פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגברים לעסקים, הנשים לטלוויזיה

      למרות הישגי הנשים בישראל, עדיין יש דרך ארוכה עד שנגיע לשיוויון המיוחל. רשימות "המשפיעים ביותר" מוכיחות זאת

      החודש שוב התפרסמו שתי הרשימות הקבועות: רשימת 100 המשפיעים על המשק הישראלי של מגזין TheMarker ורשימת 50 הנשים המשפיעות של מגזין "ליידי גלובס". נכון שמטרת הרשימות שונה בהגדרתה, אך בכל זאת ניתן לקבוע כי השוואה בין הרשימות מגלה עד כמה אנחנו רחוקים - שלא לומר רחוקות - משוויון.

      רשימת הנשים היא בעצם פרס על הצטיינות, הכרה בכברת הדרך הארוכה ש-50 הנשים עשו, בהיותן נשים. בפרפראזה על "מסע בין כוכבים" אפשר לומר שאלה נשים שהגיעו למקומות שאף אחת לא הגיעה אליהם מעולם. ניקח לדוגמה את יעל גרמן ומרים פיירברג, המופיעות ברשימת המשפיעות ומכהנות כראשי הערים הרצליה ונתניה. ודאי שהן נשים מצוינות שעושות עבודה מרשימה לאורך שנים רבות, אבל ברשימת המשפיעים לא מופיע אף ראש עיר גבר. מה עשתה גרמן שלא עשה רון חולדאי בתל אביב? האם פיירברג יותר משמעותית מאורי לופוליאנסקי בירושלים?

      כלומר, השאלה היא, האם ראש עיר הוא תפקיד משפיע או לא משפיע? והתשובה היא, תלוי אם אתה גבר או אשה. אם
      אתה גבר, מהי עיר בישראל לעומת תאגיד בינלאומי, אבל אם את אשה והגעת לנהל עיר בישראל - וואו. ברשימת המשפיעים יש כמה נשים שעשו זאת כמו שרי אריסון, דורית ביניש, גליה מאור ורונית קן, אבל ניתן לומר כי ההשוואה משקפת את הפער בין התפישה שלנו את עצמנו כחברה שוויונית לבין המציאות המאוד לא שוויונית המשתקפת בשתי הרשימות האלה.

      הנשים המופיעות ברשימת TheMarker באות כולן מעולם העסקים, המשפט והכלכלה, אך ברשימת "גלובס" אנו מגלים נציגות מעולמות תוכן שונים ומרוחקים, אשר מעידים על תעודת הצטיינות ולא על השפעה אמיתית על החברה הישראלית. נכון שחלק מההבדל נובע מהתפישות השונות של שתי הרשימות, אך עיקר ההבדל נעוץ בחסמים הגלויים והסמויים שניצבים בפני נשים, ואלה נובעים מהתפישה התרבותית-חברתית של הגבול שאליו אשה אמורה או יכולה להגיע במדינת ישראל.

      הפרויקט של רשימת הנשים משקף תסכול ותקווה בו זמנית. תסכול, כי אנחנו חייבות לייצר במה נפרדת, "עזרת נשים", למדידת הישגינו, אחרת אנחנו כמעט לא נספרות. כי בטופ ה"אמיתי" שהוא העולם הכלכלי אנו עדיין מיעוט זניח.

      תקווה, מפני שבחלל הנפרד הזה שלנו, בנוסף לספירת המלאי של הנשים ולהכרה בהישגיהן, אנחנו זוכות לקיים עולם ערכי מקביל, אלטרנטיווי, כזה שמדרג הצלחה וחשיבות לא רק דרך הכלכלה והכסף. אנחנו מציבות סולם שהולך גם לרוחב ולעומק, ולא רק לגובה הכלכלי. אנחנו מראות שעמדת השפעה היא לא רק מיקום בפסגת ההון. כאן יש חשיבה אחרת, שונה מהפרמטרים הגבריים שנהפכו להיות הסטנדרט, ומתחזים לפרמטרים אוניברסליים ושקופים.

      כאן ראש עיר, מפיקת על כמו טמירה ירדני או מנהלת שיווק הן עמדות השפעה מאוד משמעותיות. גם כלפי כל המערכות והתושבים ברמה המוניציפלית, גם על התרבות הנצרכת על ידי כולנו וגם מודל לנשים רבות בתחומים אחרים. אז גם יצחק תשובה הוא אחלה, אחד שהגיע מאפס וכבש את ניו יורק, והוא ודאי מצית את דמיונם של מאות ואלפי סטודנטים בפקולטות לכלכלה ומינהל עסקים ומהווה להם השראה. אבל האם הוא באמת משפיע על המשק הישראלי יותר משרת החינוך? זו שקובעת למיליון וחצי התלמידות והתלמידים במוסדות החינוך עם איזה ידע ומיומנויות הם ייצאו לעולם ויהוו כאן את הדור הבא?

      השאלה הבנאלית ביותר המוכיחה את הדרך העצומה שעדיין יש לנו לעשות בדרך לשוויון היא מדוע יש רשימה נפרדת לנשים, אבל אין רשימה נפרדת לגברים המשפיעים? אין כאן כמובן ביקורת על "גלובס", הם נמצאים בעולם של גברים, שבו גם מגזין "טיים" היוקרתי מפרסם מדי שנה רשימה "כללית" ורשימה של נשים בלבד. כך שאולי נוכל להתנחם בכך שאנחנו לא לבד.

      הכותבת היא חוקרת בתחום המאבק הנשי לשוויון ביהדות בכלל ובישראל בפרט