תחייתו של הקו-אופ

פעילות חשודה מתרחשת בדירת השכנים: אתם יכולים להישבע שהם אוספים כבר זמן מה ארגזי קרטון משומשים, אבל לא נראה שהם מתכוונים לעבור דירה בקרוב. ראיתם אותם סוחבים הביתה שקי אורז וקמח גדולים, אבל לא הבחנתם באירוע חברתי גדול שהצדיק את הכמויות. אל תחששו - מרבית הסיכויים שמתחת לאפכם מתנהל לו קואופרטיב אורגני עצמאי, באמצעותו רוכשים שכניכם תוצרת אורגנית ישירות מהחקלאים והיצרנים.

אם לא שמעתם על קיומם של קואופרטיבים אורגניים עד כה, זה לא מקרי: בישראל אמנם פועלים לא מעט קו-אופים כאלה, אך הניסיון להגיע למספר מדויק נידון לכישלון: אלה התארגנויות ספונטניות ובלתי מתוקשרות של אנשים פרטיים שמתאגדים, לעתים עם 10-15 משפחות בלבד, לצורך רכישה מרוכזת וחסכונית של תוצרת אורגנית.

ניב וליאת דור-כהן חברים בקואופרטיב האורגני הגדול בישראל שמונה כ-130 משפחות באזור פרדס חנה-כרכור. הם מגיעים מדי יום חמישי לנקודת המפגש, שם מתבצעת חלוקת המצרכים. במקום כבר ממתינים להם המוצרים שהזמינו בשבוע שעבר - החל בקטניות, דרך מוצרי חלב וביצים וכלה בירקות ובפירות. הכל, ללא יוצא מן הכלל, אורגני. בתמורה לכמה שעות תורנות בכל כמה חודשים, להן מחויב כל חבר בקואופרטיב, הם זכאים לרכוש כל מוצר מזון אפשרי ישירות מהספק - מבלי לגלם במחיר את עלויות השיווק, ההובלה, האריזה, האחסנה והמכירה.

גם במושב בני ציון פועל קואופרטיב צעיר שנחנך לפני כמה חודשים ומלכד סביבו 25 משפחות. ביישוב בר גיורא מתקיים זה כשנתיים קואופרטיב אורגני המונה 15 משפחות. בתל אביב מונה הקואופרטיב המוכר פירות וירקות כ-40 משפחות. בשדה ורבורג יש התאגדות של כ-60 משפחות מכל רחבי המדינה. בכליל שבגליל המערבי מתקיים הקואופרטיב יותר משנתיים ופעילות בו 35 משפחות. בירושלים פועלים כמה קו-אופים בנחלאות, קטמונים ותלפיות.

ויש אפילו קואופרטיבים סטודנטיאליים: בקמפוס בהר הצופים בירושלים, למשל, הוקם לפני כמה חודשים קואופרטיב אורגני המשרת בעיקר סטודנטים מהעיר. המטרה: לאפשר גם לצעירים, שלא נהנים מרווחה כלכלית בדרך כלל, לצרוך מזון בריא.

חברי הקואופרטיבים מעריכים כי החיסכון החודשי למשפחה יכול להגיע אף ל-40%-50% לעומת המחירים בחנויות. "קואופרטיבים זו דרך טובה לפתור חלק גדול מבעיית המחיר של המוצרים האורגניים ולהפוך אותם לנגישים גם למי שבאמת דחוק בכסף", אומר העיתונאי אביב לביא, ממחברי הספר "המדריך הישראלי לאוכל אורגני". "המחירים ידידותיים מאוד למשתמש, גם במונחים לא אורגניים".

ואכן, המחירים שהציגו בפנינו חברי הקואופרטיבים היו נמוכים בעשרות אחוזים ממחירי הסחורה בחנויות אורגניות. לדברי אבי לוי, המשמש כמנהל ארגון פעולה ירוקה ואחד מיוזמי הקואופרטיב התל אביבי, הרכישה המשותפת מאפשרת לחברים לחסוך כ-30%-40% לעומת מחירי החנויות, כשסכום הרכישה הממוצע נע בין 150 ל-200 שקל בשבוע למשפחה.

בקואופרטיב של פרדס חנה מדווחים על חיסכון של 15%-20% שיכול להגיע אף ל-40%-50% בחלק מהמקרים. "הפער הגדול בין מחירם של מוצרים רגילים למחירם של מוצרים אורגניים אינו מוצדק", אומר דור-כהן. על חיסכון בשיעורים דומים מדווחים גם בשדה ורבורג. החיסכון מושג, בין השאר, בזכות קיצוץ פערי התיווך, הרכישה בתפזורת בכמויות גדולות יחסית ונטרול עלויות ההובלה והחלוקה.

עם זאת, לביא מבהיר כי לא מדובר רק בהתארגנות לצורך רכישת מזון. "יש פה עניין אקולוגי-קהילתי-חברתי שמציע לאנשים אלטרנטיווה ומאפשר להם לא רק לאכול אוכל בריא וזול, אלא גם עשייה משותפת. במקומות שבהם זה מצליח יש בזה משהו שלם ועמוק והאנשים שעושים את זה זוכים לחוויה חברתית מענגת".

תנאי ההצטרפות לקואופרטיבים משתנים ממקום למקום, אך לרוב כוללים שתי דרישות בסיסיות: הפקדת סכום חד-פעמי של דמי חבר בעת ההצטרפות כ"דמי רצינות" וכדי לממן את רכישת המלאי, והתחייבות כזו או אחרת לשאת בנטל תפעול הקואופרטיב.

