המונופול על הביטחון

האם עדיין קיים בישראל אדם שפוי אחד הסובר שבראש מעייניו של כל אחד ואחד מעובדי חברת החשמל עומדת אספקה יעילה וזולה של חשמל לתושבי המדינה? כל ילד יודע שעובדי חברת החשמל נלחמים בשיניהם ובציפורניהם למען המשך קיומה של חברת החשמל כמונופול - לא לטובת המדינה ואזרחיה, אלא לטובת עצמם.

באותה מידה של ביטחון ניתן לקבוע כי רוב האזרחים יודעים שמצב דומה קיים, בשינויים המתחייבים, אצל עובדיהם של ספקי השירותים המונופוליסטיים האחרים במדינה, החל ברכבת ישראל ורשות השידור, דרך מערכת החינוך ובנק ישראל, וכלה במקורות וברשות הנמלים. כולם פועלים בצורה כוחנית כדי לשמר את האינטרסים שלהם על חשבון כלל הציבור.

אבל קיים עדיין תחום אחד בעל חשיבות כה מכרעת בעבורנו, עד שרוב הציבור מסרב להקיש גזרה שווה בין עובדיו לבין עובדיהם של המונופולים האחרים. רובנו מתעקש להאמין שכל עובדיו של תחום זה קורצו מחומר שונה, טהור ואציל, הם חדורים להט עז למלא את ייעודם, וחושבים על האינטרסים האישיים שלהם באופן משני בלבד. רוב הציבור ממשיך להאמין שעובדי מערכת הביטחון - צה"ל, משרד הביטחון, שב"כ והמוסד - חושבים אך ורק כיצד להגן עלינו, והם חפים מכל אינטרס אישי המשפיע, בצורה כזו או אחרת, על עלותו הישירה והעקיפה, ובעיקר על איכותו, של השירות שהם מופקדים על אספקתו.

מדוע כולנו חשדנים לגבי איכות העבודה שקיבלנו במוסך, אבל נשבעים שהרופא שינתח אותנו הוא גדול הדור ברפואה? מכיוון שאנו מאמינים שלא נורא אם משאבת הדלק תתקלקל שוב, אבל לא מוכנים אפילו לחשוב שהניתוח שלנו לא יצליח. במצב שבו אין לנו שליטה או אפילו בקרה על איכות שירות חיוני או מוצר חשוב לו אנו זקוקים, אנו מעדיפים לעצום עיניים ולהאמין שהכל יהיה בסדר מאשר להיכנס לחרדה שאינה משרתת אותנו.

אך אף שאנו מקווים שתחושת הייעוד והאחריות מפעמת בלבם של עובדי מערכת הביטחון, נראה שזה נאיבי ואף בלתי הגיוני לקבוע כי העובד הממוצע במערכת הביטחון שונה באופן יסודי מהעובד הממוצע בכל גוף מונופוליסטי אחר. אין דרך לכמת את איכות השירות שהם מספקים, ויעילותם ותפוקתם אינה נמדדת נגד עבודתו של מישהו אחר.

ברור שלא ניתן לחלק את צה"ל לשני צבאות ולתת להם להתחרות האחד בשני כדי לקבל ביטחון טוב יותר. עוד יותר ברור שכדי למשוך למערכת הביטחון אנשים איכותיים, צריך לתגמל אותם באופן שיתמודד עם התגמול אותו הם יכולים לקבל בשוק הפרטי. אבל חובה להיות מודעים לכך שהדוקטרינה הכוחנית מכתיבה ומחייבת צבא, שב"כ ומוסד עתירי תקציבים וכוח אדם, וכל זאת כאשר גופים אלה מתפקדים בסביבה מונופוליסטית.

השאיפה לשמור על תנאי העסקה קבועים ונוחים משפיעה עליהם באופן יסודי ביותר, ומעצבת את גישתם המודעת והלא-מודעת לנשוא עבודתם. פוליטיקאים באים והולכים, והאנשים הקבועים במערכת הם האנשים הקובעים - הם אלה המספקים לפוליטיקאים את הנתונים המשמשים כמסד לתפישת הביטחון הלאומי והמדיניות הנגזרת ממנה. ואם עובדי חברת החשמל מודעים לפחד הציבור מיכולתם "להוריד את השלטר", עובדי מערכת הביטחון יודעים לנצל פי כמה וכמה את חרדת הציבור לביטחונו כדי להשיג את דרישותיהם.

כפי שעובדי חברת החשמל רוצים עוד תחנת כוח פחמית, לא בלתי סביר להניח ששימור תנאי העסקה נוחים לאנשי מערכת הביטחון מהווה מרכיב מרכזי בתפישת ביטחון הנשענת על כוחניות לעומת הסדר, על שליטה בשטחים לעומת פשרה, על "אנחנו נראה להם" לעומת כניסה למשא ומתן, על המשך מצב העוינות לעומת שלום.

הכותב הוא עורך דין, איש עסקים וסגן אלוף במיל'