ארבע חקירות ומדינה אחת

אחרי החג ייקלעו היחסים בין אהוד אולמרט למדינה למצב חסר תקדים: לפי כל הסימנים יורה מני מזוז למשטרה לפתוח בחקירה גם בפרשות מרכז ההשקעות והרשות לעסקים קטנים. יחד עם פרשות בנק לאומי והבית ברחוב כרמיה, יעמד ראש הממשלה מול ארבע חקירות פליליות שונות.

עד כה הוכיח אולמרט שחקירה אחת לא משבשת את תפקודו, גם אם היא מעיבה על מצב רוחו. אלא שארבע חקירות בעת ובעונה אחת יוצרות מצב חדש. מבחינה ציבורית יש הבדל מהותי בין דו"חות שליליים של מבקר מדינה שנוי במחלוקת לבין חקירות פליליות. מוסד ראש הממשלה יספוג עוד פגיעה אנושה ואולמרט עצמו ייהפך לברווז צולע גם ברגלו השנייה, שכל מעשיו נתפשים בהקשר של מצבו המשפטי.

אפילו פוליטיקאי מיומן כמוהו יתקשה מאוד, מעשית ונפשית, להתפנות לענייני המדינה כשהוא נאלץ לבלות עם פרקליטיו שעות ארוכות בהכנות לחקירות. גם לאנרגיות שלו יש גבול וגם לו יש רק 24 שעות ביממה. מרגע זה הצרות המשפטיות של אולמרט ייהפכו לצרה גדולה למדינת ישראל. היא תצטרך להתנהל עם ראש ממשלה שחשוד בפלילים ארבע פעמים, שעובד ברבע משרה ושאינו מסוגל לקבל החלטות חשובות.

על פי הקולות הבוקעים מסביבת אולמרט, זוהי רק ההתחלה. בהנחה האופטימית (מבחינתו) שהשותפות הקואליציוניות ימשיכו לדבוק בו, העניינים עומדים להידרדר פי כמה במקרה שאחת החקירות תבשיל לכתב אישום. הנה תסריט האימים: אולמרט נשאר בתפקידו בשעה שמשפטו מתקיים לעין כל ולתפארת מדינת ישראל. אחרי הכל, חוק יסוד הממשלה לא מחייב אותו להתפטר, אלא לאחר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון ורק בהחלטת רוב הכנסת.

אולי הארץ תרעש (או לפחות "הארץ"), אבל אם יש מי שמסוגל לשרוד גם במצב אבסורדי כזה, זהו אולמרט. הרי החוק לצדו. יש זמן. לא חייבים ישר להתפטר. זה גורם לפיזור הממשלה, אולי אפילו לבחירות לא רצויות. יש עוד אפשרויות. אפשר לצאת מתישהו לחופשה. לשקול נבצרות זמנית. תמיד יהיה מי שישתכנע כי הנסיבות המדיניות-ביטחוניות לא מאפשרות "בעת הזאת" את התפטרות הממשלה. מה, אתם רוצים את ביבי?

לא צריך להגיע לקצה תרחיש הבלהות כדי להבין שמשהו פה לא בסדר. השאלה מה. האם הבעיה היא באישיותו של אולמרט, שהופכת אותו לחשוד בשחיתות סדרתית, או שהבעיה היא בשיטה המאפשרת לשבש בקלות יתרה את חיי הממלכה בסדרת תלונות גבוליות נגד ראש ממשלה?

אין דרך פשוטה להכריע בין שתי העמדות האלה בסבך האינטרסים והספינים של שני הצדדים. דבר אחד ברור - ככה אי אפשר להמשיך. אחרי ארבעה ראשי ממשלה רצופים שכיהנו בצל חקירות פליליות, ברור שיש כאן מלכוד שצריך להיחלץ ממנו. מצד אחד, אי אפשר לדרוש מאולמרט להתפטר בטרם הורשע; זה סותר את כללי הצדק ואת רוח חוק יסוד הממשלה. מצד שני, אי אפשר להניח לו לצלוע עד 2009; שום מדינה שפויה לא יכולה להרשות לעצמה שיתוק כזה. מוכרחים למצוא איזון בין שני האינטרסים הציבוריים הסותרים: השוויון לפני החוק והצורך בראש ממשלה מתפקד.

מה עושים? התשובה הקלה היא לבחור ראש ממשלה מעל לכל חשד. אלא שהניסיון מוכיח שפוליטיקאים נקיי כפיים הם עופות נדירים, שלא בנויים להגיע לצמרת, וגם אם כן, תמיד יהיה מישהו שישלוף איזה שלד מעברם. התשובה השנייה היא לזרוק את האחריות על היועץ המשפטי, כמו תמיד. אלא שמקרי שרון ואולמרט מוכיחים שהיועץ ואנשיו אינם ערוכים לטפל בבעיה בזמן סביר ובעצם מובילים להנצחתה.

מה נשאר? להעביר את העניין למישור הציבורי. להפעיל לחץ על המערכת הפוליטית (ובראשה מפלגת העבודה) כדי להביא לפיזור הממשלה, אם לא עכשיו, אז עם הגשת כתב האישום. אחרת נגיע לפתרון הרביעי, מבית מדרשו של דניאל פרידמן - חוק שימנע פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה, אלא בעבירות חמורות במיוחד (אונס? רצח?). במלים אחרות, חוק שיעמיד את ראש הממשלה מעל לחוק. וזו כבר גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.