החיים של דורון (שם בדוי) התנהלו לכאורה על מי מנוחות ולמביט מהצד הכל נראה נפלא. היתה לו קריירה אטרקטיווית כקופירייטר במשרד פרסום, הוא חי עם בת זוג אוהבת ויפהפייה ומצבו הכלכלי היה יותר מסביר. עם זאת, לפני שלוש שנים הוא מצא עצמו באחת התקופות הקשות שידע בחייו.
"הרגשתי שאני דועך", הוא מספר, "שום דבר לא עיניין אותי, גם לא העבודה והזוגיות. בהתחלה עוד הכרחתי את עצמי ללכת לעבודה, אבל ככל שעבר הזמן הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לעשות את מה שמצפים ממני: אתה אמור לשבת כל היום ולחשוב על רעיונות מבריקים והדבר היחיד שבאמת רציתי הוא ללכת הביתה, להיכנס למיטה - ולישון.
"בחרתי באמת להיות בבית, לנצל את ימי המחלה שלי ולחכות שזה יעבור. מובן שלא הצהרתי על הסיבה האמיתית להיעדרות שלי - קשה להגיד לבוס שלך שאתה לא יכול לבוא לעבודה כי אתה בדיכאון. מצד שני, עד שלא הלכתי לטיפול לא הסתמן שום שיפור, להפך, המצב רק הלך והידרדר".
סיפורים כמו של דורון מוכרים לרבים. דיכאון קליני הוא מחלה נפוצה במיוחד שניתן לטפל בה באופן יעיל יחסית. למרות זאת נמנעים עובדים ומעבידים לעלות אותה לרמת המודעות. קל יותר לשתף את הסביבה בתסמינים של הפסקת עישון, למשל.
לא רק העצב הגדול הוא חלק מהבעיה - גם הכסף הגדול: דיכאון עולה לשוק העבודה הישראלי מאות מיליוני שקלים בשנה, ומיליארדים של דולרים ברחבי העולם.
ממחקר שערך ד"ר פיליפ וואנג, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שבו בדק את השפעת הדיכאון על הביצועים בעבודה, עלה כי שני הפרמטרים שנפגעים במיוחד הם ריכוז בביצוע ממשימות ופרודוקטיוויות.
את הירידה בפרמטרים האלה ניתן היה לכמת כשוות ערך להיעדרות של 2.3 ימי עבודה בכל חודש שבו העובד סבל מדיכאון. המשמעות מבחינת המשק היא הפסד של עוד כ-7 מילארד שקל מידי שנה. וזה עדיין לא סוף החשבון.
לפי חישוב שערכה מוריה אבנימלך, מומחית לכלכלת בריאות מהחוג לכלכלה במסלול האקדמי של המכללה למינהל, הנזק שנגרמת למשק הישראלי עקב היעדרויות מהעבודה כתוצאה מדיכאון הוא כ-3.3 מיליארד שקל בשנה - כלומר הפסד של 0.5% מהתוצר הגולמי של מדינת ישראל.
לפי ההערכות, המספרים האלה רק יגדלו. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, עד 2020 ידורג הדיכאון במקום השני בעולם בין המחלות הגורמות לנכות, שני רק למחלות כלי הדם והלב.
גם בישראל המספרים גבוהים. בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2003-2004, דיווחו 8.5% מהנשאלים כי סבלו מסימפטומים של דיכאון. לשם השוואה - שיעור המדווחים על סרטן היה 3.4% בלבד.
סטיגמה של חולה נפש
למרות המחקרים שהצביעו על ירידה בפרודוקטיוויות של עובדים הסובלים מדיכאון ועל שיעור היעדרות גבוה בקרב העובדים האלה, מעטים המעסיקים שמוכנים להשקיע במערכות אבחון וטיפול, אולי כי החזר ההשקעה אינו ברור.
"אם יש דבר ששווה למקומות עבודה להשקיע בו, זו מערכת שתהיה זמינה וידידותית לעובדים ושתאפשר קבלת ייעוץ ותמיכה", קובע ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר: "מערכת כזו תשתלם לאורך זמן. יש ארגונים שמחזיקים מערכות ייעוץ מסודרות, אבל בישראל זה נדיר".
איך מזהים עובד בדיכאון?
ברובד הקליני, הדיכאון מתבטא בעצבות, בחוסר יכולת ליהנות מפעילויות שהיו מהנות בעבר, בירידה באנרגיה, בתחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך עצמי, בקושי להתרכז, בקושי לקבל החלטות, ובחוסר שינה או בשינה מרובה מידי.
"הדיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בעבודה בקצב איטי, בריבוי שגיאות, בחוסר יכולת להתרכז, באיחורים כרוניים או היעדרויות, בוויכוחים עם עמיתים לעבודה או בניסיון אובססיווי לעבוד יותר מהנדרש. הסובלים מדיכאון עשויים להשמיע משפטים כמו 'עדיף שלא הייתי פה' או 'החיים ממילא לא שווים הרבה'".
