כשהתקשרה אלי כתבת מגזין TheMarker כדי להודיע על בחירתי לרשימת מאה המשפיעים במשק הישראלי חשבתי לרגע כי מישהו מנסה למתוח אותי או להתבדח על חשבוני. הרי במצב הקיים - שבו 20% מאזרחי המדינה, הערבים, חיים בשוליים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים ומנודים ממעגלי ההשפעה - איזה סיכוי יש לערבי להיכלל ברשימה כזו?
תשובות הכתבת על שאלותי בטלפון הבהירו את התמונה: בחירתי היא לקטגוריית המשפיעים לטובה על החברה בשל עבודתם הקהילתית-פילנתרופית. ואומנם אני מנהל זה יותר מתריסר שנים את העמותה הבכירה בקרב הפלסטינים בישראל לפיתוח ולשיפור חייהם בתחומי הבריאות, איכות הסביבה והחברה-כלכלה.
אגודת הגליל נוסדה לפני 25 שנה על ידי שלושה רופאים ערבים ורופאה סקוטית, שעבדה בבית חולים בנצרת. האגודה פועלת על פי אג'נדה פלסטינית אזרחית ולאומית, הנשענת על תפישה הוליסטית של זכויות אדם, זכויות מיעוטים והכרה פוליטית והיסטורית מפותחת.
מדובר בארגון מקצועי המנוהל על פי אמות מידה בינלאומיות. תקציב האגודה הוא 1.25 מיליון דולר בשנה ויותר מ-40 עובדים פועלים בארבעה סניפים ברחבי המדינה, כולל מכון למחקר יישומי ופיתוח מתקדם. ממכון זה יצאו כבר כ-10 חברות סטארט-אפ ומרכז לימוד, מחקר והדרכה ייחודי במזרח התיכון בתחום צמחי המרפא. האגודה מפעילה גם בנק מידע ממוחשב על ערביי ישראל ותוכניות התערבות קהילתיות.
וראו איזה פלא שהעומד בראשו של ארגון אזרחי-פלסטיני גאה ועצמאי זוכה להכרה ממגזין כלכלי-ישראלי בגין פועלו כמנכ"ל העמותה - בלא חנופה ובלא יחסי ציבור של מסעי דו-קיום מזויפים. זו בהחלט נקודת אור המעוררת מחשבות והרהורים על השפעה והדרה.
זו גם הזדמנות לכתוב לא רק על מדיניות האפליה של ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי הערבים אזרחי המדינה - אסתפק בהבאת הנתונים שהופיעו בדו"ח העוני האחרון, אשר מגלה כי תוחלת העוני גדלה בקרב הערבים גם כשהיא ירדה ברמה הארצית: 54% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. הייתי שמח לשאול את מאה המשפיעים במה הם השפיעו - לטוב או לרע - על חייהם של 1.25 מיליון האזרחים הערבים.
השאלה המהותית היא איך מתנהג המגזר הפרטי בישראל כלפי חמישית מ"השוק" המקומי. צריך לשאול לא רק כמה ערבים מועסקים בחברות ממשלתיות, אלא גם כמה ערבים מועסקים בחברות הפרטיות הגדולות - ולא רק כנהגים ועובדי ייצור; ולא לשכוח לשאול גם כמה ערבים מועסקים במשרות ניהוליות בכירות ויושבים בדירקטוריונים של חברות אלה.
המצב בחברות ההיי-טק מראה כי מהנדסים ומתכנתים ערבים נקלטו על פי כישוריהם וכי אחדים מהם התקדמו בסולם הניהול באופן מרשים. כנראה שאותן חברות מתנהלות על פי אמות מידה ותרבות ארגונית בינלאומיות - ולא ישראליות. איני בא להלין על אותו מגזר פרטי שהתעלם כמעט לחלוטין מהציבור הערבי במלחמה האחרונה, אבל זכותו של אותו ציבור להרים אצבע מאשימה כלפי המגזר שלמעשה מחרים אותו ומתייחס אליו רק כקבוצת צרכנים טובים.
כמובן שקיימים יוצאי דופן, שאינם רבים לצערי. בשנת 2000 הביאו מארגני כנס קיסריה את המשתתפים לנצרת בניסיון לחשוף את קברניטי המשק, במיוחד מנהלים במגזר הפרטי, ל"כלכלה" הערבית - לבעיותיה וגם לפוטנציאל הטמון בה. אבל זה היה ניסיון יתום שלא הביא לתוצאות ממשיות. לצערי, אין הבדל בין המגזרים הפרטי והממשלתי בכל הקשור לאפליה ולהזנחה של החברה הערבית בישראל.
הכותב הוא דוקטור ומנכ"ל אגודת הגליל; נבחר לרשימת מאה המשפיעים של מגזין TheMarker
גם המגזר הפרטי מזניח את הערבים
באסל גטאס
2.10.2007 / 8:56