סליחה, הרפורמה הצליחה

סטיב רואץ', הכלכלן הראשי של בנק ההשקעות האמריקאי מורגן סטנלי, התיישב ליד השולחן באזור ההסבה שבכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ושקע בכורסה.

הוא לא הבחין בעיתונאי שישב מולו באותו שולחן ותיקתק במרץ על המחשב הנייד שלו. הדבר האחרון שהוא רצה לראות עכשיו זה עוד עיתונאי. כמה שעות קודם לכן הוא יצא חבול ומושפל פעם נוספת מהפאנל הפותח של הכנס: "תחזית גלובלית ל-2006". מי שהשפיל אותו היה לא אחר מאשר פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר.

פרנקל ורואץ' נפגשו חמש שנים ברציפות בפאנל הפתיחה של הפורום הכלכלי בדאבוס. רואץ' נתן תחזית פסימית, פרנקל אופטימית. כל שנה פרנקל לעג לרואץ' על תחזיותיו הכושלות מהשנה שעברה, והאחרון גימגם משהו על הטעויות של נגידי בנקים והבטיח: "אתם עוד תראו".

"מר רואץ', יש לך כמה דקות לראיון"?

"עזוב, מה אתה רוצה ממני", הוא השיב לפתע בגילוי לב מפתיע, "הרי אני כל הזמן טועה. לך תחפש לך מישהו אחר לראיין אותו".

בינואר האחרון רואץ' כבר לא הגיע לפורום הכלכלי העולמי. מארגני הוועידה הביאו במקומו כלכלן חדש, נוריאל רוביני. הוא תפס את מקומו של רואץ' בתפקיד המזהיר ואמר ששלושה דובים (דוב הוא סמל לשוק בירידה) אורבים ל"כלכלת זהבה" האמריקאית. פרנקל, שטען כי גם 2007 תהיה שנה כלכלית מצוינת, צחק ואמר לו שהדובים שלו בסוף יגדלו קרניים וייהפכו לפרים (סמל לשוק עולה).

החודשיים האחרונים הם שעתו הגדולה של סטיב רואץ': הוא אמנם לא ידע לומר אף פעם שהמשבר יתחיל דווקא מקריסת שוק המשכנתאות ללווים גרועים - אבל התרחיש הכלכלי הבסיסי שמפניו הזהירו רואץ' ורבים אחרים הגיע: נפילה בשוק הנדל"ן בארה"ב, שמכה בצרכן האמריקאי הפזרן והממונף וגוררת את המשק האמריקאי כולו להאטה חמורה.

אבל רואץ' לא יזכה להסתובב בוול סטריט או בסיטי של לונדון ולחגוג את ניצחונו: במורגן סטנלי שיגרו אותו מזמן לסין. כאשר השוק עולה לאורך זמן כה רב, לא כדאי להחזיק טיפוסים מסוגו במטה שבבית.

כלכלנים, אנליסטים, בנקאים, יזמים ואנשי עסקים יודעים עד כמה קשה ואף בלתי אפשרי לנבא את הרגע שבו הבועה תתחיל לאבד אוויר או תתפוצץ. כבר חמש שנים כולם עוקבים בדאגה אחר הגיאות חסרת התקדים במחירי הנדל"ן הבינלאומיים ובירידת פרמיית הסיכון בשוקי האשראי העולמיים.

כלכלנים מפוכחים רבים תמהו עד מתי יוכלו הממשל האמריקאי והצרכן האמריקאי להתמנף: לקחת מהסינים, היפאנים והסעודים עוד ועוד הלוואות למימון גירעונות פדרליים או לקחת מהבנקים המסחריים וחברות כרטיסי האשראי עוד ועוד הלוואות, חלקן בגיבוי מחירי בתים עולים, כדי לממן רכישת בתים יקרים יותר, מכוניות ורמת חיים גבוהה יותר.

חלק מהכלכלנים דיברו על פרדיגמה כלכלית חדשה: הסינים מייצרים בזול, מוכרים לאמריקאים, מקבלים דולרים שבהם הם קונים איגרות חוב של הממשל האמריקאי למימון הגירעון המסחרי והפדרלי - וכך עד בלי סוף. הסינים ייצרו ויחסכו, האמריקאים יקנו ויחגגו, והבנקים להשקעות, קרנות הגידור והפרייווט אקוויטי ושאר המתווכים הפיננסיים בוול סטריט יגזרו קופונים באמצע.

בחודש שעבר נראו סדקים ברורים ראשונים בפרדיגמה הכלכלית החדשה: החוליה החלשה בשרשרת הזאת היא כמובן הצרכן האמריקאי בכלל והלווים הגרועים שנטלו משכנתאות עתירות סיכון בפרט.