תת טיפול
מדוע ארגונים רבים דואגים לספק לעובדיהם מזון בריא, בדיקות תקופתיות וימי עיון על הגורמים למחלות לב, סוכרת וסרטן, אך מתרחקים מהעיסוק בדיכאון? במחקרו ציין וואנג כי אחד הגורמים המרכזיים לעלייה בנזק שגורם הדיכאון למשק הוא תת-טיפול במחלה, שנובע מחסמים הקיימים אצל עובדים המונעים מהם פנייה לקבלת טיפול.
העובדים חוששים, לטענתו, שיאובחנו כחולי נפש, מתביישים באופן הטיפול ומגלים בורות בכל מה שקשור לטיפולים האפשריים והיעילים בדיכאון.
סקר של לונדבק - יצרנית התרופה ציפרלקס לטיפול בדיכאון וחרדה - שנערך בישראל הראה ש-40% מהישראלים טועים לחשוב כי תרופות נגד דיכאון ממכרות.
אחד מכל ארבעה ישראלים מסכים עם הקביעה כי מי שלוקח תרופות נגד דיכאון עלול להיתפש כ"חולה נפש". שיעור זהה מסכים עם הקביעה כי לקיחת תרופות נגד דיכאון היא התחמקות מהתמודדות, ו-38% סבורים כי את מי שנוטל תרופות כאלה יאלץ לעשות זאת כל חייו.
"הסטיגמה אכן קיימת, ומובילה לכך שרבים מהסובלים מדיכאון נמנעים מלפנות לקבלת טיפול מקצועי", אומר הפסיכיאטר ד"ר שלמה לוי, "הם יפנו לקבלת עזרה וטיפול רק כאשר הדיכאון כבר מהווה נטל כבד מאוד, ומשפיע באופן משמעותי על תפקודם בבית ובעבודה. אני מסביר למטופלים שתרופות נוגדות דיכאון הן תרופות שיעודן פתרון לבעיה ספציפית, מצב רוח, בדיוק כמו תרופות לבעיות ספציפיות אחרות".
כיצד יכולים המעבידים לצמצם את ההפסדים?
ד"ר מנדל: "העצה הכי חשובה היא - לא להתעלם. עצם המודעות לדיכאון ולימוד הסימפטומים יכולים לשמש התחלה טובה לטיפול בבעיה בארגונים. חשוב שמעבידים יעקבו אחרי התנהגות העובדים ויהיו מודעים לסימנים הקשורים בדיכאון.
כמובן שלא מומלץ לנסות לאבחן את הבעיה לבד אך לעיתים די יהיה בהמלצה על קבלת עזרה מקצועית כדי לעודד את העובד לא להזניח את הבעיה.
אם אין מסגרת טיפולית מסודרת במקום העבודה הכל תלוי ביחסים הבין אישיים של המעביד עם עובדיו. השיחה הזאת לעולם לא תהיה קלה אבל חשוב לפנות לעבוד, בצורה ישירה אך אמפטית, ולנסות להציף את הבעיה. כדאי לשקף לעובד שאתה מרגיש שהוא נראה אחרת, שהוא כבוי וחסר שמחת חיים, ולעודד אותו לפנות לרופא לעזרה.
במקביל, תן לו רשת ביטחון - הבטח דיסקרטיות מוחלטת, הגמש את שעות העבודה שלו, הענק עוד ימי מחלה ושמור איתו על קשר קבוע ותומך".
creer@themarker.com
בחנו את עצמכם: האם אתה סובל מדיכאון קליני*?
1. האם אתם עצובים או חסרי מנוחה?
2. האם איבדתם עניין בפעילויות שבעבר הסבו לכם הנאה?
3. האם חלו שינויים במשקל גופכם או בתאבונכם?
4. האם חלו שינויים בדפוסי השינה שלכם?
5. האם אתם חשים רגשות אשם?
6. האם קשה לכם להתרכז, לזכור דברים או לקבל החלטות?
7. האם אתם חשים עייפות או ירידה באנרגיה?
8. האם אנשים העירו לכם על חוסר המנוחה שלכם?
9. האם אתם חשים חסרי תקווה או חסרי אונים?
10.האם חשבתם מחשבות אובדניות?
אם התקבלו חמש תשובות חיוביות או יותר, ייתכן שאתם סובלים מדיכאון ומומלץ לפנות לקבלת עזרה מרופא.
* לפי האיגוד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב. שאלון זה אינו מהווה תחליף לאבחון רפואי ולקבלת טיפול מרופא מוסמך.
דיכאון: מחלת האלף השלישי; שוק העבודה מפסיד בגינה מיליארדים בכל שנה
עידו סולומון
2.10.2007 / 10:09