חגיגות 100 השנה לפלאזה נחגגו, כצפוי, בגדול; אבל למה שלווה ברטי?

מאת מייקי דגן וחיים הנדוורקר



בסוף האירוע לציון 100 שנה להקמתו של מלון הפלאזה בניו יורק - מותג המלונאות המוכר ביותר בעולם - צעד יצחק תשובה לאורך השדירה החמישית של מנהטן, שעל הפינה שלה עם רחוב סנטרל פארק דרום נמצא מלון הפלאזה, אותו מלון שלפני כמה דקות ירק כולו זיקוקי די-נור מדהימים שהאירו את כל העיר.



תשובה לחץ את ידי העוברים והשבים, תושבי ניו יורק שעמדו קודם מחוץ לשרשרת האבטחה והגדרות וצפו בנעשה מהמדרכה. היה שם בחור שחור בתספורת ראסטפארי עם שן קדמית חסרה ועגלת תינוק, ותשובה עצר להצטלם איתו, היו שם זקנות ניו-יורקיות שהתחבקו איתו והודו לו על השיפוץ שעשה בנכס היקר ללבם של אנשי העיר, בחור בחולצת קולג' פשוטה שתשובה לא רק שוחח איתו ארוכות בהסתודדות אינטימית ולחיצות ידיים אמיצות, אלא גם לחץ מיוזמתו את ידה של חברתו. עם אחר התבדח בשקט שהוא שוקל עכשיו לפתוח בקריירה חדשה - של זמר - אחרי ששר עם פול אנקה על הבמה לפני כשעה, חתם ב-"I did it my way" והגשים בכך חלום ילדות ישן. עם עוד עובר אורח הוא משוחח על העוגה שגובהה כ-4 מטר, בצורת מלון הפלאזה, שעומדת במרחק של כמה עשרות מטרים, בתוך השטח המגודר, ואומר שממש אין לו מושג מה יעשו איתה עכשיו.



וזה במידה רבה הסיפור של יצחק תשובה - רגע אחד הוא מורם מעם, על גג העולם, בלב לבה של תשומת הלב התקשורתית בארה"ב, על אותה במה עם השחקן מתיו ברודריק, הזמר פול אנקה, סגן ראש עיריית ניו יורק (שהתנצל עמוקות בשמו של ראש העיר מייקל בלומברג שזה עתה נחת בעיר ולא הספיק להגיע בעצמו), ומיד אחר כך הוא ואשתו חיה הולכים ברחוב עם שני נכדיהם, חיה נוזפת בהם על שהם רבים זה עם זה, ויצחק מוצא זמן לכל אחד ברחוב, ממש כל אחד.



בדרך, ממש לפני מעבר החצייה, לנגד עיני הקהל, הוא גם עוצר להיפרד מחלק מ"חבורת יצחק תשובה" - המנכ"לים הצעירים שלו, ביניהם עוזי לוי שמנהל את עסקי אלעד בקנדה ("עסקות של אלפי דירות בקנה", לדבריו), ומתחיל לשבח את עוזי ימין, מנכ"ל דלק USA, אל מול מצלמת וידיאו. ימין בורח מאחיזתו החזקה של תשובה, נמלט מהתשבחות ונוטש לבדו את החבורה במורד השדירה החמישית לקול צחוקם של חבריו. אני מנסה לחלץ מתשובה כמה מלים בין לחיצות הידיים והחיבוקים ברחוב. "הציבור האמריקאי נהנה", הוא מצליח עוד להגיד לפני שחוטפים אותו ללחיצות ידיים, חיבוקים ותמונות למזכרת, "הם שמחים שמחזירים להם את הפלאזה".



כזאת היא התהילה של יצחק תשובה - שום לימוזינה לא אוספת אותו מיד בסוף האירוע ומפליגה למרחק. הוא ממשיך להתחכך באנשים הפשוטים, מתנהל ביניהם כאחד משלהם. כשאירוע 100 השנה לפלאזה נגמר, הוא פשוט עובר את הגדר משטח האירוע למדרכה, ומשתלב בהמון. נגמרה ההצגה, חוזרים לחיים.