האנליסטים בוול סטריט מיהרו להרגיע שמדובר בעניין "נקודתי", אך בשבועות האחרונים מתברר שהמינוף, הניפוח וההתעלמות מסיכונים חדרו לחלקים רחבים של השווקים - ושיש יותר מדי עסקים שהמודל העסקי שלהם מבוסס בעצם על משקיעים המתעלמים מסיכונים.

את גודל ההפתעה, גם של הגדולים והמתוחכמים בקרב השחקנים הפיננסיים, המחיש היטב נגיד הבנק המרכזי הבריטי מרווין קינג. בשבוע שעבר הוא מתח ביקורת חריפה על נגידי הבנקים המרכזיים של ארה"ב ואירופה, שנתקפו בפאניקה ומיהרו להזרים עשרות מיליארדי דולרים למערכת הבנקאות הגלובלית בניסיון למנוע משבר נזילות.

קינג הסביר ש"חילוצים" מסוג זה של בנקים מרכזיים יעודדו בעתיד התנהגות מסוכנת וחסרת אחריות של בנקים. אבל הוא עוד לא סיים לדבר וכבר הצטער על פזיזותו: ביום רביעי הוא נתקף באותה פאניקה של חבריו ומיהר לשפוך כמעט 10 מיליארד דולר להצלת בנק המשכנתאות הבריטי נורתרן רוק.

ספק רב אם האקמול שרשמו לשווקים הפיננסיים הבינלאומיים נגיד הבנק המרכזי האמריקאי בן ברננקי, הנגיד האירופאי ז'אן קלוד טרישה וקינג הבריטי - הורדת ריבית - יפתור את מחלת ה"מנפת" שהתפשטה במשך חמש שנים בכל הכלכלות המערביות. הדיאטה לאחר הילולה כה ארוכה של זלילת רמת חיים, סיכונים ורכישות תהיה תהליך הרבה יותר כואב וארוך.

ואולם בשולי משבר האשראי הגלובלי בולטת תופעה קטנה, שולית ומרתקת: העוצמה שמגלה שוק האשראי הישראלי לנוכח הפאניקה שהתפשטה בחלקים כה נרחבים של השווקים הפיננסיים בעולם.

אך סמלי הוא שהשווקים הפיננסיים הישראליים מגלים חוסן מול העמקת המשבר הגלובלי בדיוק בימים שבהם עוסקת העיתונות הכלכלית בישראל בסיכום השנתיים הראשונות ליישום מסקנותיה של ועדת בכר.

עומדים הבנקאים, הברוקרים, הכלכלנים ושאר הבוחשים בקלחת שוק ההון הישראלי ומנהלים דיון כבד משקל בשאלה אם ועדת בכר היא הצלחה או כישלון - וכמעט שאינם מבחינים בסערה הפיננסית הבינלאומית, בקריסת קרנות גידור ובנקים להשקעות בארה"ב ובאירופה ובתורים הארוכים של לקוחות החוששים לאבד את כספם, המשתרכים מחוץ לסניפים של נורתרן רוק בבריטניה.

העובדה שהישגיה של ועדת בכר נתפשים כיום, שנתיים לאחר יישומה, כמובנים מאליהם, היא העדות הגדולה ביותר להצלחתה:

* מאות מיליארדי שקלים מנכסי הציבור עברו לניהולם של גורמים חוץ בנקאיים, חלקם משקיעים זרים, בלי אף הפרעה או משבר ובמהירות שיא.

* שוק ההון עשה בשנתיים האחרונות קפיצת מדרגה בעומק, במחזורים ובנזילות, שמשתווים למה שהוא עשה בעשר השנים הקודמות.

* שוק המימון החוץ בנקאי ביצע בשנתיים האחרונות עסקות בהיקף גדול יותר מאשר בכל שנות ה-90 יחדיו.

מערכת הבנקאות הישראלית, שעמדה לפני חמש שנים על סף פשיטת רגל, נמצאת כיום בשיא חוסנה הפיננסי - בין השאר על רקע ההתפתחות הדרמטית בשוק המימון החוץ בנקאי בשנתיים האחרונות, מאז יושמו מסקנות ועדת בכר. המשמעות הפיננסית: חלק ניכר מהסיכון יצא ממאזני הבנקים לשוק ההון.

מערכת הבנקאות הישראלית אינה חסינה ממשבר אשראי גלובלי מתמשך, כשם שכל שאר הבנקים הגדולים בעולם אינם חסינים, אך עם שוק מימון חוץ בנקאי גדול היא ערוכה לכל משבר פיננסי גלובלי טוב יותר מאי פעם.

שר האוצר, רוני בר-און, מיהר להכריז בשבוע שעבר על הקמתה של ועדה נוספת לרפורמות בשוק ההון. הספין של בר-און ושל ידידו ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא שקוף: מאחר שוועדת בכר מזוהה עם בנימין נתניהו, הקמת ועדה ש"תתקן" אותה תשיג שני יעדים: תפגע במתמודד על ראשות הממשלה ותציג את בר-און כרפורמטור.

