"מחדלים חוזרים ונשנים", "תירוץ דחוק ועלוב", "עושה דין לעצמו", "אין לו להלין אלא על עצמו" - אלה רק חלק משלל ה"מחמאות" שחילק שופט בית משפט השלום בחיפה, שלמה לבנוני לעו"ד ישי בית און בשנתיים האחרונות.
בית און הוא כונס הנכסים של חברת טוב לי לילד ולתינוק. חברת פג ישראל (מוצרי ילדים ותינוקות) הגישה בקשה להצהיר כי סחורה מסוימת היא רכושה של פג וכי על הכונס בית און להשיבה. השופט לבנוני קיבל את הבקשה ביולי 2005, לאחר שלא התקבלה תגובה מצד בית און, וחייב אותו בהוצאות משפט ושכר טרחה.
בעקבות זאת הגיש בית און בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מנובמבר 2005 ציין לבנוני כי פסק דינו ניתן לאחר שבאורח מתמיד נמנע בית און מלציית להוראות בית המשפט. לדבריו, בית און לא מסר תגובה בנוגע לשתי בקשות, ואף לא מסר כתב תשובה בהמרצת הפתיחה בתיק העיקרי. לדבריו, רק משום שזהו בעל תפקיד מטעם בית המשפט, הוא עיכב את פסק הדין קרוב לחודשיים.
לדברי השופט, מעיון בבקשת בית און עולה כי לא מסר את התגובות בעקבות החלטה מחושבת ומודעת. זאת, אמר, על בסיס טענת הפרקליט כי העדר התגובות מקורו בחשש שתגובותיו יחשפו את החקירה הסמויה שהפעיל לצורך איתור סחורה שנגנבה מהחברה שבכינוס. לפיכך קבע השופט שהתנהלותו הדיונית של בית און "היא פועל יוצא של מאזן שיקולים שהניעו, מיוזמתו ובטובתו, להפסיד בתיק שבפני, כדי לא לסכן זכייה בהליך אחר. אם כך בחר המבקש לנהוג, אין הוא יכול להחזיק במקל בשני קצותיו וליהנות משני העולמות. ייכבד וישלים עם התוצאה".
השופט כתב כי בית און אמור היה להגיש לבית המשפט בקשה במעטפה חסויה ולבקש לדחות את מועד הגשת תגובותיו ותשובותיו, משום אותה טענת חקירה, אך הוא לא עשה כן. השופט הוסיף כי בית און לא נתן מענה בתגובתו לטענות החברה, שלפיהן אין כל קשר סיבת בין החקירה הנטענת על ידו למחדליו החוזרים והנשנים. "החקירה, כך עולה לכאורה, היתה ביוני 2005. מחדליו החוזרים ונשנים של בית און היו במועדים שקדמו לכך, באופן שלכאורה נראה תירוץ החקירה דחוק ועלוב ומבקש לחפות על מחדלים", קבע השופט. "משעה שבית און, במובהק, עושה דין לעצמו ולא מגיב להחלטות בית המשפט, אין לו להלין אלא על עצמו". לפיכך דחה השופט את הבקשה וחייב את בית און בהוצאות בסך 3,500 שקל.
מי ביזה את מי?
ואולם, בכך לא תם העניין. בהמשך הגישה חברת פג בקשה נגד בית און, לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לנוכח העובדה שלא הושבה לה הסחורה שהוא חויב להשיבה. הבקשה נמחקה בדצמבר 2006, בהסכמת הצדדים, אך בעקבותיה הגיש בית און בקשה נגד החברה ונגד פרקליטה, עו"ד ברק לסרי, לפי פקודת ביזיון בית משפט. בבקשה טען כי החברה פתחה נגדו אישית תיקים בהוצאה לפועל, במטרה להיפרע ממנו על כך שחשף מעשי תרמית שלה. לטענתו, פעולותיה של החברה מסכלות את מינויו ככונס נכסים מתוך ניסיון נפסד של נקמנות.
השופט לבנוני לא חסך שבטו מבית און גם בהחלטה מסוף החודש שעבר בעניין בקשת בית און. לדברי השופט, בקשת בית און לוקה בחידלון מוחלט. קבלת טענתו, הסביר, תביא לתוצאה אבסורדית, שכן יעלה ממנה שבכל מקרה שבעל דין נוקט הליך משפטי נגד כונס נכסים ומסתבר כי ההליך נדחה, יהיה בכך משום ביזיון בית משפט.