אבל זו היתה הצגה, והצגה מרשימה ללא ספק, לפרקים הזויה, משונה - אבל בניו יורק כמו בניו יורק, גם בהצגה הזו מגיע הרגע שבו הכל נהיה גדול מהחיים: כשזיקוקי די-נור מזנקים מכל קצוות הגג של בניין ענק כמו הפלאזה, וכל החלונות יורקים אש, אין מה לעשות - הנשימה נעתקת.



הפתיחה של האירוע, בנאומים בחדר האדוארדיני שבתוך הפלאזה, היתה סגורה לאח"מים בלבד. היו שם נציגים רבים של המדיה הישראלית, אבל גם האמריקאית. היה מוזר לראות בחדר הזה תערובת של בכירים מקבוצת דלק כמו עוזי לוי שזה עתה עבר לקבוצה מבנק לאומי ("אין ספק שזה פרויקט של פעם בחיים - יש רק פלאזה אחד בעולם"), גדי סוקניק - יועצו של תשובה ובכירים מעיריית ניו יורק ומהרשויות של סנטרל פארק - שתשובה תרם גם למאמצי השימור שלו.



אבל החגיגה הגדולה אמורה היתה להתרחש בחוץ. השף רון בן ישראל הכין עוגת ענק שהיתה העתק של הפלאזה. מנחה הערב היה מת'יו ברודריק, שחקן קולנוע ותיאטרון ידוע שהוא גם בעלה של שרה ג'יסקה פרקר - כוכבת סקס והעיר הגדולה. בין האורחים בחלק השני של הערב אפשר היה לראות גם את מרתה סטוארט כוהנת הבית האמריקאי שבילתה לא מכבר בבית הכלא על רקע עבירות ניירות ערך.



לצדם חגגו הזמר פול אנקה המזדקן וחברתו הצעירה מאוד, שלמה נחמה ואשתו נירה שלדבריהם הגיעו לניו יורק לטייל וקפצו לחלוק כבוד, יפית גרינברג, הלא היא ג' יפית.



עוד נראו במקום אנשים שזוהו כמספר 2 לשעבר באימפריה של קלווין קליין, אחיו של טומי הילפיגר, שני שחקנים מתוך קאסט של טלנובלה אמריקאית פופולרית על צעירים שמפלסים את דרכם בעולם האופנה - אנדרו קנקיס וטינה פיישנט (הם לא היו הפנים היפות היחידות באירוע הזה, אבל הם בין היחידים שתוכל לצפות בהם מככבים בפרקים ב-abc.com כנראה), שניהם הוזמנו דרך אנשי יחסי הציבור של הפלאזה, בתור אנשים שמעריצים את הפלאזה, לדבריהם.



אגב, נראה שהיתה במקום נציגות לא מבוטלת לאנשי חברה ואופנה ניו יורקיים - בכל זאת, הפלאזה. מצד שני, לא נפקד גם מקומו של רוני מילוא, יחד עם אשתו ובנו. גם הוא הגיע על תקן של חבר, אחד שהיה גם בבר מצוה של אלעד, בנו של יצחק, בשעתו (ונשמע גם אומר בתשובה לשאלה אם יתגורר בפלאזה כשיבקר בניו יורק, "לא חושב שמצבי הכלכלי יאפשר לי").



אורלי, בתו הצעירה של יצחק תשובה, עלתה ראשונה לנאום והזמינה את אביה אחריה. תשובה התנצל שהוא זקוק למשקפיו, אבל ההמשך שלו היה הרבה פחות מלא התנצלויות והרבה יותר מלא פאתוס, התלהבות וסימני קריאה מכפי שנשמעו מפיו אי פעם. הוא פתח את דבריו בברכת "happy anniversary" לפלאזה. "כשהייתי צעיר", אמר תשובה, "היו לי הרבה חלומות. אחד היה לבנות ארמון כמו הפלאזה. השני היה לשיר עם פול אנקה. הערב, פול אנקה הזמין אותי לשיר, אבל לא רציתי לגנוב את ההצגה", שיחרר תשובה פרץ צחוק מהנוכחים. אבל קשה היה לטעות: תשובה היה נרגש, וניכר שהוא חש את גודל המעמד: הקבלן הישראלי, הנתנייתי, דווקא הוא, משיב עטרה ניו יורקית ליושנה.



לרבים מהנואמים הניו יורקרים היו זכרונות קונקרטיים מאוד מהמלון ולא רק פנטזיות: המפקח על הפארקים בניו יורק, למשל, היה באס-בוי במלון לפני כמה עשרות שנים והערב הראשון שלו בעבודה היה גם ערב של הפסקת החשמל הגדולה בעיר - והוא וחבריו לעבודה האירו את כל המלון בנרות.