ואולם בשוק ההון עסקינן - והספין לא יצלח: אין צורך בוועדת בכר נוספת משום שכיום, בניגוד לעבר, כבר יש תמימות דעים בקשר לצעדים הנוספים שצריך לנקוט בשוק ההון. על רובם כבר המליצה ועדת בכר הראשונה, אך הם טרם יושמו. הנה כמה מהצעדים העיקריים:

* צריך להקים מערך הפצה חלופי, אינטרנטי, לכל סוגי המכשירים הפיננסיים בישראל. הדבר יאפשר לענקים הפיננסיים החדשים שנוצרו להגיע ישירות ללקוחות ולהציע להם בהמשך מכשירים שיתחרו ישירות בפיקדונות ובהלוואות הקמעוניות.

* צריך לתקן את חוק נתוני אשראי כך ששחקנים גדולים יוכלו להתחרות בדואופול של פועלאומי באשראי קמעוני ואשראי לעסקים קטנים.

* צריך לעודד באמצעות רגולציה הקמה של בנקים וירטואליים, שייכנסו לתוך המרווחים השמנים של הבנקים בתחום הקמעוני - בפיקדונות, בעו"ש ובהלוואות.

* צריך לאפשר לקרנות הנאמנות להיכנס לתחום ה-Money Market Funds, כדי להתחרות בבנקים שמשלמים ריביות מצחיקות לרוב הלקוחות שלהם.

* צריך להמשיך את המהלך של רשות ההגבלים העסקיים ליצירת תחרות בשוק כרטיסי האשראי - ולוודא שחברות הביטוח מתחרות בחברות כרטיסי האשראי ולא משתלטות עליהן.

* צריך לאשר מיידית את הרפורמה של ניוד מוחלט של כספים ופוליסות בין חברות הביטוח.

* צריך להקים גוף פיקוח מרכזי שיאגד את רשות ני"ע, אגף שוק ההון באוצר והפיקוח על הבנקים.

הרכב ועדת בכר השנייה מטיל צל כבד על סיכוייה: ועדת בכר הראשונה הצליחה משום שישבו בה אנשים נטולי פניות שרצו לעשות מהפכה. שילובם של יועצים וידידים של הבנקים בוועדה החדשה, חלקם כאלה שהזהירו שהוועדה הראשונה תיכשל ותביא למשבר פיננסי, מבשר רעות.

אם בר-און באמת רוצה לעשות רפורמה שתיקרא על שמו, הוא רק צריך לתת גיבוי לאגף הפיקוח בשוק ההון ולבנק ישראל בכל המהלכים האלה.

והחשוב מכל: בר-און והנגיד סטנלי פישר צריכים לשים בראש הגוף החדש הזה יו"ר חזק ותקיף שלא מחובר לאוליגרכיית הבנקים, חברות הביטוח והקונצרנים המקומית. המשימה הראשונה של היו"ר הזה תהיה לחזק את הפיקוח על כל האנשים שמנהלים את כספם של אנשים אחרים.

נגיד הבנק המרכזי האמריקאי לשעבר, אלן גרינספן, אמר השבוע בראיון שהוא היה רוצה לראות כמה מהמתווכים הפיננסיים האמריקאים שהיו שותפים במחדל הסאבפריים יושבים בכלא. "אנשים לא מתארים לעצמם כמה שזה יכול היה לעזור", הוא אמר.

בר-און, פישר והאיש שיעמוד בראש גוף הפיקוח החדש לא צריכים להמתין לשערורייה הפיננסית הישראלית, שחייבת להגיע במוקדם או במאוחר; הם צריכים להתחיל לפעול כיום ליצירת הרתעה ברורה - כדי שביום הכיפורים הבא לא נצטרך כולנו לבקש סליחה ממאות אלפי חוסכים ישראלים שהאוצר, רשות ניירות ערך ובנק ישראל לא השכילו להגן עליהם.

ואם בר-און בכל זאת מתעקש להקים ועדה שתתקן רפורמה שביצע נתניהו - יש לנו הצעה בשבילו. נתניהו התפאר ברפורמה הגדולה שביצע בנמלים, אף שמדובר בכישלון חרוץ. הממשלה התקפלה מול עובדי הנמלים ומנהליהם.

כאן נדרשת רפורמה אמיתית, כאן דרוש לוחם אמיץ, כאן דרושה מנהיגות הירואית. זה כמובן הרבה פחות נקי, יפה וקל מהקמת אגפים באוצר וברשות ני"ע - אבל זה חשוב כפליים. שישאל בר-און את חבריו התעשיינים והיבואנים על הנזק הכלכלי האדיר שגורמים הוועדים של נמלי ישראל למשק הישראלי - ויפשיל שרוולים. אם שם הוא יבצע רפורמה אמיתית נוכל להכריז שבר-און עשה בית ספר לביבי.