המשפחות החברות בקואופרטיב בפרדס חנה, למשל, נדרשות לשלם 200 שקל עם הצטרפותן, שיושבו להן כשיבקשו לעזוב. בנוסף, חותמים המצטרפים על אמנה שבה הם מתחייבים למלא מכסת תורנויות מסוימת. עם זאת, מאשה דולב, ממקימות הקואופרטיב, מודה כי אין הקפדה על עמידה במספר שעות התורנות המבוקשות, וכי הנטייה היא להסתמך על טוב לבם של החברים ואין רצון להשליט מרות.

בקואופרטיב של בני ציון משלמים סכום דומה, אך הוא אינו מוחזר. בכליל התשלום החד-פעמי למשפחה הוא 150 שקל, ומתקיימת תורנות דו-שבועית של פתיחת נקודת המכירה לחברי הארגון.

בשדה ורבורג משלמים החברים סכום גבוה למדי, 400 שקל, המוחזר להם עם העזיבה. גם כאן האחריות של החברים גבוהה: חבר שלא יכול להגיע לתורנות שנקבעה לו אחראי למצוא לעצמו מחליף. ביישוב בר-גיורא החברים מעבירים 60 שקל מדי חצי שנה לצורך תפעול הקו-אופ, אך אינם מחויבים להשתתף במאמץ הארגוני.

ואולם, לא תמיד כל כך פשוט להצטרף לקו-אופ אורגני קיים. רבים מהם אינם מקבלים חברים חדשים. באופן פרדוקסלי, הצלחתו של קואופרטיב מבשרת קשיים גדלים והולכים בתפעולו ומאיימת על עתידו. זאת מכיוון שבדרך כלל אין בנמצא תנאים והיערכות למספר גדול של חברים. משום כך, בקואופרטיבים רבים אין שאיפות התפשטות. מבחינתם, קהילה קטנה ואינטימית המאפשרת לחסוך בהוצאות ומקיימת שכנות טובה עונה על כל ציפיותיהם.

במקרה כזה יש אפשרות להקים קואופרטיב חדש, שלא חייב בהכרח להיות גדול. גם התאגדות של חמש או עשר משפחות מספיקה כדי להצדיק רכישה מרוכזת ישירות מהספק, שתוזיל את התוצרת האורגנית בעשרות אחוזים.

לשם כך ניתן להיעזר בקורסים וסדנאות שעורכות מירב חופי ומאשה דולב, מייסדות הקואופרטיב של פרדס חנה-כרכור, המעניקות ליווי וסיוע לאנשים שמבקשים להקים קואופרטיבים בעצמם.

ואולם, אנשים שניסו להקים קואופרטיבים אורגניים גילו כי לא תמיד הרעיון שנראה מוצלח כל כך על הנייר אכן מתרומם. ההסתמכות על יוזמה אישית, שמאפשרת לחברי הקהילה להיעזר זה בזה, לשתף פעולה ולצמצם בהוצאות, עלולה להיות גם עקב אכילס של ההתארגנות: רבים מהקואופרטיבים האורגניים שקמו בשנים האחרונות, כמו אלה שפעלו ברחובות ובראש פינה, הפסיקו את פעילותם לאחר זמן לא רב, בשל קשיים טכניים ולוגיסטיים והיעדר שיתוף פעולה.

גם בקו-אופים מצליחים, כדוגמת זה הפועל בפרדס חנה, יש קשיים. למשל, כשחברים שהזמינו תוצרת מסוימת אינם באים לאסוף אותה, והכסף ששולם לספק בעבורה יורד לטמיון. אגב, גם במקרים אלה נשמרת הרוח הטובה: אין נוהגים להכריח את החברים הסוררים לשלם, אלא משתדלים למצוא שימוש חלופי למזון (ירקות, לדוגמה, ישמשו לקומפוסט, ומזון יבש שאינו מתקלקל יאוחסן).

"לפעמים עם הזמן מתגלים קשיים שאין להם פתרון", מחדד לביא, "למשל, מי ירכז ויעשה את כל העבודה? תפעול קו-אופ תלוי במידת שיתוף הפעולה של החברים, והרבה פעמים מתברר שאנשים רוצים לקנות ביחד אבל לא רוצים לעבוד בזה, אין להם את הזמן או המוטיבציה להקדיש אפילו יום בחודש לתורנות של ריכוז סחורה, חשבונות וכו'".

לביא מוסיף כי "יש גם מקרים שבהם מישהו אחד לוקח על עצמו הכל, וזה פותר הרבה בעיות, אבל אז או שהוא מקבל שכר ואז זה מייקר את העסק, או שהוא נשבר ומתייאש. בשורה התחתונה זה יצליח רק אם הרבה אנשים עם זמן ומוטיבציה יישאו במעמסה. המסר הוא שזה אולי קשה, אך בהחלט אפשרי", אומר לביא, "אבל מי שרוצה לצאת להרפתקה הזו כדאי שיתכונן היטב ולא ישלוף מהשרוול".

כמה זה עולה?

דמי החבר הם בדרך כלל חד-פעמיים, 100-400 שקל, ומוחזרים לחברים עם עזיבתם

כמה זה חוסך?

החיסכון החודשי למשפחה יכול להגיע אף ל-40%-50% לעומת המחירים בחנויות האורגניות