השינוי בחוק הסיעוד - פגיעה קשה בקשישים

השינוי בחוק הסיעוד, שמטרתו לאפשר טיפול בקשישים סיעודיים בביתם, נמצא על סדר היום הציבורי זה כמה חודשים. מדובר בסוגיה מורכבת והפרסומים הנוגעים אליה, כמו גם הדעות לגביה, אינם מבוססים בהכרח על מידע מלא ומדויק.

אנו, העובדים הסוציאלים, חשים כי חוק ההסדרים, שעבר בהחלטת ממשלה לשינויו של חוק הסיעוד, עבר בלא בדיקת עומק מקיפה. המטרה העיקרית היתה לחסוך בכספים על חשבון איכות חייהם של הקשישים בישראל, תוך התעלמות מוחלטת מההשפעות ארוכות הטווח של חיסכון זה על מצב הקשישים במדינה בעשורים הבאים. בין השאר לא התקיימה התייעצות עם גופים מקצועיים - עובדים סוציאלים, עובדי סיעוד ורופאים גריאטריים - בנוגע להשלכות השינוי ולאופן שיש ליישמו, במקרה שאכן יתבצע.

איכות הטיפול בקשישים תיפגע בשל היעדר מערכת מקצועית תומכת, אשר תסבול קשות מקיצוץ זה ולמעשה - תחדל להתקיים. בשל הרצון להעביר את הגמלה ישירות לידי הקשישים עלולה להיווצר פגיעה קשה ב-184 מרכזי יום שאלפי קשישים מבקרים בהם מדי יום.

מרכזי היום לקשיש מהווים מסגרת טיפולית ולעתים, המסגרת החברתית היחידה של הקשיש. מדי בוקר מגיעים בהסעה מסודרת הקשישים אל מרכזי היום, ושם הם מקבלים טיפול אישי, עזרה ברחצה, פיזיותרפיה, טיפול רפואי, ארוחות מסודרות, פעילות פנאי ופעילות חברתית. בעבור קשישים רבים, הביקור במרכז יום הוא ההזדמנות היחידה למגע חברתי.

על בסיס ידע מקצועי וניסיון ממושך בטיפול סוציאלי בקשישים, ברור לנו כי בגמלת סיעוד שתינתן בכסף ולא בשירות - לא יירכשו שירותי סיעוד. קשישים שיקבלו כסף, ברוב המקרים, לא יבחרו לרכוש לעצמם את שירותי הסיעוד הכה-חיוניים. על אחת כמה וכמה, הם לא יבחרו ביוזמתם לשלם את התשלום היומי (יותר מ-100 דולר ביום) על הביקור במרכז - מה שיביא לסגירתם של מרכזי היום.

התקשורת אוהבת לעסוק ברווח שמפיקות חברות הסיעוד. מדובר בחברות פרטיות ובעמותות, המעסיקות מטפלות סיעודיות שהשכר והתנאים הסוציאליים שלהן משולמים מגמלת הסיעוד, וכן שכרם של העובדים המקצועיים, הקורסים, ההדרכות, הבקרות, הביטוחים וכדומה - כל זאת, כדי לאפשר טיפול סיעודי מקצועי. קיומן של חברות ועמותות הסיעוד נועד לניהול נכון של שירותי הסיעוד: גיוס ומיון של מטפלות, הכשרה מקיפה שלהן, התאמה ו"שידוך" בין קשיש למטפלת, הדרכה שוטפת, הכשרה לטיפול מקצועי ואיכותי, הדרכה לזיהוי מקרי אלימות בקשישים, פיקוח על איכות השירות לקשישים, דאגה למטפלת מחליפה כדי שקשיש לא ייוותר בלא טיפול ותמיכה במטפלות הנקלעות למצבים משבריים במהלך עבודתן הקשה והמורכבת.

קשישים רבים אף מעידים כי יעדיפו לא לקבל סכום כסף - אלא להמשיך ולקבל שירות סיעודי קבוע, כפי שהם מקבלים כיום.

השיטה המוצעת, שלפיה תועבר לקשישים "גמלה בכסף" במקום "גמלה בעין" המועברת כיום כשירות, תאפשר לקשיש, לפי פרסומים שונים, לקבל סכום כסף גבוה יותר, בלא "התערבותן של חברות הסיעוד". בדיקה יסודית מעלה כי סכום זה יהיה גבוה בכ-200 שקל, לכל היותר, מסכום הגמלה המשולם כיום. ואולם כיצד יעסיק קשיש בן 80 מטפלת סיעודית בעצמו? כיצד ידאג לה לזכויות סוציאליות, לביטוח בריאות, לימי חופשה, לפנסיה וכדומה? וכיצד תקבל היא את זכויותיה ותיהנה מגיבוי ארגוני שלו היא כה זקוקה? מה יקרה לפנסיה שלה כשיהיה חוק פנסיה ממלכתי?

אנו עדים לעשרות מקרים שבהם קשישים או בני משפחותיהם לקחו חלק בניצול ובהטרדה של מטפלות סיעודיות שעבדו בביתם. מי ידאג למטפלת כזו ולזכויותיה כשהקשיש יהיה המעסיק הישיר שלה? קיימים מקרים של משפחות שרצו להעסיק עובדת זרה וחשבו כי לא הכרחי לספק לה את מינימום תנאי העבודה והמגורים. והדוגמאות מצמררות. מי ידאג לסבר את אוזניהם ולהנחות אותם בתנאי המחיה והזכויות הבסיסיות שחובה עליהם לספק לעובדת כזו, ברגע שיוסר הפיקוח המאורגן?

עיסוק בעולם הזיקנה הוא מקצוע. קשיש בן 80 לא יכול להיות בקיא בו ולנהל את התאמתה של מטפלת סיעודית לצורכיו, לפקח על תנאי העסקתה, על איכות השירות שהוא מקבל ממנה, על חלופה ראויה במקרי הצורך וכדומה. ברגע שקשישים יהיו המעסיקים הישירים של ספקי שירותי הסיעוד, גם אם אכן ירכשו לעצמם שירותים כאלה, אנו בטוחים כי רמת השירות תרד. לא יהיה מי שידאג לסטנדרטים מקצועיים ואיש הישר בעיניו יעשה - הן מבחינת איכות השירות הן בהקשר של זכויות המטפלים.

למען הורינו, אנו יוצאים בקריאה לאוצר: אל תאשרו הצעה זו בחוק ההסדרים.

הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנכ"לית עמותת "מטב"