"דומה שכל אלה אינם טורדים את כונס הנכסים. סבור הוא שהוא רשאי לפנות, כמדומה, לכל ערכאה שיפוטית, כאשר הוא נסמך על מעשה חקיקה כלשהו, כדי להגיע אל המבוקש", ציין השופט. עם זאת, לגופו של עניין קבע השופט כי צודק בית און בטענתו כי לא ניתן היה לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגדו אישית, אלא נגד כונס הנכסים, ולכן לדעתו ראשי ההוצאה לפועל, שדחו את בקשותיו בעניין, שגו.
ואולם, השופט הוסיף: "אם הוא אינו בוחר לנקוט הליכים נכונים, במועד הנכון, ובפני הפורום הנכון - וזאת הגם שהוא מעיד על עצמו, ואין לי סיבה לפקפק בכך, כי הינו עורך דין ידוע ומוכר, בעל מוניטין, ובתחום חדלות הפירעון בפרט - אכן אין לו להלין אלא על עצמו".
בנוסף, השופט קבע כי דין בקשתו של בית און להידחות אף בשל התנהלותו "המשונה" בלשון המעטה, משום שלא עשה דבר כדי לכבד את החלטות ביהמ"ש וכדי למנוע מעצמו עוגמת נפש מיותרת.
בשל כך חויב בית און בשכר טרחה בסך 10,000 שקל. במקביל זיכה אותו בית המשפט בשכר טרחה בסך 3,500 שקל בגין דחיית בקשת פג לחזור מהסכמה קודמת.
באחרונה זכה בית און לנזיפה גם משופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אלכס קיסרי. כפי שפורסם ב-TheMarker, קיסרי אמר כי ככונס עליו לקיים את צו ביהמ"ש לגילוי מסמכים כלשונו, ומשאינו עושה כן, "המסקנה הבלתי נמנעת היא כי יש בכך יותר מקורטוב זלזול מצדו כלפי ביהמ"ש".
בית און: "השופט אינו רואה את כל התמונה"
תגובת עו"ד בית און: "נגד פג הוגשה על ידי כבעל תפקיד מטעם בית המשפט תביעה שקשורה בתרמית מנהלים שלהם, והתיק העיקרי כולו מתנהל במחוזי בתל אביב. לפני לבנוני מתנהלת רק נישה קטנה וצרה מאד, והוא אינו רואה את התמונה כולה ואינו יכול לראותה. אכן לא הגבתי לתיק הזוטא, אך זאת מטעמים שקשורים בתפקידי שלא לחשוף אינפורמציה הקשורה לתרמית המנהלים. תרמית המנהלים מתייחסת למיליוני דולרים, בעוד התיק שבפניו מתייחס לסחורה בשווי מקסימלי של 30 אלף שקל.
"אני שמח שהשופט הבין שאסור היה לפתוח תיק הוצאה לפועל אישי נגדי. אני רק חושב שהוא טעה שלא אישר את זה כביזיון בית משפט. בשל הנזקים שהם גרמו בפתיחת התיק נגדי - מעשה חמור מאין כמוהו - כל הנוגעים בדבר ישאו בהוצאות כבדות מאוד ותוגש על ידי תביעה כספית בהתאם.
"ההתבטאויות של השופט נגדי אינן במקומן. תיק הכינוס כולו מתקיים בתל אביב, ובזה שהוא מאזכר עשיית דין עצמי כביכול הוא פותח פתח להגיש ערעור על הדברים, וכך אכן אעשה. באשר לדבריו ביחס ל'תירוץ החקירה', לכבוד השופט אין את הכלים להחליט אם התירוץ הוא דחוק ועלוב או שהוא אמיתי ונכון, משום שאין בפניו את החומר, ולכן ההתבטאות שלו היא קצת בלתי זהירה, אם אפשר לומר זאת בצניעות.
"האבסורד הוא לא בהליך שבו אני פתחתי, אלא בכך שאם רוצים לחייב כונס נכסים בסכום כספי, תובעים אותו באופן אישי". (הפ 1277/04, בש"א 14519/05, בש"א 19704/06)
השופט שלמה לבנוני: "אין לישי בית און להלין אלא על עצמו"
נורית רוט
23.9.2007 / 8:47