הארווי קרוגר, סגן יו"ר ליהמן בראדרס לשעבר, ומי שהיה מעורב באלעד בימים שבהם שקלו להפוך אותה לחברה ציבורית (והיום מעורב בעסקות של טבע מטעם ליהמן), סיפר על היום העצבני שלפני חתונת בתו במלון, כשהגיעו לאולם הנשף וגילו שהתקרה נוטפת זהב, כפשוטו, ומעט אחריהם הגיע למקום דונלד טראמפ, הבעלים דאז של המלון, שהשתתף בצביעת התקרה בעצמו. טראמפ, אגב, זכה לקיתונות של בוז לא מוסתר מהנוכחים - וההשוואה בינו לבין תשובה שבה ועלתה במהלך האירוע מפי נואמים שונים.



כמה סמלי שבקצהו השני של רחוב סנטרל פארק דרום, בכיכר קולומבוס, שוכן מגדל טראמפ, שכמו הפלאזה של תשובה עורר מחלוקת בתחילתו (תושבי החלק המערבי של העיר חששו בין השאר מהצל שיטיל מגדל הענק על בתיהם) - ואיזה הבדל בתוצאה הסופית וברמות האהדה שזוכים לה שני אילי הנדל"ן הללו.



הערבובים הבלתי אפשריים שהאירוע הציע כללו עוד כמה שיאים - לצד אנשי עסקים וממשל אמריקאיים במיטב מחלצותיהם, ואנשי פיננסים ישראלים בולטים כמו אורית פרידמן, השותפה הישראלית בגולדמן סאקס, ומתי שפיגל מנכ"ל דיסקונט ניו יורק, הסתובבו בחוץ אנשיו של הרב פינטו. אחד מעוזריו האישיים של הרב, דוד מנחם, סיפר שהרב הכניס מוקדם יותר באותו יום ספר תורה אל הפלאזה וקבע מזוזה בבניין. מיותר לומר שפינטו, שעומד בראש ישיבה ברחוב 61 בצד המזרחי של העיר, מקורב מאוד לתשובה.



רוני מילוא שוחח בדרך החוצה עם מי שהיה שר העבודה לשעבר של ארה"ב, חבר קונגרס במשך 18 שנה שהריץ בין השאר את בוב דול לסגנות הנשיאות בארה"ב - ומי שכיום מכהן כיו"ר פלאזה הבינלאומית - והזכיר לו את פגישתם בוואשינגטון לפני כך וכך שנים. עוד שני חרדים - שנראו שונים לחלוטין מאנשי הרב פינטו, עשו את דרכם לעבר הרחבה בחוץ עם האח"מים, והתברר שהם דווקא קשורים לשחזור הבניין. מדובר בשני אנשי חברת סגנון USA מברוקלין, חרדים, שעיצבו את המעקות וביצעו עבודות פרזול מורכבות עבור גל נאור, בתו של תשובה, האדריכלית.



נאור ניצחה על עבודות השחזור והעיצוב במקום, עבודות ש"שמרו את הטוב מהעבר, והוסיפו את הטוב מההווה" - כפי שאמר בנאומו מיקי נפתלי, מנכ"לה הצעיר של אלעד. גם סגן נשיא המכללה האקדמית נתניה, דוד אלטמן - שתשובה הוא תורם בולט למוסד שהוא מראשיו - לא שיער לעצמו כנראה שינכח באירוע שבו יככבו דווקא יצחק תשובה ופול אנקה, למרגלות הפלאזה בניו יורק. אבל ככה זה בחיים - אתה אף פעם לא יודע.



את שיא הדיסוננס סיפקה דווקא הופעתה של שלווה ברטי, הזמרת שפתחה את ההפנינג ברחבת הפלאזה. ברטי היתה מיזוג הגלויות המושלם בין נתניה לניו יורק - אלמונית מוחלטת לניו-יורקרים שקיבלה במה יוקרתית מול רשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם, כשלצדה מתנופפים דגלי ארה"ב, קנדה וישראל. ברטי שרה את שיר הנושא מתוך הסרט סיפור אהבה. תשובה, שהוא קרוב משפחה שלה, מאד אוהב את שירתה ולכן הזמין אותה להופיע.



