ערב ראש השנה הודיע בנק ישראל על מינויו של רפי לנקרי לאחראי על משאבי אנוש בבנק. רק לפני שנתיים, עם כניסתו של סטנלי פישר לתפקידו כנגיד, היה לנקרי יו"ר ועד עובדי הבנק ומנהל זוטר במחלקת הפיקוח על הבנקים. כעת הוא השלים מהלך של קידום מטאורי, ושודרג לחבר בכיר בהנהלת המוסד המוניטרי החשוב בישראל.
לנקרי יהיה אחראי על 700 עובדי הבנק ועל 700 גמלאיו, וינהל באופן ישיר יותר מ-100 עובדים. זאת על אף שבתפקידיו עד עתה ניהל ארבעה עובדים לכל היותר. הוא הוקפץ בארבע דרגות, יקבל רכב מנהלים מהודר וצמוד, החזר הוצאות מרקיע שחקים ופיצויי פרישה שיחושבו אוטומטית כאילו עבד בבנק 40 שנה לפחות.
עלות משכורתו של לנקרי צפויה להיות כ-70 אלף שקל בחודש. על פי הסכמי העבודה החדשים, סמנכ"ל בבנק ישראל אמור לקבל מחצית מהסכום הזה. אבל בלשכתו של פישר כבר נערכו דיונים במטרה למצוא פתרון יצירתי שיסייע ללנקרי לקבל את הסכום הכפול.
עיון בפרטי ניסיונו והשכלתו של לנקרי מעלה הרהור נוגה על שיקוליו האמיתיים של פישר בענייני הניהול של הבנק המרכזי. על פי דובר הבנק, לנקרי הוא מוסמך בעריכת דין ובראיית חשבון, ועמד בראש צוותים בפיקוח על הבנקים. אבל מלבד הישגיו בהבטחת השכר האסטרונומי לעובדי הבנק, טרם התערבות הממונה על השכר באוצר, אין ללנקרי כל ידע בתחומים רלוונטיים למשאבי אנוש, כמו ארגון ושיטות עבודה, וגיוס, השמה והכשרה של עובדים.
לפישר כל זה אינו מפריע. בטרם נכנס לתפקידו קיים כמה פגישות דיסקרטיות עם לנקרי, שהוצג בפניו כאיש החזק בבנק. לא ידוע על מה דובר באותן פגישות, אבל לנקרי הצליח כנראה לשכנע את פישר שיספק לו שקט תעשייתי בקרב העובדים. מאז נקשרו נפשותיהם. לנקרי הצליח להביא לעזיבה של שורה מבכירי הבנק, שבמקרה לא הסכימו עם פישר. בהמשך נשלח לנקרי במקומם כנציג ההנהלה, ביחד עם המנכ"ל יעקב דנון, לדיוני שכר מול פקידי האוצר.
באחד הדיונים, שנערך במשרדי הבנק בתל אביב, קם לנקרי מול פקידי האוצר ההמומים והטיח בדנון "אתה הרסת את בנק ישראל". בצאתו מהישיבה דיווח לעובדים כי דנון "מוכר" אותם. לא בדיוק שקט תעשייתי.
פישר היה להוט כל כך לתגמל את לנקרי, עד שבמאי הודיע בן לילה על מינויו כממלא מקום של מנהל משאבי האנוש בבנק, שפרש. גם כאן גילה פישר אמונה עיוורת בכישוריו של לנקרי, ואפילו חפיפה מסודרת לא בוצעה.
לטענת דובר הבנק, הידע הרלוונטי הועבר ללנקרי לא באמצעות קודמו בתפקיד, אלא באמצעות מנכ"ל הבנק. זאת "עקב נסיבות פרישתו של המנהל הקודם שלא איפשרו זאת". זו תשובה מוזרה, לאור העובדה שמאז ההודעה על הפרישה ועד הפרישה בפועל עברו שלושה חודשים. גם העובדה שלמנהל שפרש היתה סגנית מנוסה, שהיתה יכולה למלא את התפקיד לפחות עד שלנקרי ילמד את הנושא, לא שינתה לפישר ולדנון דבר.
במקרה אחר, שבו נאלץ דנון להצהיר בפני בית המשפט על הכישורים הנדרשים ממי שמטפל בענייני כוח אדם, מנה דנון שורה ארוכה של דרישות. ואולם במקרה של לנקרי התעלם דנון ממה שהצהיר בעבר, מבלי להניד עפעף. פישר מינה רק בראשית אוגוסט ועדה לאיתור מינוי קבע לתפקיד. בוועדה ישבו המנכ"ל דנון, ראש מחלקת המחקר קרנית פלוג ונציג ציבור, מנכ"ל מוסד שעמו מצוי הבנק בקשרים עסקיים.
כעבור פחות מחודש התבשר הציבור על המינוי של לנקרי, שאותו ימלא במקביל לתפקיד של אחראי על חשבות הבנק. על פי דובר הבנק גם בפרט הזה אין שום בעיה: "לאור היותו בעל היכרות מעמיקה עם הסכמי השכר של הבנק ועם מחלקותיו, ושלוש שנים שבהן כיהן כיו"ר הוועד".
טרם המינוי שוחח פישר עם כמה מחברי הנהלת הבנק, ורובם הזהירו אותו מפני חוסר התאמתו של לנקרי לתפקיד, ומפני המסר הבעייתי שמעביר המינוי לעובדי הבנק. על פי דוברו של פישר, "המינוי הוא החלטה של הנהלת הבנק, שסברה כי לנקרי הוא האיש המתאים לתפקיד. שכרו של לנקרי טרם נקבע".
כך ייעשה לאיש שפישר חפץ ביקרו
גיא לשם
28.9.2007 / 4:02