ההוצאה על רווחה בישראל - מהנמוכות במדינות המפותחות

ההוצאה הציבורית לרווחה - שירותי רווחה, קצבאות ביטוח לאומי, טיפול סיעודי בקשישים, פנסיה לעובדי מדינה - מדרגת את ישראל בתחתית הסולם של 30 מדינות ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח. בשנת 2003, שהיתה שנת שיא של הוצאה חברתית בישראל, ניצבה המדינה במקום ה-21 בהוצאות הרווחה ביחס לתוצר הלאומי הגולמי (התמ"ג). כעבור שלושה שנים, ב-2006, היא הידרדרה למקום ה-27.







נתונים אלה כלולים בסקירה השנתית של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2006, שהתפרסמה אתמול. שר הרווחה והשירותים החברתיים, יצחק הרצוג (העבודה), אמר בתגובה לנתוני הסקירה כי במצבה הכלכלי של מדינת ישראל כיום, כשישנם ברשותה עודפי תקציב ניכרים, הממשלה צריכה לפעול להעלאת מיקומה של ישראל בזירה הבינלאומית מבחינת הוצאות על רווחה.



לפי נתוני הסקירה, בין השנים 2002 ו-2006 פחתו תשלומי דמי אבטלה בישראל בכמעט 50%, תשלומי הבטחת הכנסה ירדו ב-30% ותשלומי קצבאות ילדים ירדו ב-45%. חלק מהירידה בתשלומי דמי אבטלה נזקף לשיפור בתעסוקה, אולם חלקה האחר של הירידה הוא תוצאה של החמרת תנאי הזכאות לקבלת קצבאות, כך שכיום רק 20% עד 25% מהמובטלים זכאים לדמי אבטלה - שיעור כיסוי ביטוחי מהנמוכים בעולם המערבי.



כותבי הסקירה מציינים שעל רקע הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות, בולטת השחיקה בקצבאות. כך, למשל, לאחר שבשנת 2001 הגיעו תשלומי הקצבאות לשיא של 8.9% מהתוצר הלאומי, ירדו תשלומי הקצבאות בשנת 2006 ל-7.2% מהתוצר - שיעור קצבאות ששרר באמצע שנות ה-80.



לדברי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, ד"ר יגאל בן שלום, על מנת לבלום את שחיקת ערך הקצבאות חשוב להחזיר ולהצמיד אותן לשכר הממוצע במשק ולא למדד המחירים לצרכן. "ההצמדה לשכר הממוצע מבטאת תפישה שלפיה גם אוכלוסיות מעוטות הכנסה ראויות ליהנות מהעלייה ברמת החיים של כלל האוכלוסייה", אמר.