החלל בחוץ חולק לרחבת וי.אי.פי, רחבה מרכזית, ומסביב היו צופים רבים ברחוב ומהבניינים הסמוכים, כשמעל כולם מרחף באוויר במשך כל האירוע מסוק משטרתי, והשטח מוצף שוטרים המכוונים את התנועה. האחראית על התחבורה בעיריית ניו יורק נכחה באירוע, כך שזו לא היתה בעיה. גם שומרים ואנשי יחסי ציבור רבים סיננו את הנכנסים לכל החלל בקפידה.



אחרי הופעתה של ברטי (וויטני יוסטון היתה מתאימה קצת יותר), באה סדרה של נאומים - נאום נלהב של תשובה ("אלוהים ברך את אמריקה, העולם וכל אחד מהאנשים בקהל"), שניסה להתגבר על אנגלית לא מאוד קולחת, ונאום של גל נאור - שסיפרה על מלאכת השחזור. אבל את המשעשע שבנאומים סיפק דווקא סגן ראש העיר ניו יורק, שסיפר על מזג האוויר המצוין שיש בעיר בארבעת הימים שבהם הוא מכהן כראש עיר בהעדרו של מייקל בלומברג, שהתגאה גם בכך שהבורסה עולה מאז שהוא ממלא את מקומו של ראש העיר - וקונן על כך שרק קבוצת הבייסבול, המטס, מפסידה ומקלקלת את השמחה. כשהתייחס לפלאזה, הביע סגן ראש העיר אסירות תודה, והפעם ברצינות מוחלטת, למשפחת תשובה כולה - על שהיא משחזרת את ימי הגדולה של המקום שאירח את הביטלס, את מארק טוויין ולהבדיל - את קרוקודייל דנדי.



בסוף היו מופע הזיקוקין המדהים, שהיה ללא ספק אחד המרהיבים שניו יורק ראתה, עוגת ענק בצורת דגם של הפלאזה, הקהל לגם שמפניה מבקבוקים אישיים, ובדרך יצחק תשובה קיבל הזדמנות להגשים את החלום השני של חייו - לשיר עם פול אנקה.



מי שחיכה לתשובה ביישן ועצור, זכה שוב להפתעה: הוא שר עם אנקה, ואפילו קצת השתלט על המיקרופון. אחרי ששר בקול גדול "I did it my way" וקם ללכת, אנקה הושיב אותו - "לא סיימתי, יצחק, שב", אמר לו, ובסיום השיר הרים את ידו של תשובה כמנצח בתחרות אגרוף למול כל הקהל. אם נכון מה שאחד הבכירים הקשורים בפלאזה אמר לי - וחוץ ממלונות הפלאזה המתוכננים בסינגפור ובלאס וגאס - נשקלת אפשרות או רעיון גם להקים אחד בדובאי, יכול להיות שיצחק תשובה יבנה עוד די הרבה ארמונות בחייו, וישיר עוד כמה וכמה שירים בכמה מדינות בלתי צפויות עם פול אנקה. ב-1 בדצמבר הוא יחנוך סוף סוף את הפלאזה, כפי שהכריז רשמית - אבל הערב הסתווי הזה שבו נחגגה המאה הראשונה לפלאזה, כאן במנהטן, יישאר בכל זאת לנצח הערב שבו הוא הגשים לראשונה את שני חלומות הנעורים שלו. ובמלותיו שלו: "הלילה החזון והחלום שלנו קמו לחיים".



במקור, תיכנן תשובה לפתוח את הפלאזה המחודשת שבה יהיו דירות מגורים, מלון דירות ומרכז מסחרי יוקרתי ביום ההולדת המאה של הפלאזה. ואולם עקב עיכובים של התוכניות וכן עיכובים בבנייה, הפלאזה תפתח באיחור של מספר חודשים. גם עלות הפרויקט כולו עלתה. על פי השבועון הכלכלי קריינס, העלות הסופית של הסבת הפלאזה תעמוד על כ-400 מיליון דולר - חמישים מיליון דולר יותר ממה שתוכנן. עלות זו, בנוסף למחיר הקנייה של המלון 675 מיליון דולר, מביאה את העלות הכוללת של הפרויקט לכמעט 1.1 מיליארד דולר.