבים לחגים תמורת 10,000 שקל", אומר גל, "ואילו היום דורשים עבור אותם מושבים 20 אלף דולר. בבית הכנסת של בעלזא בירושלים, למשל, מושב לכל החיים עשוי להגיע אפילו ל-50 אלף דולר".



הסיבה לקפיצה במחיר, לדברי גל, היא פשוטה: "היכולות גדלו ואיתן גובר גם הביקוש - היום יותר ויותר אנשים בציבור החרדי והדתי יכולים להרשות לעצמם לשלם את הסכומים האלה - והמחיר עולה בהתאם". סיבה נוספת לעליית המחירים היא התעניינות הולכת וגוברת ברכישה מצד יהודים מחו"ל שמגיעים לארץ בתקופת החגים: "את המושבים היקרים ביותר רוכשים לרוב אורחים מחו"ל או ראשי הקהילה החרדית בישראל", הוא אומר.



ובאמת, בבתי הכנסת בחו"ל המחירים הם בלתי נתפשים ממש: בית הכנסת הקונסרבטיווי עמנואל הבמיאמי ביץ', למשל, הציע למכירה באתר אי-ביי בשבוע שעבר זוג מושבים נחשקים, הקרובים לרב, תמורת 1.8 מיליון דולר. עד לסגירת הגיליון לא נרשמו הצעות באתר.



האם המסחר בערב החג או השבת אינו גורם לחילול הקודש? מסתבר שלא. "מכיוון שהכסף הולך ישירות לצדקה, מבחינה הלכתית אין בעיה להתחייב לצדקה גם בשבת, כי זה לא נחשב קניין או מסחר", מסביר גל.



לא קונים, לא מוכרים



אף שמכירת מושבים וכיבודים היא מנהג מקובל ונפוץ, לא כל הזרמים ביהדות "מתיישרים" לפיו: "ביהדות יש שתי תפישות עולם בנוגע לקשר בין רוח וחומר", אומר גל. "אחת מהן, שנולדה בשושלת רוז'ין והמשיכה לחסידויות כמו בעלזא, ויז'ניץ וקרלין, גורסת שיש לקדש את החומר עבור עולם התורה והרוח, וכי כל מה שנוגע בקדושה ראוי לו להיות עטוף ומכובד".



לעומת זאת, תפישת העולם הנגדית, המובלת על ידי חסידות גור, דוגלת בצניעות ובהסתפקות במועט. "בחסידות זו אין מכירת מקומות בכלל", אומר גל, "הקהל עומד על הרגליים באלפיו, ומקומות ישיבה נשמרים רק עבור המבוגרים, על בסיס מקום פנוי". כך גם בקרב הליטאים, אצלם אחזקת בית הכנסת ממומנת מתרומות רגילות או דמי חבר שנתיים, בלי לקבוע תעריפים מיוחדים לימים הנוראים.



גם מירה לשם, במאית קולנוע שגרה ביישוב הקהילתי הדתי סנסנה שבצפון הנגב, מספרת כי ביישוב שלה לא מוכרים מקומות בבית הכנסת: "אצלנו כל מי שרוצה לבוא להתפלל מוזמן בשמחה ובאהבה, ויכול לשבת הכי קרוב שהוא רוצה לארון הקודש או לרב, הכל על בסיס מקום פנוי. אין אצלנו גם מנהג של קניית כיבודים". לדבריה, "הדבר נעשה מתוך אידיאולוגיה, שלפיה כולנו שווים בפני המקום".



עד 1,000 דולר לכיסא לחג



כמה ישלמו המתפללים ברחבי ישראל על המושבים ועל הכיבודים? הסקר של משרד הפרסום החרדי גל-אורן חושף נתונים מעניינים: עלות מושב בבית הכנסת של ויז'ניץ בבני ברק, באזורים הקרובים לאדמו"ר היא כ-1,000 דולר, ואילו המקומות הזולים ביותר עולים כ-200 דולר. גם המקומות הנחשבים בעמידה עולים עשרות דולרים. עם זאת, מבהיר מאיר גל, מנכ"ל משותף במשרד: "לעולם לא יקרה מצב שבו אדם לא יוכל להיכנס רק בגלל שאין לו כסף. אם הוא לא יכול לשלם הוא יקבל מקום בעמידה, אבל באזור פחות נחשב בבית הכנסת".



בבתי כנסת שכונתיים, כמו בית הכנסת הדתי לאומי בהר נוף, המחירים "עממיים" יותר: דמי החבר השנתיים למשק בית הם 1,200 שקל. בבית הכנסת חניכי הישיבות בהר נוף, שבו דמי החבר השנתיים הם 1,000 שקל, ישלמו החברים 40 שקל למושב בראש השנה ו-20 שקל למושב ביום כיפור, ואילו אורחים מבחוץ שאינם חברים ישלמו 200 שקל למקום בראש השנה ו-100 שקל ליום כיפור. בבית הכנסת של הרב עמי עולמי בפתח תקווה ייגבו 700 שקל למשפחה בבית הכנסת, במבצע שכולל עלייה לתורה.



גם בהתנחלויות גובים מהמתפללים תשלום עבור מקומות ישיבה: בבית הכנסת אשל באלקנה נדרש תשלום שנתי של 1,000 שקל למשפחה ו-500 שקל לבודד; בבית אל תשלם משפחה 450 שקל עבור מקומות הישיבה, ובבית הכנסת נחלת אבות בשערי תקווה המחיר הוא 700 שקל למשפחה.



קופסאות לאתרוג מכסף ומזהב



לא רק על מושבים וכיבודים מוכנים בעלי אמצעים להוציא סכומי כסף גדולים בחגי תשרי, אלא גם על ארבעת המינים, ובראשם האתרוג האריסטוקרטי, שמחירו עשוי להאמיר עד למאות ואף אלפי דולרים. מחיר האתרוג תלוי ברמת ה"ניקיון" שלו (האם יש עליו סימן, תג או נקודה), הצורה, הגודל וצורת הפיטום והשקעים והבליטות שיש בו.



על אף שניתן להשיג אתרוג כשר ואף מהודר בעלות של 35-140 שקל, נמכרים מדי שנה אתרוגים רבים בסכומים גבוהים ביותר. בדומה למושבים ולכיבודים, גם מחירי האתרוגים הולכים ועולים עם השנים. "בשנה שעברה נמכר אתרוג במחיר שיא של 13,500 אלף שקל - שלא היה קיים בישראל עד השנים האחרונות", אומר מאיר גל. "בירושלים, למשל, נמכרים עשרות רבות של אתרוגים במחיר של 700-800 דולר ויותר, בעיקר לאמריקאים".



לאתרוג יש גם "אקססוריז" (אביזרים) נלווים, במחירים לא פחות מכובדים. ברשת הצורפים, למשל, נמכרות קופסאות אתרוג מעוצבות, מצופות כסף מבחוץ וזהב מבפנים, שמחירן נע בין 3,000 שקל ל-10,000 שקל לקופסא.



לדברי גל, מכיוון שבעין בלתי מזוינת לא ניתן להבחין בין אתרוג יקר ערך לאתרוג רגיל, הוא אינו נחשב לסמל סטטוס כמו הכיבודים והמושבים בבתי הכנסת, שם כולם יכולים להעריך את מחירם. בכל מקרה, את האתרוגים היקרים ביותר, אלה שמחירם הוא 1,500 דולר ויותר, מעניק הקונה בדרך כלל למנהיג הרוחני שלו כמתנה. אגב, בניגוד לסכומים שמשלמים המתפללים בעבור מקומות, ברכות וכיבודים, המיועדים לצדקה, התשלום עבור האתרוגים מגיע לכיסם של הסוחרים.